בעולם שבו כל שירות צפייה ישירה ממהר לייצר כמה שיותר תוכן, כמה שיותר טוב, כמה שיותר מהר, מתפתחים ומתחדשים ז'אנרים שונים ומשונים בעולם הבידור החדש. בין סדרות הריאליטי־בישול שהולכות ונעשות הזויות לסדרות המצוירות למבוגרים שאיכשהו כולן נראות בדיוק אותו דבר, אחד החידושים המעניינים הוא סדרות הדוקו־היסטוריה פופולרית. אלו שמבטיחות לצופה נגיסה של היסטוריה בתיבול נדיב של סנסציה, מוזיקה דרמטית ושחזורים שכאילו נשלפו הישר מהפקה תיכונית ל"יוליוס קיסר". אין דוגמה טובה יותר לז'אנר הזה מהמנה החדשה של נטפליקס, "איך להפוך לרודן".
שם הסדרה הוא תרגום מילולי מאנגלית, אבל שם מדויק יותר הוא "כך תהפכו לעריצים". במהלך שישה פרקים מבקשים היוצרים לערוך קורס מזורז שיציג בפני הצופה הממוצע את הצעדים הנדרשים כדי להפוך מאזרח מן המניין לדיקטטור רצחני שמשמר את שלטונו, נפטר מאויביו, מונע התערבות זרה ועוד. כל אחד מהפרקים מדגים תכונה או פעילות חיונית עבור כל עריץ פוטנציאלי, תוך התמקדות בדמות אמיתית שהדגימה אותן בצורה הטובה ביותר: היטלר ילמד אותנו איך לעלות לשלטון, סדאם חוסיין ידגים כיצד לשמור עליו, סטאלין יערוך קורס מזורז בהגדרת האמת. הקונספט נשמע מבריק על הנייר, אבל אוי כמה שהוא בעייתי.
בראש ובראשונה, היוצרים פשוט נהנים יותר מדי. כל מילה שנאמרת בסדרה הזו, שמקריין פיטר דינקלג' הנהדר, עטופה בסרקזם כל כך סוכרי, שמשרד הבריאות הצמיד לו מדבקה אדומה. אולי כיאה לסדרה שמגדירה עצמה כקורס לדיקטטור המתחיל, דינקלג', ופעמים רבות גם המומחים שמרואיינים במהלך כל פרק, כאילו מתענגים בתיאור הזוועות של היטלר, אידי אמין וקים ג'ונג־איל. מחפש ללכד סביבך את העם? למה לא לבחור אויב שכולם יכולים לשנוא, כמו היהודים למשל? חושש שהמשפחה שלך פועלת נגדך? תבטיח שלא יאונה להם כל רע אם הם יסגירו את עצמם, ואז תסדר תאונה קטנה שתשים קץ לבעיה. ברור מעבר לכל ספק שזה ציני, ועדיין קצת קשה לבליעה.
וזה מוביל אותנו לבעיה הגדולה יותר בסדרה הזו ובדומות לה בשדרת המזון המהיר ההיסטורי של נטפליקס: כן, באופן כללי הן באמת היסטוריות, אפילו חינוכיות. במקרה הזה, אפשר להגיד שהיוצרים עשו טובה לעולם בכך שהם הציגו את הזוועות ההיסטוריות הללו בפני קהל שכנראה לא הכיר את חלקן, אם לא את כולן, אבל אי אפשר שלא להתכווץ קצת מהאופן שבו ההיסטוריה הזו מוצגת. ההפקה – המוזיקה, העריכה, הסצנות המשוחזרות – צהובה מצהוב ומזכירה תוכנית ריאליטי ממוצעת. אפילו חלק מההיסטוריונים שמרואיינים לתוכנית מתנהגים כמו משתתפים בריאליטי, מתקרבים למצלמה ומסגירים בקונספירטיביות את המידע העסיסי שלא ידענו על השפם של היטלר או הילדים של סטאלין. כשמגיע מרואיין שאינו שותף לאווירה החגיגית, זה משב רוח רענן, אבל גם קצת מוזר: מי זה האדם הרציני הזה ולמה הוא לא מחייך כשהוא מספר על אידי אמין ועל הכומר האנגליקני?
ואולי בעצם התכונה הזו היא דווקא יתרון. בעולם שבו מדעי הרוח גוססים וההיסטוריה הופכת בעיקר לנחלתה של ויקיפדיה, אולי טוב שיש סדרות, צהובות ככל שיהיו, שמנגישות מידע חשוב לציבור הרחב. אולי דווקא הקריצה הזו היא שתאפשר לבן 17 המשועמם לצפות בשישה פרקים שילמדו אותו כמה דברים על הפרקים האפלים של המאה העשרים. בסוף, אולי דווקא דוקו מזון־מהיר שמלמד אותנו איך להיות עריצים, הוא שיציל אותנו מהדיקטטור הבא.
איך להפוך לרודן, נטפליקס
