01 זיכרון ילדות תרבותי. חוויה עוצמתית של קריאה שנטמעה בי עמוק הייתה הקריאה של "אני אתגבר" מאת דבורה עומר. זהו סיפור על גילה, ילדה עם שיתוק מוחין שהפכה גיבורה בעל כורחה. ההתבגרות שלה עם הקשיים שכל מתבגרת חווה המועצמים עקב המגבלה, חיברו אותי אליה ופתחו בפני נקודת מבט על החיים, על האנשים השונים מאיתנו, באופן שהשפיע על תפיסת עולמי לכל החיים.
02 ספר שקראת פעמיים. ספרה של טוני מוריסון "חמדת". זהו סיפורה של העבדות באמריקה דרך עיניה של אם שעברה טרגדיה נוראית. טוני מוריסון עושה שימוש גאוני בסלנג ובשפה האופיינית לתקופה באופן שהופך את הקריאה לכזו הדומה לקריאת שירה. ולכן, למרות שבדרך כלל איני נוהגת לקרוא ספרים יותר מפעם אחת, ובעיקר לא פרוזה, הייתי חייבת לשוב ולקרוא את הספר ולגלות רבדים חדשים. ועכשיו, כשאני כותבת על כך, התעורר בי החשק לקרוא את הספר בפעם השלישית.
03 דמות שמעניקה לך השראה. סבתי הנקה, שאיננה עמנו עוד. היא עלתה ארצה בגיל 18 מצ'כיה בעקבות אהבתה לסבי, אחרי שכל משפחתה נספתה בשואה. בעצמאות נדירה, ביזמות ועם אופי בלתי מתפשר היא הפכה להיות אשת מקצוע מובילה בתחום של אוסטאופתיה בישראל. כמו נשים נוספות בדורה התגברה על אינספור מכשולים, של הגירה, של מגדר, של תנאים פיזיים וכלכליים מאתגרים – והכול ללא הורים, ללא אחים. ומעבר להשראה, העניקה לי גם הרבה אהבה.
04 יוצר אהוב עלייך במיוחד. אני מאוד אוהבת מחול. היכולת לבטא רגשות, לספר סיפור ולעורר מחשבה באמצעות התנועה שואבת ומרגשת אותי. בישראל יש יוצרות ויוצרים המובילים את התחום בעולם, ביניהם אוהד נהרין כיוצר שמאז תחילת שנות התשעים הוביל את להקת בת־שבע אל פסגת יצירת המחול המודרני בעולם. אני גם אוהבת מאוד את נועה ורטהיים שהקימה עם עדי שעל את להקת ורטיגו, והם יוצרים ובוראים יחד עולמות מרתקים מתוך הכפר האקולוגי שהקימו.
05 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. וואו, יש לי רשימה ארוכה. אבל אני חושבת שהייתי בוחרת בסילביה ארל, ביולוגית ימית אמריקנית. השילוב של צלילה ומחקר הוא שילוב מנצח מבחינתי. ארל גם שימשה כ"חוקרת הבית" של נשיונל ג'יאוגרפיק, הייתה המדענית הראשית הראשונה של מנהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי של ארצות־הברית והוגדרה בידי מגזין טיימס כגיבורה הראשונה של כדור הארץ.
06 מהו המאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. ככל שאני מתבגרת, אני משתדלת שיהיו כמה שפחות מאכלים כאלה. אבל בכל זאת, גם היום, אם תשימו מולי גלידת וניל ממש, אבל ממש, משובחת, אני לא בטוחה שאצליח לסרב. אני חושבת שהמקור של זה בילדות: אבי הוא טיילן, וכילדים היה לוקח אותנו לטיולים מאתגרים, או כפי שכונו בפינו "מסעות סבל". אבל תמיד, בתום כל טיול, היינו עוצרים בדרך הביתה לגלידה טובה, וככל שהתבגרנו היא הייתה משובחת יותר.
