בשני העשורים האחרונים חלק משמעותי מהיצירה התרבותית הישראלית מתהווה ומתפרסם בתקשורת הדיגיטלית, באינטרנט. המציאות הזו מעניקה כוח בלתי רגיל לפלטפורמות שדרכן אנו צורכים את התוכן שלנו, ומעלה שאלה באשר לכוחה של המדינה "האמיתית" שבה אנו חיים, לעומת "מדינת האינטרנט" שגם בה, לא נעים להודות, אנו חיים לא פחות. דוגמה בולטת אחת היא המריבה המתוקשרת והמשפטית של הרשת החברתית, שלא לומר המדינה הגדולה בעולם – "פייסבוק" עם הדף הישראלי "סטטוסים מצייצים".
תחת הקטגוריה "תופעות אינטרנט" בוויקיפדיה העברית מכונסים עשרות ערכים, אך רק שלושה מהם תוצרת הארץ, הוותיק ביניהם הוא דף הפייסבוק סטטוסים מצייצים. הדף, שהקים העיתונאי לשעבר אבי לן, שימש במשך כחצי עשור שער מרכזי לתוכן ישראלי בפייסבוק. פוליטיקאים, פעילים חברתיים וסתם גולשים מהשורה זכו בעזרת הדף לחשיפה אדירה של מאות אלפי ישראלים. לן עצמו זכה לכינוי "מלך הפייסבוק הישראלי" עד שבשנת 2015 סגרה פייסבוק את הדף בטענה שלן גבה תשלום עבור פרסום תוכן שיווקי סמוי, בניגוד לתנאי השימוש בפלטפורמה. בהמשך, גם חשבונו האישי הוסר.
באופן די מפתיע, פנה לן לעזרת בית המשפט במטרה לחייב את פייסבוק להחזיר את הדף לאוויר ולפצות אותו. לתדהמת רבים, אחרי שנתיים של דיונים, הורה בית המשפט להשיב את הדף לאוויר. השופט רחמים כהן במדינת ישראל בת שמונה מיליון הנפשות, נתן הוראה למדינת פייסבוק על 2.2 מיליארד משתמשיה, וההוראה בוצעה.
כיפופי הידיים של פייסבוק וסטטוסים מצייצים טרם נגמרו – נציגי הרשת החברתית ערערו לבית המשפט העליון נגד פסק דינו של השופט כהן, אך יש משהו מרגיע בכך שגם ענקית אינטרנט כמו פייסבוק, כפופה לכללי המשחק בעולם שמחוץ לסמארטפון.
