גם בתקופת הקורונה, בשעה שרובנו חלמנו על חוויית הצ'ק־אין בנתב"ג שנגזלה מאיתנו, הוא המשיך לחרוך טרמינלים ברחבי העולם, להתארח במלונות הכי מפנקים – ולתעד הכול לטובת 200 אלף עוקביו באינסטגרם. קבלו את זוכה פרס בלוגר הטיולים הטוב ביותר בעולם: דורון ישראלי, לשעבר בן קיבוץ עין־הנצי"ב, שמתגורר היום – בין טיסה לטיסה – בתל־אביב.
את הפרס היוקרתי מטעם האיגוד העולמי לבלוגרים ומשפיעני רשת – WIBA, הוא קיבל בחודש יולי במהלך פסטיבל הסרטים קאן, באולם האירועים של מלון מרטינז, שבו מתארחים מדי שנה בכירי הסלבריטאים. לצידו התייצבו למעמד החגיגי בלוגרים מארה"ב, בריטניה, ברזיל, סין, איחוד האמירויות ואפילו לבנון. "זו הייתה אולי אחת הנסיעות המרגשות ביותר בחיים שלי", מספר ישראלי. את הריאיון אנחנו עורכים אחרי ששב מ"קפיצה קטנה" לווינה. ואם לא קינאתם מספיק עד עכשיו – בין מועד הריאיון ועד לפרסום הכתבה הוא הספיק גם לטוס לבודפשט, לשבוע האופנה בניו־יורק, לוושינגטון ולשיקגו. ביום רביעי הקרוב הוא יתעופף מכאן שוב לשמונה ימים להתארח ב"שבוע המסעדות" בלוס־אנג'לס. לא אכחיש את הקנאה שמציפה אותי בשעת כתיבת שורות אלו.
"אני לא מרגיש בודד כי בסופו של דבר אני יודע שאני חולק את החוויות האלה עם עוד 200 אלף עוקבים"
אפילו העובדה שנדבק בקורונה לא ממש עצרה אותו. "שנתיים שלמות הצלחתי לשמור ולא להידבק, למרות שהייתי בהמון טיסות. כשנחַתּי מבודפשט עשיתי בדיקה בנתב"ג ויצאתי חיובי. ואז התחילו התסמינים: במשך שלושה ימים לא קמתי מהמיטה ואפילו לא יכולתי להיכנס לאינסטגרם בגלל העייפות והכאבים. אבל לשמחתי המחלה הייתה קצרה, ויומיים אחרי שקיבלתי את תעודת המחלים הייתי כבר על טיסה לניו־יורק".
"אני מאוד בררן"
לאינסטגרם הגיע ישראלי (31) כמעט במקרה. לפני כארבע שנים הוא החל לעסוק בחיבור בינלאומי בין מעצבי אופנה לחברות שיווק ומכירות ברחבי העולם, ופתח למעצבים צעירים שווקים חדשים. אז הוא התוודע לכוחה של הרשת החברתית ובמקביל החל לתעד את המסעות שלו ברחבי העולם, במפגשים עם ידועני אופנה ומשפיעני רשת.
תוך זמן קצר פנו לישראלי בתי מלון, חברות תעופה וחברות לקידום תיירות וביקשו שיבוא להתארח אצלן, במטרה לזכות בכמה סטוריז ופוסטים מפרגנים בחשבון האינסטגרם הפרטי שלו, שהלך וצבר פופולריות. "יש תחרות עצומה בקרב יוצרי התוכן", הוא מסביר, "היום כולם נמצאים יותר ברשתות החברתיות, והחזקה ביותר מביניהן לדעתי היא האינסטגרם. זה עולם שאין לו סוף, וכל יום עוד ועוד עסקים נכנסים אליו ומבינים את כוחו.
"יש בלוגרים באינסטגרם שכל יום עוברים בין בתי מלון מטורפים ברחבי העולם ומדווחים מהם על החוויה שלהם. אני מרגיש באופן אישי שהצלחתי לאמץ שפה ייחודית, שגורמת לעוקבים שלי להתחבר", הוא מנסה להסביר את סוד ההצלחה. העוקבים, אגב, מכירים אותו בכינוי doron is "שם המשפחה ישראלי לא נשמע בינלאומי, אז הוא לא מקדם את המותג שאני בונה".
ישראלי מאפשר לי להציץ בחשבון ההודעות הפרטיות באינסטגרם שלו. שם ממתינות לו פניות מרחבי העולם, הזמנות לטיולים וחופשות מיחצנים שרק רוצים לארח אותו ולזכות לפרגון. "לפי חודשיים למשל הייתי בטיביליסי עם עוד כמה בלוגרים מהעולם, הוזמנו על ידי אנשי התיירות בעירייה. ביקשו מאיתנו לטייל וליהנות מהעיר שלהם במשך חמישה ימים. זה עובד בצורה פשוטה, סוגרים תנאים וציפיות למקומות שהם רוצים שאבקר בהם ולדברים שחשוב להם שאבדוק ואחווה, ויאללה לאריזת המזוודה ולנתב"ג".
אז מזמינים אותך כדי לקבל ביקורת חיובית, אבל מה קורה כשהחוויה שלך דווקא שלילית?
"בגלל שאלו מלונות שמזמינים אותי אני לא אחשוף בפומבי את הליקויים שלהם. אני כן שולח אימייל מפורט וכותב את הביקורת שלי כמו 'זרם המים החלש', 'החדר היה מלוכלך' וכולי, אבל לא אפרסם את זה.
"כשהייתי במלון הילטון בווינה, הוא היה רחוק מאוד מערכי המותג הילטון. חדר אוכל משנות הארבעים וחדרים לא מעוצבים ומיושנים מאוד. היה לי ממש קשה לשווק את המלון. אני לא משקר, אלא מציג את הדברים היפים שיכולים לעשות את החופשה למהנה וכיפית. אני מחפש את המעלות החיוביות של המקומות שאני מתארח בהם. מבליט את הדברים שמהם התרשמתי ולא כותב את הדברים שלא אהבתי. ברור שלא נעים לי מהמלון כי מזמינים אותי ומשלמים עליי. אבל אני מאוד בררן ומבקש לדעת מראש מי המארח ומה אני הולך לראות ולחוות במקום. אני מקפיד להיענות להצעות אירוח רק במלונות שאני משוכנע שהחוויה בהם תהיה באמת מטורפת ומיוחדת".
אתה נוסע לבד לרוב, זה לא תחושה של בדידות?
"אני לא מרגיש בודד כי בסופו של דבר אני יודע שאני חולק את החוויות האלה עם עוד 200 אלף עוקבים. לפעמים אני גם מצרף אליי חברים או בני משפחה ובסופו של דבר פוגש גם המון אנשים וחברים חדשים במקומות שאליהם אני מגיע".
"ב'שומר החומות' עסקתי הרבה בניסיון להסביר מה קורה כאן, שארגון טרור יורה למרכז מדינת ישראל ומיליונים יושבים במקלטים, תחת אזעקות"
תקופת הקורונה האטה אמנם את הקצב שבו מתווספות חותמות לדרכון שלו, אבל בזמן שאנחנו הסתגרנו בבתים, שרנו מהמרפסות וצקצקנו על המחדל בנתב"ג, הוא עדיין הקפיד על ביקור חודשי בנמל התעופה.
אז תוציא לנו את העיניים קצת, איפה היית בתקופה הזו?
"הייתי פעמיים באיסטנבול, פעמיים בניו־יורק, בווינה, קאן, בולגריה, גאורגיה, הונגריה וזהו לצערי".
ולפני כן, במסגרת הבלוג – באילו מדינות ביקרת?
"וואו, זה קשה. רגע, יש לי בגוגל מפות נעצים שסימנתי בכל יעד שהייתי בו", הוא שולף את הסלולרי מהכיס, "בוא נראה… הייתי בטורקיה, בולגריה, גאורגיה, הונגריה, איטליה כמובן, שווייץ וצרפת, הרבה פעמים בפריז ובמארסיי. באמסטרדם לא הייתי הרבה פעמים, במוסקבה, בתאילנד אינספור פעמים – היא אהבת חיי ותמיד ארצה לחזור לשם – וכמובן ניו־יורק שהיא כמו הבית שלי והייתי בה עשרות פעמים בשבע השנים האחרונות. אני חושב שהחוויה הכי מסעירה שהייתה לי היא טיסה במסוק תיירים מעל המגדלים במנהטן, יש לי משם תמונות מהממות".
הבעיה הישראלית
ישראלי, אגב, לא מסתפק רק בדיווח ברשתות החברתיות. "הוצאתי מדריכי טיולים עם המלצות לאיסטנבול ולניו־יורק שאפשר לרכוש בתשלום. עד עכשיו מכרתי את המדריך בעשרה דולר ועשיתי מזה כמה מאות דולרים, אבל אני מעוניין להגדיל את זה וליצור שיתופי פעולה עם חברות תעופה. הרבה משיתופי הפעולה שגיבשתי נמצאים כעת בהמתנה בגלל הקורונה, אבל אני מבטיח שהשמיים הם בהחלט לא הגבול עבורי".
בין כל עשרות אלפי המטיילים באינסטגרם, מה הייחוד שלך?
"להגיע ליוון ולראות בריכה מהממת, לצלם אותה ולשכוח, זה לא לייצר תוכן. כשמישהו מזמין אותי לבקר אצלו אני בעצם צריך לספר סיפור על המקום שאליו הגעתי ועל הדרך שעברתי כדי להגיע אליו. לתעד ולהעביר את החוויה של איך קיבלו אותי ואיך דאגו לי ומה אכלתי ואילו מתנות קיבלתי. מצפים ממני לספר את כל זה. אני צריך להכניס את עצמי לסיפורים. למדתי שכשאני מצולם בתמונה פוסט יכול לקבל 10,000 לייקים ותמונה של מקום יפה תקבל רק 4,000. אנשים רוצים להתחבר לדמות".
לפני כל יציאה הוא מקפיד לתאם ציפיות עם הגורם שמזמין אותו. "נגיד בביקור שלי בווינה, היה חשוב מאוד למלון לקדם את ארוחת הבוקר שלו ועשיתי סטורי של המנות שהוגשו, שזכה ל־12 אלף צפיות. זה דורש הרבה עבודה ומחשבה כדי לנצח את אלגוריתם החשיפה של אינסטגרם. זה עוזר שיש לי 200 אלף עוקבים, אבל כדי להגדיל את התפוצה צריך לעורר עניין".
מה דעתך על אנשים שקונים לייקים ועוקבים כדי להפוך למשפיענים או לשדר הצלחה?
"זה הדבר האחרון שצריך לעשות כדי להפוך למשפיען. אני מאוד לא מאמין בפייקים כאלו כי ניתן בקלות לעלות עליהם לפי כמה עוקבים באמת מסמנים לך לייקים או מגיבים לפוסטים. חברות שמבקשות ליצור איתי קשר ולהזמין אותי עושות אנליזה לחשבון וחשוב להן לוודא שהעוקבים שלי מגיבים לי ואוהבים את החומר שאני מעלה לפרופיל שלי".
"פשוט לא כיף לעבוד עם מותגים ישראליים כי הגרידיות פה מוגזמת. מצפים שתמכור את כולך בלי לספק את התנאים הבסיסיים ובלי הערכה לעבודה הזו"
בשל העובדה הזו, ישראלי מקפיד לנהל מעקב הדוק אחרי העוקבים שלו, במטרה להבין מיהם ומה הם אוהבים במיוחד, והנתונים שהוא שולף מדויקים מאוד: "60 אחוז מהקהל שלי הם נשים בנות 25־44 מאירופה ומארה"ב. אלו אנשים עם כסף שמטיילים. אני בודק למה הם עושים לייקים, מה הם משתפים ומה הם שומרים".
ומה עם עוקבים ישראלים?
"יש לי רק 20 אלף עוקבים מישראל", הוא מפתיע, "זה בהחלט לא הרבה, ואני רוצה להגדיל את כמות העוקבים הישראלים שלי אבל בהחלט לא רוצה לעשות שיתופי פעולה עם מותגים ישראליים. הם נוראיים ולא כיף לעבוד איתם".
למה?
"פשוט לא כיף לעבוד עם מותגים ישראליים כי הגרידיות פה מוגזמת. מצפים שתמכור את כולך, לא מספקים לך את התנאים הבסיסיים ולא באמת מעריכים את העבודה הזו והפלטפורמות האלה. זה לא הווייב וההערכה שתקבל בארה"ב ובאירופה".
המסעות בעולם הם לא עיסוקו היחידי של ישראלי, שמתפרנס מקידום, תפעול וייעוץ ברשתות חברתיות לחברות בתחומי האוכל ואירועי הקולינריה, לצד מותגי איפור ואופנה. הוא מפעיל את חשבונות הרשת של קבוצת יזמי הנדל"ן האחים חג'ג' ועושה יח"צ למתחם המסעדה, הבר ומאפיית הבוטיק הנחשבים שלהם במגדל שברחוב הארבעה בתל־אביב.
חמוש באייפון
כצפוי, פיד האינסטגרם שלו יפהפה, עם תמונות של בתי מלון יוקרתיים ומפנקים, אתרי טיולים פלאיים ולא מעט צילומים אורבניים. "אני נורא פרפקציוניסט, ויכול לצלם גם עשר תמונות עד שתצא זו שהכי יפה בעיניי. אני מצלם באייפון והצילום בסלולרי הוא עולם שלם. אגב, יכול להיות לך את הטלפון המשוכלל בעולם, אבל התמונות שיצאו לך יהיו מזעזעות כי לא התחשבת בצל, באור, בזווית ובמיקוד. למדתי צילום בבית הספר לצילום קאמרה אובסקורה כי רציתי לפתח את היכולות שלי וקניתי מצלמה איכותית מאוד, אבל אני לא משתמש בה בכלל, כי מהאייפון אני מוציא תמונות מדהימות, ולא צריך שום פילטר כדי להביא אותן לרשתות החברתיות".
איך החברים מקבלים את דרך החיים מנקרת העיניים שלך?
"ההורים שלי כל הזמן שואלים אותי למה אני מוציא עיניים. אני משתף את הטיולים שלי גם בפייסבוק ויש לנו חברים משותפים מהקיבוץ שרואים את התמונות מהעולם ומצקצקים, אז שם אני יותר ממנן. אבל האינסטגרם הוא בלי ספק כלי להוציא עיניים, חד־משמעית. כל אחד רוצה שתראה את החלום שהוא חי בו. אני מאמין שהתמונות והסיפורים שאני מספר עושים טוב לאנשים, ושימותו הקנאים. חיים פעם אחת, וכל יום שעובר – לא תוכל להשיג אותו מחדש. אני עובד המון שעות, משבע בבוקר כשאני קם למכון כושר ועד חצות, ולא מתבייש להוציא עיניים מהמקומות היפים בעולם. העוקבים שלי רוצים בזה".
גילוי נאות, את ישראלי אני מכיר כבר שנים רבות. משפחת ישראלי הענפה נחשבת למותג בעמק בית שאן. אביו גדעון הוא ממקדמי ההתיישבות באזור ובמסגרת עבודתו במועצה האזורית עמק המעיינות אפשר לזקוף לזכותו את הקמתם של יישובים חדשים כמו שלפים ומיטל.
"כשסיפרתי לאבא שלי שאתה מתכוון לראיין אותי על פרס משפיען הרשת, הוא אמר לי 'תגיד לקראוס שהכותרת צריכה להיות: אבא שלו רצה שאהיה חקלאי'. ההורים שלי לא יודעים להסביר מה אני עושה היום. הם לא מבינים מה זה לעזור לעסקים ברשתות החברתיות ומה זה העולם הווירטואלי הזה. אני מנסה להסביר להם מה זה אומר להיות מנהל סושיאל וזה סינית בשבילם. הרבה פעמים לדעתי הם פשוט לא רוצים להבין. העולם הזה מסחרר מדי עבור הקצב שלהם".
ובכל זאת, משהו נשאר במשפחה: "אבא שלי נהיה אושיית פייסבוק עם 3,000 חברים. יום אחד הוא העלה פוסט פרגון ממשתלה בעמק שהוא קנה בה עציצים לבית. מהמשתלה המתחרה מהעמק פנו אליו וביקשו שהוא יבוא לבקר ולפרגן להם גם וייתנו לו עציצים במתנה. עכשיו תבין, הוא עושה את זה ממניעים של אהבה לעמק ואין לו שום עניין של פרסום ומכירה, אני אומר לו לעשות מזה כסף אבל הוא ישר כמו סרגל ועושה הכול מאהבה לעסקים ותמיכה בעמק".
"אני לא משקר, אלא מציג את הדברים היפים שיכולים לעשות את החופשה לכיפית. אני מחפש את המעלות החיוביות של המקומות שאני מתארח בהן"
הוא עצמו התגורר בקיבוץ עד שמלאו לו 18. "עברתי דרך מוסדות החינוך במועצה, ובכיתה י"א הייתי אפילו בישיבת ההסדר בקרית־שמונה במסגרת תוכנית בת חודש שבה מתארחים שם תלמידי התיכון מהקיבוצים. אחרי הלימודים המשכתי כמו רבים למכינה קדם־צבאית במעלה־אפרים אבל הרגשתי שזה לא המסלול של החיים שלי. אחרי השבוע הראשון במכינה כבר עליתי על מטוס וברחתי לחודש בניו־יורק למשפחה של אמא שלי. כשחזרתי התנדבתי במד"א ובמרכז קשישים ועבדתי בקיבוץ עד לגיוס לחטיבת הצנחנים".
מאז השתחרר עבר בין כמה תחנות בישראל ובעולם, ובין היתר עבד באבטחת קהילות יהודיות בחו"ל. את הכיפה הוא הוריד בצבא, אך עוד קודם לכן הבין כי הוא רוצה לבחור בדרך אחרת מזו של הוריו ושל הקהילה בקיבוץ שבו גדל. "הייתי עצוב כשההורים שלי גילו שאני כבר לא דתי וראיתי שהם מאוכזבים. שני אחים נוספים שלי הם לא דתיים, כך שזו לא הפעם הראשונה עבורם, אבל הגילוי הזה בהחלט לא היה קל".
איך החיים כדתל"ש בתל־אביב?
"אני לא שומר על אורח חיים דתי, אבל עד היום כשאני רואה את קצב החיים כאן, שאין הבדל בין חול לשבת או לחג, זה הזוי בעיניי. גם אם אני לא דתי היום, תמיד אני מרגיש שמשהו משתנה בעולם ביום שישי בשעות בין הערביים".
ישראלי אינו מסתיר ברשתות החברתיות את זהותו הישראלית, ולא פעם הוא משלם על כך מחיר. במהלך מבצע "שומר החומות" איבד כ־2,500 עוקבים בגלל מסרים פרו־ישראליים ששיתף. "אחרי שנגמרו האירועים עשיתי אנליזה לחשבון שלי וראיתי שלא כולם אהבו את ההזדהות שלי, אבל אני חייב לציין שרוב התגובות היו טובות. עסקתי הרבה בניסיון להסביר מה קורה כאן, שארגון טרור יורה למרכז מדינת ישראל ומיליונים יושבים במקלטים, תחת אזעקות. זה לא שאין לי סנטימנטים לילדים ונשים ואנשים בעזה אבל אני מסביר שהם מביאים את זה על עצמם".
נתקלת באינסטגרם במקרים של אנטישימיות?
"מעולם לא. להפך, התחושה היא שממש אוהבים אותנו. תל־אביב נחשבת בעולם למקום ממש מגניב. את הצעירים הפוליטיקה לא מעניינת".
ובכל זאת, באינסטגרם הוא מקפיד על מסרים מעודנים יחסית. בחשבון הפייסבוק שלו, שהוא פרטי ולא משמש לענייני עבודה, הוא מרשה לעצמו לשחרר רסן. "נחסמתי בפייסבוק למשך חודש שלם יומיים אחרי פרוץ הפרעות, כי כתבתי דברים קשים נגד הבלגן שעשו לנו ביפו. הגעתי עד למנכ"לית פייסבוק עדי סופר־תאני אבל אפילו היא לא הצליחה לעזור ולשחרר לי את החסימה".
ואם זה היה קורה באינסטגרם?
"הייתי גמור".
