הקוקטיילים יצאו כבר מזמן מאזור המחיה הטבעי שלהם בברים ומועדונים והפכו לפריט חובה בכל תפריט שמכבד את עצמו. מבתי קפה ועד מסעדות יוקרה – כולם מתקשטים במִמְזָג. ואפשר להבין למה: הם כיפיים, מגוונים, וגם מאותגרי השתייה החריפה יכולים לצרוך אותם בקלות. לכן הגענו סקרנים במיוחד בבואנו לבחון את בר הקוקטיילים שנפתח במתחם SIV בפתח־תקווה וחרת על דגלו "קוקטיילים תחילה". על רקיחת המשקאות אחראים אנשי ה"אימפריאל", אחד מהברים הכי מוערכים בתל־אביב, ועל המזון – השף עידן מימון שעומד מאחורי "דרימרי" הצמודה, הבייקרי־ביסטרו שכבש את אנשי האזור ועמוס בסועדים בוקר, צהריים וערב.
אבל ראשית לעיצוב – שכן מדובר במקום יוצא דופן בנראות שלו. בשנות התשעים צצו ברחבי הארץ פאבים איריים שניסו לייבא אווירה בריטית אל לב הלבנט, אך התחושה שעלתה מהם תמיד הייתה של פאב אירי מעלי אקספרס. כעת הבייקר סלון סוף־סוף מראה איך באמת עושים את זה נכון עם מראה ואווירה מוקפדים בסגנון לונדון של שנות העשרים. תקרות גבוהות, כורסאות עור, שנדלירים יפהפיים והמון־המון חיפוי עץ, וגם הברמנים לבושים בקפידה, הכי פיקי בליינדרז שיש.
התפריט מתכתב עם הסגנון העיצובי עם אותיות מובלטות ומוזהבות והרבה מאוד כבוד לקוקטיילים שמופיעים במרכזו ומזכירים לנו מהי הסיבה האמיתית שלשמה התכנסנו. ספקטרום המשקאות מרשים ונע בין מגוון רחב של בסיסים – רום, וודקה, אוזו, וויסקי, ג'ין ויין.
הזמנו את הקלובר קלאב שמורכב מג'ין טנקרי, סירופ תותים שמיוצר במקום, וניל מדגסקר ולימון. הוא היה מצוין הן בצורת ההגשה שלו עם קיסם לב נושא דובדבנים, והן בשילוב הטעמים המאוזן שיצר קוקטייל מתקתק אבל כזה שייהנו ממנו גם מי שאינם מחובבי הז'אנר.
לעומתו, ה"פורטברי" שמבוסס על יין פורט, קלבדוס וקונסומה פירות יער כבר ידבר רק אל המכורים למתוק. מאגף הכבדים יותר דגמנו את ה"אספרסו מרטיני" – וודקה קטל וואן, אספרסו וליקר קפה קלואה, שהיה מריר וקשה לצליחה ולטעמנו הפחות מוצלח בחבורה. ה"ג'ין סמית'" החמצמץ מיקסס באופן מושלם בין סירופ תפוחים ביתי, סלרי, ליים וכמובן ג'ין טנקרי, ויחסית לשאר ניכר שנמזגה בו מנת אלכוהול מכובדת.
ומה לגבי האוכל? בניגוד ללא מעט ברים ופאבים – כאן בחרו בתפריט חלבי, כנראה בגלל השת"פ עם דרימרי, שמתבסס על הטאבון האימתני במקום ומחוזק בדגים. הזמנו פיצה ביאנקה (מוצרלה קרם פרש, כמהין פרמז'ן, פטריות) שהייתה חביבה אבל באופן מפתיע הייתה הרבה פחות מוצלחת מהפרנה הפשוטה שהייתה קצת שרופה, קצת שמנונית, אוורירית וסופר טעימה.
רוטולו תפוחי האדמה כלל פירה חמאתי נימוח ומושלם, תרד ובצל מקורמל עם ביצה עלומה בטמפורה ממעל, שלמרות שהוסיפה למנה נקודות על הנייר, בפועל הייתה מיותרת ורק העמיסה. גם האבוקדו בול שכלל מעטפת אבוקדו ובתוכה טרטר טונה אדומה על מצע של טאבולה יוגורט ונענע היה מרענן אבל קצת חסר בעומק הטעמים. חוץ מהפיצה שמגיעה בגודל סטנדרטי, רוב המנות די קטנות ומחזקות את הגישה שלפה מגיעים לשתות יותר מאשר לאכול, או לפחות בשביל להרגיש לרגע אחד בממלכה המאוחדת.
בייקר סלון הסיבים 49, פתח–תקווה
טלפון: 03-9503330
כשרות רבנות גבעת–שמואל
