רמת הגולן משופעת במסעדות בשרים דוגמת "הבוקרים", "גיליס", "הבקתה" או "סוזנה", כמתבקש מאזור שבו פזורים עדרי מרעה לרוב. אך מה יעשו קרניבורים שמטיילים בגליל המערבי? ובכן, גם הם אינם מקופחים עם "300 גרם", המתמחה בנתחי בשר מיושנים ומעושנים. בדרך אל היעד במושב בצת הפסטורלי, קורצים לעברנו צימרים מקומיים, אך אנחנו שמים פעמינו לקצה המושב שבו היא ממוקמת, בין מטעי בננות ואסמים.
בהתאם לכללי הז'אנר, עיצוב המקום כפרי ומבוסס על הרבה עץ, שנותן לסועדים תחושה שנכנסו למסבאה של פעם. שם המקום – 300 גרם – מרמז על המשקל הנפוץ לנתח בשר, וזה כמובן גם המשקל של המנות העיקריות שמוצעות כאן.
מסקירה מהירה של התפריט שמחנו לגלות שחושבים פה היטב גם על הכיס ולצד המנות הרגילות מציעים ארוחת שוק זוגית במחיר משתלם של 199 ש"ח, שכוללת סלטים ומבחר של בשרים כמו פרגית או קציצות טלה. למרות הפיתוי ויתרנו, כי עם כל הכבוד הגענו לכאן כדי לדגום נתחים מדממים יותר.
התחלנו כמובן בסלטי הפתיחה שהיו די סטנדרטיים וכללו לצד לחם פראנה גם סלסת עגבניות חרפרפה, חציל קלוי חביב, סלט קולסלאו ומעין לאבנה טבעונית מלווה בשמן זית וזעתר, שהייתה בעלת טעם לוואי משונה וגרמה לנו לתהות מדוע פשוט לא להגיש טחינה או חומוס במקום ממרח שהתחפש. לצידם דגמנו גם קרפצ'ו בקר ברוטב עשבי תיבול (שלא ממש הרגשנו) וזיגוג של קרם בלסמי שהוא כמובן הבנזוג המתבקש למנה. מעל הונחו שום קונפי ועלעלי מיקרו. כמה חבל שפרוסות הבקר היו כמעט כולן חומות, כאשר צבע של קרפצ'ו טרי אמור להיות אדום־דובדבן, מה שמעיד כנראה על חשיפה ממושכת לחמצן. המצב בהחלט השתפר כשעברנו לעיקריות. ה"אנטרקוט עגל ארגנטינה" היה גולת הכותרת של הארוחה – נתח שנסגר היטב בעת החריכה ואצר בתוכו את כל העסיסיות והטעם. חברו הפילה טופל למופת אף הוא. שלוש החתיכות שהולבש עליהן שיפוד (למה?) היו עשירות בטעמי יישון ונהנו מעומק, אך רוטב היין שהוגש לצידו היה מרוכז ועז מדי והיה עדיף בלעדיו. בשר כל כך טוב אינו זקוק לגלגלי עזר. גם מבחינת הצלחות – ובניגוד לווייב הכללי במקום – העיקריות הפתיעו לטובה עם פרזנטציה מינימליסטית שהעלתה את המנה רמה, כשלצידן הוגשו שעועית ירוקה פריכה וכיפית ופלחי תפוחי אדמה צלויים ומפולפלים שנבלעו חיש קל.
למרות שהגענו בסוף אוגוסט, כשהמקום בשיא התפוסה (וכשאנחנו אומרים "שיא התפוסה" אנחנו מתכוונים לכך שבנוסף לחלל הפנימי ולחצר המרווחת גם העמידו פה שולחנות וכיסאות בחניה החשוכה) השירות היה מתקתק ויעיל. כל המלצרים היו מאירי פנים ומיהרו לפנות ולהגיש, ולענות על כל שאלה. לקראת הקינוח פרשו על השולחן עבור כל סועד מפית משובצת חמודה בצבעי אדום ולבן. הקינוחים עצמם לא ממש הותירו חותם משמעותי: ארבע קוביות הפררו רושה זעקו פרווה מכל ביס והקצפת שליוותה אותם הייתה כמעט לא אכילה. מנת הסופלה הייתה סבירה יותר אך כללה אף היא את אותה הקצפת, לצד מלבי לא קשור ושטרויזל פירורי מדי.
"300 גרם" נעה בין מנות בינוניות למופלאות, ואין ספק שהפורטה שלה הוא במנות הדגל. אם אתם מטיילים באזור (המקום יהיה פתוח בחול המועד ויעמיד לרשות הסועדים סוכה) וחשקה נפשכם בנתח ראוי – מדובר בעצירה מתבקשת.
300 גרם
מושב בצת
טלפון: 072־2570362
כשרות מהדרין מטה אשר
גישה לנכים
