את קריאת "מהפכת הקשב" התחלתי בשבת. מאחר שמדובר בספר עיון קצר למדי והוא מנוסח בצורה קלילה, הגעתי למוצאי שבת כשנשארו לי בערך חמישים עמודים. למרות זאת, את קריאת הספר השלמתי רק ביום רביעי בשבוע לאחר מכן. לא כי היו לי עניינים דחופים מאוד שלא אפשרו את השלמת הקריאה, אלא כי בכל פעם סבלתי מהסחת דעת אחרת. פעם היה זה הסמארטפון, בפעם אחרת נזכרתי במשימה כלשהי שקשורה בעבודה ושקעתי במחשב, וכמובן גם התחזוקה השוטפת של הילדים (כמה טוב שיש את מי להאשים).
הסיפור הקטן והבנאלי למדי הזה מתאר את לב הבעיה שהספר דן בה. גודמן – גאון ביכולת לפשט עניינים מורכבים – מראה איך ההתמכרות לסמארטפון הורסת לכולנו את הקשב. גודמן מעיד על עצמו שהשימוש בטכנולוגיה שיפר מאוד את חייו. הוא סובל מכתיבה ביד, והשימוש במעבד תמלילים הפך את הבעיה הזו לכמעט חסרת משמעות. אבל למרות הברכה שהטכנולוגיה מביאה איתה, גודמן סבור, די בצדק, שהשימוש בסמארטפון עלול להיות הרסני. פורנוגרפיה, אלימות ושיימינג אינן הבעיות המרכזיות של הסמארטפון לדעת גודמן, אלא אובדן הקשב. הוא לא ממציא את הגלגל בהקשר הזה, אבל הוא כן מציג את הטענה מזווית מעניינת, כשהוא נשען בעיקר על מחקרים פסיכולוגיים רבים כדי לבסס אותה. אובדן קשב אצל בני נוער עלול להביא לדיכאון; חלוקת קשב אינה באמת אפשרית ואין לנו יכולת להיות עסוקים בכמה עניינים במקביל; בכירים בחברות כמו גוגל ומיקרוסופט לא ממהרים לחשוף את ילדיהם למסכים וסמארטפונים, ועוד ועוד.
טענה מעניינת של גודמן היא שאי אפשר להשוות בין טלוויזיה ורדיו לטלפונים חכמים או לאופן שבו פועלות רשתות חברתיות. האחרונות בנויות כך שיעוררו בנו תגובתיות בלתי פוסקת למתרחש בהן, כדי שנישאר תקועים בתוכן ללא הפסקה. האינטרס המסחרי של שחקני הענק הללו מניע את כל זה.
איך מתקנים את המצב? כאן גודמן יוצא מעמדת החוקר ומציע כל מיני כיוונים. הוא מעיד על עצמו שהחל לתרגל מדיטציה כדי להתרכז בממדים הבסיסיים ביותר, כמו הקשבה לנשימות גופו. פתרונות אחרים שהוא מעלה הם העברת הטלפון למצב טיסה ושימוש באפליקציות שמגבילות את זמן השימוש במכשירים.
פה ושם יש חלקים בספר שאינם קשורים מספיק לנושא, ונדמה כי באו במטרה להדגים את עדכניותו של הספר או של המחבר. כך למשל משווה גודמן בהקשרים שונים בין ההרסנות של ההתמכרות למכשירים לנזקיו של משבר האקלים. בהקשרים אחרים הוא גם מדבר על חשיבות המחזוּר, אך השימוש בדוגמאות הנתונות במחלוקת ציבורית מחליש את המסר שגודמן מבקש להעביר.
אמנם קוראים עצלנים יוכלו למצוא את מבוקשם בחלק האחרון של הספר, שמציע פתרונות מעשיים לבעיות ההתמכרות של כולנו, אבל יופיו טמון דווקא בזוויות הייחודיות שדרכן מוצגת הבעיה. במובן הזה הרגשתי שגודמן עושה סדר סוף־סוף בבעיה שכולם מודעים לקיומה, אבל לא ממש יודעים להסביר כיצד היא בדיוק מתרחשת. הוא פותח דיון חשוב וקצת מערער. לא נעים לגלות שאתה מכור. לאן הולכים מכאן? יש לקוות כי חלק מההצעות של גודמן יסייעו לקוראיו להחזיר לחייהם מעט מהקשב שאבד להם.
מהפכת הקשב מיכה גודמן. הוצאת דביר, 207 עמ'
