שני פרטים בכריכת ספרו החדש של עמית סגל מציבים רף ציפיות גבוה: הראשון הוא הכותרת השאפתנית, השני הוא שם המחבר. כשהפרשן הפוליטי שנחשב בעיני רבים לבכיר בארץ מבטיח לסכם את סיפורה של הפוליטיקה הישראלית, זו הבטחה רבת משקל.
לפני שנדון בשאלה האם הספר עומד בציפיות הללו, נדבר על מה שבתוך הכריכה: מדובר בספר מצוין, שלא רק חובבי פוליטיקה מושבעים ייהנו ממנו. עמית סגל מפגין כמתבקש ידע פוליטי נרחב, ומפשט בהצלחה תהליכים ומושגים מורכבים, אבל יותר מכך מגלה את הכישרון שלו כמספר סיפורים נהדר: הספר מלא בסיפורים ואנקדוטות, וסגל מביא אותם בצורה קולחת ומשעשעת.
כל פרק בספר מוקדש לאחד מראשי הממשלה שלנו, ולהחלטה אחת שקיבל. אצל חלקם הפרק רק מתחיל משם, ופונה להרחיב את היריעה: ההחלטה של בן־גוריון נוגעת לשיטת הממשל, וסגל עוסק אגב זה בשיטת הממשל בישראל, על יתרונותיה וחסרונותיה; ההחלטה של גולדה מאיר היא לא לפתוח במלחמת מנע ב־1973, והפרק עוסק בנושא הביטחוני וחשיבותו עבור המצביע הישראלי; הפרק על בגין דן בחיבור ימין־מסורת אל מול שמאל־חילוניות. סגל בוחר גם להביע את דעתו ברוב הנושאים שעולים, וכדרכם של עיתונאים לא תמיד מאותת כשהוא עובר מתיאור העובדות לפרשנות.
ככל שהספר מתקדם במעלה שנות המדינה, העיסוק הופך לממוקד יותר בראש הממשלה שבמרכז הפרק. אצל נתניהו, אולמרט ובנט, כנראה עוד מוקדם לדבר על השפעות ארוכות טווח, ולכן הפרק שלהם עוסק כמעט רק בדרכם הפוליטית. אבל דבר אחד משותף לכולם: הם מתגלים כאנושיים מאוד. הרצונות, המניעים, התקוות והפחדים שלהם נחשפים לאורך הספר, ושופכים אור על פרטים בתולדות המדינה. כפי שמצוטט בספר אהוד ברק, פוליטיקאים הם בסך הכול בני אדם – ולפעמים גם זה לא.
כמה מילים על שיטת ההוצאה – אחרי חנוך דאום, גם עמית סגל מוכיח שלא נחוצות הוצאות הספרים הוותיקות כדי לפרסם ספר, כל שנדרש הוא עניין פעוט: כמה מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות. לא בטוח שהבחירה הזו תרמה למוצר הסופי. ייתכן שיד של עורך טוב הייתה מיטיבה עם הספר – סגל לפעמים גולש אסוציאטיבית (מחשיבות הנושא הביטחוני בישראל, למשל, הוא קופץ לעיתונאים בפוליטיקה ולאנקדוטה שלא לגמרי מעבירה את הנקודה) – וחלוקה לתתי־פרקים הייתה יכולה להקל על הזרימה של הספר, שסובל מגודש קל של סיפורים ומשחקי מילים. סתירה קצת משונה מציגה את שמיר כמי ששמח מאוד בממשלת הרוטציה, ומנגד נטען שתיעב את פרס ואת ההסכם איתו. וסליחה על הקטנוניות, יש בספר שגיאות לשוניות קלות (טעויות הקלדה, סימני פיסוק חסרים וכו') בכמות מעט רבה מדי עבור ספר שמכבד את עצמו.
לא הייתי אומר שהספר מספר את "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית". זו כותרת קצת יומרנית, בסגנון שאולי מתאים יותר לטור בעיתון. אבל הוא בהחלט מספר היטב רבים מסיפוריה ועוזר להבין את תנועות העומק שלה (בתוספת קריקטורות חינניות למדי של עמוס בידרמן).
בשורה התחתונה מדובר בספר מצוין וקולח, וכשסגרתי אותו בהחלט ידעתי על הפוליטיקה הישראלית הרבה יותר.
סיפורה של הפוליטיקה הישראלית עמית סגל, הוצאה עצמית, 280 עמ'
