אחרי עונה קשה ומסויטת, תנסה הפועל ירושלים לחזור לתלם, עם פתיחת עונת הכדורסל ביום ראשון הקרוב. לצורך המשימה, גייסה הקבוצה לשורותיה את איתי שגב (26), פאוור פורוורד/סנטר המתנשא לגובה של 2.04, שחתם עם הקבוצה על חוזה לשנתיים. "יש התרגשות גדולה מבחינתי להיות במועדון גדול כמו ירושלים שמכוון הכי גבוה שאפשר, ואני שמח שהאמינו בי ונתנו לי את ההזדמנות", אומר שגב, "לאורך השנים כששיחקתי מול הקבוצה תמיד חשתי שהאווירה מיוחדת מאוד, ותמיד סקרן אותי לדעת איך זה לשחק בשביל הקהל המדהים הזה, כשהוא דוחף אותך ולא נגדך".
שגב מגיע להפועל אחרי שנים של נדודים בין קבוצות. "אני בשלב בקריירה שבו אני מחפש לזכות בתארים ולבנות איזו מורשת. אני מאוד מקווה למצוא פה בית ויציבות. זו שאיפה שהבעתי גם בפני הנהלת הקבוצה, והלוואי והשידוך בינינו יתגלה כמוצלח".
"אני מאמין שאת טבילת האש בבוגרים כדאי לעשות בקבוצה כמה שיותר בכירה, עדיף ללמוד מהסטנדרטים הכי טובים שיש. קבוצות כמו מכבי וירושלים הן סביבה עוינת לשחקנים צעירים, סביבה שאין בה סבלנות, אבל אם אתה חזק באופי, אתה תצמח מזה"
הגיוס של שגב הוא לא השינוי היחיד שעשתה הקבוצה בעקבות העונה האחרונה. את מושכות האימון קיבל לידיו אורן עמיאל, שהיה עוזר המאמן של האדומים בעונת 2013/14, אז עבד לצידו של בראד גרינברג. עמיאל חוזר העונה לישראל בדלת הראשית, אחרי שנים ארוכות ומוצלחות כעוזר וכמאמן ראשי בנימבורק הצ'כית.
"מחמיא לי מאוד שמאמן בסדר הגודל של אורן, שעשה קריירה מדהימה באירופה, מעוניין בי. לפני שחתמתי עשינו שיחה של תיאום ציפיות. הרגשתי ביטחון באמונה שלו ביכולות שלי ואני גם חושב ומרגיש שהשיטה המקצועית שלו, שהיא מאוד אתלטית ואינטנסיבית, מתאימה לסגנון שלי".
בשל הקשיים הכלכליים שאיתם נאלצה להתמודד הקבוצה, סגל השחקנים נבנה באיטיות, ורק בסוף אוגוסט צורפו ביום אחד שלושה שחקני חיזוק זרים בקבוצה, כאשר החתמתו של אנתוני בנט משכה את מרבית תשומת לב. בנט, בן 28, מתנשא לגובה 2.03 והפך לשחקן הראשון שנבחר בדראפט האן־בי־איי (2013) שמגיע לשחק בישראל.
למרות הבחירה היוקרתית, בנט לא עמד בציפיות ממנו, שוחרר מהליגה אחרי שלוש שנים ומאז שיחק עונה בטורקיה, חזר לכמה עונות לליגת הפיתוח בארה"ב ושיחק בעונה החולפת בפורטו־ריקו. גם בירושלים הוא הוחתם עם סעיף שמאפשר לקבוע לשחרר אותו אם לא יעמוד בציפיות המקצועיות. "אני לא יודע מה בדיוק השתבש בקריירה של בנט אבל אני חייב לציין שעד עכשיו אני מתרשם ממנו לטובה", מצהיר שגב, "הוא שחקן עם גודל ויכולות מאוד מרשימות ואפשר להבין איך הוא הגיע לטופ העולמי. המציאות שבה אנחנו מתאמנים עם סגל מלא רק כמה שבועות היא לא אידיאלית אבל כמו שאורן עמיאל אומר, אנחנו לא כאן בשביל לייצר תירוצים, אלא כדי לבנות יחד משהו מיוחד".
יריית הפתיחה הרשמית של העונה נורתה במסגרת טורניר פתיחת העונה, גביע ווינר, שם הפסידה הקבוצה בשלב חצי הגמר, אחרי הפסד צורב 81:65 למכבי תל־אביב שזכתה בתואר. "גביע ווינר היה טעימה מצוינת עבורנו ואני חושב שהמשחקים הראו כמה פוטנציאל יש לנו מצד אחד, וכמה עוד עבודה יש לפנינו. היה נהדר לקבל כזו דחיפה ענקית מהאוהדים שלנו, אני כבר מצפה בקוצר רוח לראות אותם ביציע אצלנו בארנה, ואנחנו עם הפנים קדימה לקראת העונה החדשה".
הזמן הצהוב
שגב נחת בירושלים אחרי עונה בקבוצת גראבלין דנקירק מהליגה הצרפתית הבכירה, שבמהלכה נפצע בכף הרגל והושבת למספר חודשים. "למרות שהדברים לא קרו בדיוק כמו שתכננתי, בסופו של דבר זו הייתה חוויה מדהימה. הליגה הצרפתית מצוינת, נהניתי לגלות סוג אחר של כדורסל, לצבור ניסיון וללמוד דברים חדשים. היום אני מבין הרבה יותר טוב את השחקנים הזרים בקבוצות, איזה קושי ומשקולות יש עליהם, ומה זה לחזור לדירה לבד, בלי אפשרות לפגוש חבר. זה הפך אותי הרבה יותר אמפתי למה שהם עוברים ואני מאמין שהיום גם אוכל לעזור יותר לשחקני החיזוק כי אני מבין אותם יותר".
איך עברה עליך תקופת ההחלמה?
"זו סיטואציה מאוד לא נעימה להיות פצוע בקבוצה חדשה בעונה הראשונה שלך מחוץ לישראל, ואני שמח שהצלחתי להתאושש בסופו של דבר למרות שזה לא היה פשוט. למזלי במועדון טיפלו בי בצורה הכי חמה שיש. הכי קל להתעלם משחקן שלא משחק, אבל הם כל הזמן וידאו איתי שהכול בסדר, עזרו לחברה שלי להגיע לצרפת, עניין מורכב בתקופת הקורונה, והתנהגו אליי כאילו אני שחקן בית, שגדל שם מגיל עשר".
בסופו של דבר חזר שגב לחלק האחרון של העונה. "ההשבתה של הליגה במהלך העונה בגלל הקורונה הובילה לכך שחזרתי לתקופה של עשרים משחקים בפחות מחודש. זה היה מטורף, בגלל העובדה שהקבוצה הייתה במקום מקצועי לא טוב וסבלה מסדרת פציעות, חזרתי מהר ככל האפשר אבל לא באמת הצלחתי להותיר את החותם שרציתי. אני שמח שבסופו של דבר הצלחתי לעזור לקבוצה לשרוד בליגה, ובהחלט מרגיש חלק מההישג הזה, אבל אין ספק שנשאר לי טעם של עוד, כי לא באמת הצלחתי להיות מי שאני מבחינה מקצועית".
הבנתי שרצו שתישאר, למה העדפת לחזור?
"ההחלטה לחזור נבעה מסיבות אישיות שאני מעדיף לא לפרט וחלק מהרצון שלי לחפש בית קבוע, ואני חושב שבהנהלת הקבוצה הבינו את המהלך שלי. מה שבטוח הוא, שבצרפת למדתי שהחיים הם לא תוכנית כבקשתך".
הוא נולד וגדל בכפר תבור. "אחי אמיר שיחק כדורסל אז גם אני רציתי, ובגיל חמש התחלתי לשחק בחוג עם הילדים בכיתה א'. היינו בית של כדורסל, אמיר תמיד היה בסגל המורחב של הנבחרות הצעירות, גם אחותי הקטנה שיחקה וההורים תמיד ליוו אותנו לכול משחק וקיבלנו תמיכה נהדרת מהבית. עד היום אני לא מבין איך היה להם זמן לשלב בין הקריירה, הטיפול בנו בבית והפרגון לכל מה שעשינו מחוצה לו".
שגב המשיך לשחק בכפר תבור, ובכיתה ח' עבר לעמק יזרעאל. "בשלב הראשון הכדורסל היה תחביב עבורי אבל אחרי שנתיים בקבוצות הילדים והנערים בעמק, עזבתי את הבית בפעם הראשונה ועברתי לאקדמיה למצוינות, שפעלה אז במכון וינגייט. זו הייתה עבורי תקופה קשה ומדהימה בו־זמנית, ממש לא חוויתי ילדות רגילה ואני והחברים שלי עברנו באותן שנים חוויות שונות לחלוטין. עד היום אני שואל את ההורים שלי איך הם נתנו לי לעזוב את הבית, והם אומרים שהם סמכו עליי".
בכיתה י"ב הגשים שגב את חלומו של כל ילד ישראלי שמשחק כדורסל – חוזה במכבי תל־אביב. הוא הפך במהרה לשחקן מצטיין במחלקת הנוער ולחלק מסגל בקבוצת הבוגרים, שבה זכה לדקות מועטות בעונת הבכורה. "המשפחה שלי ואני היינו בקשר עם הנהלת מכבי לאורך זמן, ואחרי שהדברים הבשילו נזרקתי ברגע למים עמוקים מאוד", נזכר שגב, "ברגע אחד יצאתי מחממה שבה הכול נע סביבי וסביב ההצלחה שלי, והגעתי למועדון שמשחקים בו שחקנים שמרוויחים מיליון דולר לעונה, בעוד אני איזה ילד נחמד שבא להתאמן, ואולי יֵצא ממני משהו ואולי גם לא. הגעתי למכבי חזקה מאוד, עם דיוויד בלאט על הקווים, ואחרי העונה שבה הם זכו בליגה האדריאטית והיו חלק מסדרה נהדרת מול פנאתינייקוס בשלב ההצלבה ביורוליג. עבור ילד בגילי זו הייתה פשוט חוויה מטורפת ועד היום הרבה מהיכולות ההגנתיות שאני מציג הן בזכות מה שלמדתי מבלאט, אחד ממוחות הכדורסל הכי טובים בעולם".
שגב, שחתם על חוזה ארוך טווח אצל הצהובים, הושאל שנה לאחר שהגיע להפועל חולון, ולאחר מכן לגלבוע גליל כדי שיצבור ניסיון. הוא חזר לצהוב בעונת 2015/6, סיים את העונה עם ממוצע של 5.7 נקודות ו־4.2 ריבאונדים, נבחר לשחקן המשתפר של העונה וזכה לחוזה לשנתיים נוספות בצהוב. בעונת 2016/7 היה שותף שגב לעונה הגרועה ביותר בתולדות מכבי תל־אביב. הקבוצה החליפה ארבעה מאמנים, לא הצליחה להעפיל שלב ביורוליג, סיימה במקום הרביעי בליגה הרגילה (הנמוך בתולדותיה) והודחה בחצי גמר הפלייאוף. בסיום העונה החל המועדון בנייה מחדש, כאשר שגב, שהיה אחת מנקודות האור הבודדות בעונת השפל, מונה לקפטן והפך לשחקן היחיד שזכה להישאר בסגל מהעונה.
"זו סיטואציה מאוד לא נעימה להיות פצוע בקבוצה חדשה בעונה הראשונה שלך מחוץ לישראל. למזלי במועדון טיפלו בי בצורה הכי חמה שיש. לא ידענו כמה זמן הפציעה תימשך וכל בדיקה או בקשה לטיפול נענתה מצידם. הכי קל להתעלם משחקן שלא משחק, אבל הם כל הזמן וידאו איתי שהכול בסדר"
למרות זאת, הרומן בין הצדדים עלה במהרה על שרטון, לאחר ששגב ביקש לעזוב את הקבוצה מספר פעמים, בשל מיעוט דקות משחק, בקשות שנדחו פעם אחר פעם. בשל הדרישה החוזרת, הודח שגב מתפקיד הקפטן, בינואר 2018, והוחלף בידי ג'ון דיברתולומיאו. "בדיעבד אני לא מצטער על כל מה שקרה", הוא מצהיר, "הדברים שעברתי במכבי חישלו אותי ולימדו איך לנסות לא להגיע שוב לאותו המצב. השנים שם נתנו לי המון. התחברתי לאנשים במערכת ולאוהדים, ברמה כמעט משפחתית, ועד היום אני בקשר עם חלקם ומודה על מה שהיה".
היום תמליץ לילד בן 17 לחתום במכבי תל־אביב?
"אני מאמין שאת טבילת האש בבוגרים כדאי לעשות בקבוצה כמה שיותר בכירה. כשאתה טועם בתור ילד מה שהיה עבורך רק חלום, עדיף ללמוד מהסטנדרטים הכי טובים שיש. קבוצות כמו מכבי וירושלים הן סביבה עוינת לשחקנים צעירים, סביבה שאין בה סבלנות, אבל אם אתה חזק באופי, אתה תשרוד ותצמח מזה".
אני מודה שהפתעת אותי. לשחקן צעיר לא כדאי להתחיל בחממה כמו בגלבוע, שמקדמת צעירים ישראלים כאג'נדה?
"גם כשאתה מגיע בגיל 17 לגלבוע אתה עדיין פיון קטן וייתנו לך דקות משחק רק אם תוכיח שאתה ראוי. מהניסיון האישי שלי, מה שקיבלתי במכבי אלו דברים שהולכים איתי עד היום. התאמנתי שם עם דווין סמית', ריקי היקמן, שון ג'יימס, ליאור אליהו, גיא פניני, יוגב אוחיון, שחקנים שבכל שבוע עלו לשחק מול אריות אירופה. יכולתי לראות ביומיום איך הם מתאמנים ומטפלים בעצמם, לצד דברים אחרים פחות טובים שנחשפתי אליהם. שם הבנתי מה צריך לעשות כדי להיות ברמות הגבוהות".
ועכשיו אתה אצל היריבה הגדולה שלהם. המטרה היא להוכיח להם שפספסו אותך?
"אני לא אחד שמנסה להוכיח לאנשים שהם טעו, זה לא מה שמניע אותי. אני מוּנע מהמקום של לעבוד בשביל משהו ולהצליח בו. לפעמים אתה תעבוד קשה יותר מכולם ולא תצליח, אני מודע לזה וזה חלק מהחיים. אני כרגע רוצה לעזור לירושלים לחזור להתחרות על כל התארים ולזכות בהם, וזה מה שיושב לי בראש כל יום שאני מגיע לאולם. לא משנה לי על חשבון איזו קבוצה זה יהיה".
האש עוד בוערת
לאחר שעזב את מכבי תל־אביב, חתם שגב לעונה במכבי ראשון־לציון, וממנה עבר עונה לאחר מכן לנהריה, שם גם קבע שיא קריירה של 19 נקודות למשחק, ביוני 2020. "אני ממשיך כל הזמן לעבוד במטרה לשפר את היכולות שלי. חשוב לי מאוד לשפר את האחוזים מקו העונשין, את הסיומות ליד הסל, את קריאת המצבים ואת היכולת להביא לקבוצה שלי ניצחונות בכל דרך שהיא".
למרות גילו הצעיר, שגב נמצא כבר תשע שנים ברמות הגבוהות של הכדורסל הישראלי. "התחושה היא שיש רוח חדשה בענף שלנו", הוא מצהיר, "פיני גרשון עשה רפורמה מדהימה מאז שהגיע לאיגוד הכדורסל, ואנחנו בנקודה שבה השחקנים בדור שלי כבר מתקרבים לשיא הקריירה, בזמן ששחקנים מהדור הצעיר יותר, כמו דני אבדיה וים מדר, כבר עושים דברים יפים ברמות הגבוהות ביותר. בכל שנה פורצים עוד כישרונות חדשים ואני מאמין שזה ימשיך לשפר את הליגה, ועוד צעירים ימשיכו את המגמה הזאת. כשאני גדלתי ראיתי את ליאור אליהו ורציתי להיות כמוהו, ואולי עכשיו אני או דני אבדיה, יובל זוסמן, תמיר בלאט ואחרים, נותנים השראה למישהו צעיר, וזה נהדר. בצרפת אהבתי מאוד את העובדה, שהם מביאים תזמורות של מוזיקה לאולמות, והלוואי שבארץ יקבלו את ההשראה ויעשו אותו דבר, כי זה פשוט יוצר אווירה נהדרת ומשדרג את כל החוויה כולה בכמה רמות".
החל מ־2011, אז נבחר לסגל נבחרת ישראל עד גיל 16, במסגרת אליפות אירופה דרג ב', שגב הוא גם חלק מנבחרות ישראל השונות. הוא ייצג את ישראל בשתי אליפויות אירופה דרג ב' עד גיל 18, הצטרף ב־2014 לנבחרת העתודה, שאיתה העפיל לרבע הגמר וסיים שביעי באליפות אירופה ביוון. שנה לאחר אותה האליפות, שהתקיימה באיטליה, סיים עם הנבחרת במקום העשירי, כשהוא תורם 7.1 נקודות ו־6.7 ריבאונדים למשחק. ב־2016 זומן לראשונה לנבחרת הבוגרת, שבה הוא משחק מאז לסירוגין.
"ייצוג של ישראל זה חלום של כל ילד מהרגע שהוא מתחיל לשחק, ואני שמח שהגשמתי אותו", הוא מצהיר, "עדיין לא ייצגתי את הנבחרת הבוגרת בטורניר גדול, נתון שאני מקווה מאוד שישתנה בקיץ הבא, באליפות אירופה. יש לנו צוות אימון מצוין, הרבה שחקנים מוכשרים וכל פעם שאני מגיע לנבחרת, האווירה פשוט טובה ומפרגנת. אני מקווה שנעשה משהו יפה באליפות הקרובה, בנוסף למוקדמות אליפות העולם שיחלו בקרוב".
על מה אתה חולם?
"קודם כול להביא אליפות לירושלים, להתברג איתה ברמות הגבוהות באירופה ובנוסף להותיר שם חותם באופן אישי. אני מרגיש בתוכי אש שבוערת, כאילו שאני עדיין ילד בן 17 שמגיע לאימון ראשון במכבי, רק הפעם עם ניסיון ועוד יכולות שהתווספו. מאוד מרגש אותי שעונה חדשה מתחילה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני רוצה לומר חמש אבל אגיד ארבע וחצי כי תמיד יש מקום לעוד. השנה האחרונה לימדה אותי, עם הקורונה ובלעדיה, שיש הרבה דברים קטנים בחיים שאנחנו שוכחים להעריך. ברוך השם אני קם בבוקר בריא, יש לי קורת גג, חברה נהדרת, משפחה טובה ואוהבת, אני עושה את מה שאני הכי אוהב בעולם, וכל זה ממלא אותי באושר".
