המלחמה שתקבע את אופייה העתידי של הרשת מגיעה לנקודת רתיחה, ורובנו אפילו לא מודעים לכך שהיא מתקיימת. בשנה האחרונה הוגשה תביעה אחר תביעה נגד חברות טכנולוגיה גדולות, ובעיקר פייסבוק וגוגל. שנים של רגיעה יחסית בתחום התקשורתי התפוצצו לרצף של תחקירים וספרים שכולם מכוונים נגד תאגידי הטכנולוגיה הגדולים. המלחמה טרם הוכרעה, ונראה שאפילו עוד לא ראינו את הקרבות הגדולים, אבל התיקים מגיעים לבתי המשפט, מחוקקים בכל העולם מתחממים, ובעמק הסיליקון מחזקים את הבריקדות.
לא נאריך כאן יותר מדי בהיסטוריה של המאבק הזה, ולא נוכל גם לעסוק יותר מדי במניעים – גלויים ונסתרים – של הצדדים. בכל זאת נאמר כי מדובר במאבק על כוח ושליטה: מצד אחד ניצבות חברות הענק שבמשך שנים בנו פלטפורמות ענק שחולשות על חיי היומיום שלנו ברשת – בעזרת אסטרטגיות יעילות ויש שיאמרו אכזריות – ואז חיברו אליהן מדפסות מזומנים עצומות שעושות את כולם עשירים במיוחד.
הצד השני מורכב קצת יותר, שכן הוא כולל כמה גורמים שהאינטרסים שלהם לא תמיד זהים, אבל למען הסדר הטוב נתעכב על זהותם: הפוליטיקאים שחוששים מההשפעה של עמק הסיליקון, עיתונאים שחוששים מכוחן הבלתי־מרוסן של הרשתות (ומבחינה צינית יותר, מהעובדה שהן הפכו כל כך הרבה חלקים מהתקשורת למיותרים), ותובעים שטוענים להתנהלות עסקית מקולקלת.
גוגל נתונה תחת הלחץ המשפטי הגדול ביותר, שכן תביעות על התנהלות עסקית פסולה־לכאורה כבר הוגשו נגדה במדינות האיחוד האירופי, במדינות ארצות־הברית ועוד. בתחום התקשורת, איש לא יופתע לשמוע שפייסבוק היא זו שחוטפת פעם אחר פעם.
המהלומה האחרונה באה בדמות סדרת תחקירים מלוטשים להפליא שפרסם הוול־סטריט ג'ורנל. העיתון שחשף את מעשיה המקולקלים של אליזבת הולמס (צפיתם כבר ב"ממציאה"?) פרסם בשבועות האחרונים מספר כתבות שכל אחת מהן חשפה שערורייה אחרת בהתנהלותן הן של פייסבוק עצמה והן של אינסטגרם שבבעלותה. אולם הנזק הגדול באמת בא בדמות ספר שיצא לאור לאחרונה בשם An Ugly Truth, ובו שתי כתבות של הניו־יורק טיימס קורעות לגזרים את המנכ"ל מארק צוקרברג ואת סגניתו שריל סנדברג לאורך 300 עמודים.
מי שמביטים מהצד ואלו שרק שומעים על הדרמה הזו עכשיו עשויים לחשוב שזה גורל טוב מאוד. ובאמת יש משהו מטריד ומעצבן באופן התנהלותן של טוויטר, גוגל (ויוטיוב שבבעלותה), פייסבוק, אפל ועוד. ההסרה הלפעמים שרירותית של תכנים מטרידה, וכך גם האזהרות והחסימות שנראה שמתנהלות אך ורק על פי אג'נדה פוליטית. וכמובן, הסחר הפתוח בנתונים של כל גולש. אז מה רע?
התשובה היא, בקצרה, הרבה רע. ככל שהאינטרנט הופך למרחב הציבורי החדש, כך גם טבעי שהוא יעבור עיצוב ושינוי. כפי שכיכרות העיר הפכו ממגרשי בוץ ועפר לקונסטרוקציות מפותחות ומתורבתות שהתקבלו על הרוב חרף אובדן החופש המוחלט שבא עם השינוי, כך גם כיכרות העיר הווירטואליות. חשוב, אפילו הכרחי, לוודא שהחברות שמעצבות אותן מתנהלות כראוי. אבל פירוקן בשם אידיאל בלתי אפשרי של צדק וחוסר תחרותיות רק יזיק למשתמשים.
אלימות ברשת בעלייה
דו"ח של מוקד 105 להגנה על ילדים ברשת שפורסם השבוע חשף כי בשלוש השנים האחרונות התקבלו כ־30 אלף תלונות על פגיעה בקטינים וקטינות ברשתות החברתיות. הנתונים הללו הוצגו בכנס השדולה למאבק באלימות ברשת החברתית שאותו יזם ח"כ מאיר יצחק הלוי, ראש השדולה. כשליש מהתלונות עסקו בפגיעות על רקע מיני, בנוסף לתלונות על מעשי בריונות, קריאה לחרמות, השפלות ושיימינג. עוד התברר כי במהלך תקופת הקורונה הייתה עלייה במקרי פגיעה בקטינים ברשת. "אנחנו קוראים להורים להיות מעורבים בחיים הווירטואליים של הילדים שלהם", אמרה ד"ר נאוה כהן־אביגדור, ראש האגף האזרחי במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת.
הנתונים שנחשפו מדאיגים, אך לא מחדשים הרבה: ככל שהשימוש באינטרנט נעשה יותר ויותר נפוץ בקרב ילדים ונוער, כך עולה הסיכון שהם ייחשפו לפגיעות שעלולות להזיק להם באופן חמור. הורים שמבקשים להגן על ילדיהם מפני פגיעות שכאלו מוכרחים ליטול חלק פעיל בחיי הרשת שלהם. וכמו תמיד, בין הכלים השימושיים ביותר למאבק בפגיעות ברשת, קיימות תוכנות הסינון, המאפשרות להורים לשלוט בתכנים שאליהם יוכלו ילדיהם לגשת.
