זה התחיל בחברותא ונגמר בחברת סטארטאפ

בסוף הריאיון, שלושת המרואיינים שמולי קמים ואומרים כמעט ביחד: "אז אתה מצטרף אלינו לתפילת מנחה?" המשפט הזה היה יכול להיות הגיוני יותר אם היה מדובר בסיום פגישה בישיבה תיכונית, סיור בארגון חסד כלשהו או הכנת כתבה על פרויקט מגורים לציבור הדתי. אבל אני נמצא במשרדי חברת ההייטק "ג'יפיטי", ששווה למעלה ממאה מיליון דולר, ושלושת מרואייניי הם הבכירים ביותר בה – יעקב מרטין המנכ"ל, שאול וייסבנד סמנכ"ל השיווק ומאיר דודאי סמנכ"ל הטכנולוגיה.

כשאנחנו יורדים להתפלל מנחה ואלינו מצטרפים עוד כמה מעובדי החברה, ובדרך עוברים במשרדים ובמטבחון ונתקלים שם בלא מעט גברים חובשי כיפה נוספים ונשים בשמלות וכיסויי ראש מגוונים – מחלחלת ההבנה שמדובר בחברת הייטק קצת אחרת, שונה במגוון האנושי שלה באופן דרמטי למדי מהמקובל בשוק. ובהחלט, גם העובדה שאנו נמצאים באזור התעשייה של מודיעין, לא בדיוק חלק מרצועת הסיליקון הישראלית שמשתרעת בין תל־אביב והרצליה, מוסיפה עוד נדבך למוטיב האנושי המעניין שמרכיב את החברה.

שאול וייסבנד: "אנחנו נמצאים בתחום שבו אם אתה לא מגייס כסף כל שנתיים, אף אחד לא שומע עליך. התפלאו מאוד לשמוע בתחום, שיש חברה שעובדת מתחת לרדאר ומגיעה להיקפים כמו שהגענו אליהם"

כדי להבין מה זה בכלל ג'יפיטי ומה יש בה שגרם לאחרונה לענקית הריהוט השוודית איקאה לקנות חלק ממנה ולהשקיע בטכנולוגיה שלה עשרות מיליוני דולרים, רשות הדיבור למנכ"ל מרטין: "נולדתי בארה"ב, גדלתי ברעננה ולמדתי במדרשיה בפרדס־חנה ואז בישיבת ההסדר בגוש עציון. אחרי השחרור ממודיעין התחתנתי, ולפני החתונה נחשפתי לעולם של 'רשימות מתנות', משהו שלא קיים בכלל בארץ אבל מאוד מקובל בחו"ל.

"זוג שעומד להתחתן יכול להיכנס לחנות כולבו, לעשות רשימת מתנות שבה הוא חפץ ושניתנות לרכישה בחנות, ואז המוזמנים לחתונה קונים מהרשימה. כמובן שבעידן הדיגיטל התהליך נעשה עוד יותר משוכלל: הזוג סורק עם ברקוד את המוצרים שהוא רוצה כמתנות, כולם עולים לאתר ייעודי, החברים מקבלים לינק וקונים באתר. חשבתי שזה מגניב, שיש פה שילוב מאוד יפה של אונליין וחוויית קניות מסורתית יותר, בתוך החנות, ושאפשר לקחת את זה לכל מיני מחוזות אחרים. התחלתי לכתוב כל מיני תוכניות עסקיות, ואז הגעתי למסקנה שאני צעיר ולא מבין כלום. עד שהגיע שאול".

וייסבנד: "כמו יעקב, גם אני נולדתי בארה"ב, ועליתי בגיל שבע לירושלים. למדתי בחורב ואז בישיבת הגוש, שם הכרתי את יעקב לראשונה. כשהתחתנתי עם מישהי שיש לה קרובים וחברים רבים מחו"ל, נחשפתי לעניין 'רשימת המתנות' וניסינו לעשות אחת כזו בארץ. הלכנו ל'גולף', הכנו רשימה, חברים אכן באו וקנו, והכול נראה מצוין. אלא שאחרי החתונה, כשהגענו לאסוף את המתנות, אמרו לנו בחנות שהם איבדו את הרשימה של מי קנה מה. עד היום יש לי בבית בערך את כל המוצרים שאני צריך, אבל אין לי מושג מי קנה אותם. חשבתי שחייב להיות כאן פתרון טכנולוגי, ואז פגשתי במקרה את יעקב שוב ב־2010, והתחברנו לטובת העניין".

דודאי: "לעומת יעקב ושאול, אני ישראלי מבטן ומלידה. גדלתי בחיפה, למדתי בישיבת יבנה ואז בהסדר בחיספין. אחרי הצבא התמחיתי בתחום בסיסי נתונים והקמתי חברה שמאוחר יותר נמכרה לחברת מג'יק שנסחרת בנאסד"ק".

מרטין: "מאיר ואני חיפשנו ללמוד קצת בשעות הפנאי, ושאול היה זה שחיבר בינינו. התחלנו ללמוד גמרא יחד כמה פעמים בשבוע בבקרים, לימוד שהתפתח גם לרכיבה משותפת על אופני שטח. מהר מאוד הבנו כולנו שהוא הצלע הטכנולוגית שחסרה לנו, ויחד ייסדנו את ג'יפיטי".

אז החלום, כפי שניתן להבין, דווקא היה קטן יחסית, ובוודאי לא ניבא את ההצלחה של החברה היום.

 מינימום וירוס משמרות המהפכה. מייסדי ג'יפיטי. צילום: אריק סולטןגם היום, למרות ההצלחה, החברה שלכם לא מוכרת.
וייסבנד: "אנחנו נחשבים עוף מוזר בנוף ההייטק הישראלי מכמה סיבות. ראשית, אנחנו יושבים במודיעין. שנית, כולנו חובשי כיפה. שלישית, לא גייסנו עוד כסף מאז הגיוסים הראשוניים. אנחנו נמצאים בתחום שבו אם אתה לא מגייס כסף כל שנתיים, אף אחד לא שומע עליך. התפלאו מאוד לשמוע בתחום שיש חברה שעובדת מתחת לרדאר ומגיעה להיקפים כמו שהגענו אליהם, ובעיקר התפלאו על ההשקעה של איקאה בנו בסך 22 מיליון דולר".

תמורת מה איקאה משקיעים בכם?
יעקב מרטין: "תמורת מניות. אבל זוהי אחזקה קטנה יחסית. מה שכן, היא מחברת אותנו לאיקאה, שדרכה הרבה יותר קל להגיע לבנקים הכי גדולים באירופה, זה פותח לנו דלתות חדשות".

אבל בואו נחזור להתחלה.
"בהתחלה באמת התעסקנו כל הזמן בענייני המתנות. כל הרעיונות היפים שלנו לגבי עולם המתנות הצליחו מהר מאוד ומעל המשוער, למרות מכשולים שכמובן היו בדרך. השלב הראשון המשמעותי היה כשהגענו לפגישה עם מנכ"ל איקאה ישראל. פגישה זה נחמד, אבל לא היה לנו שום דבר קונקרטי להראות לו. במהירות בנינו איזה אבטיפוס של סורק קודים שלא באמת עבד ושהיה צריך להפעיל אותו באמצעות מישהו מהצד ששולח מסרונים, ולמרבה הפלא באיקאה התלהבו מהרעיון.

"הטכנולוגיה עצמה מאוד פשוטה, הבעיה מתחילה ברגע שאתה צריך להתחבר למערכות המחשוב של החברה שאתה מציע לה את המוצר. להתחבר לקופות שלהם זה כבר משהו מאוד מרתיע ומסובך שחברות גדולות לא אוהבות. התחלנו לעבוד על פתרון עבור איקאה נתניה – שהיה אז הסניף היחיד בארץ ואז הוא נשרף כליל. אני זוכר איך שמעתי עם אשתי את החדשות על האירוע במוצאי שבת. היא עמדה שם חיוורת כסיד, ואני פשוט אמרתי לה – זה סימן שאנחנו צריכים לעבור הלאה ולהתמקד בחו"ל. וכך היה.

"לא הרבה זמן אחר כך כבר עבדנו עם איקאה ארה"ב, סיפקנו להם בסופו של דבר את הטכנולוגיה – עברנו ממדינה אחת לשנייה עד שכיסינו את כל חמישים המדינות בארה"ב. במקביל עבדנו גם עם מותגים ידועים אחרים כמו נייקי".

 ידידים בכאילו

למעשה, הטכנולוגיה שמציעה ג'יפיטי מצליחה להרגיע את החברות, כפי שמסביר מרטין: "מה היה החידוש הגדול שלנו? הצלחנו למצוא פתרונות מהירים להשקה בין המערכות שלנו לשלהם בלי אינטגרציה עמוקה שכל כך מפחידה חברות גדולות. נפל אצלנו האסימון שבעצם הקמנו מנוע תשתיתי מאוד חזק, ומה שאנחנו עושים איתו הוא נחמד, לא יותר מזה. הבנו שהיכולת הזאת שלנו לחבר בין מערכות בקופות, בלי אינטגרציה, שם טמון הכסף הגדול, וצריך לעשות איתו הרבה יותר ממה שאנחנו עושים איתו, וזה מה שעשינו".

מה זה אומר בפועל?
דודאי: "מה היה קורה בדרך כלל? אם הייתי רוצה לקנות איזה סלון חדש הייתי הולך לבנק, נכנס לסניף ומדבר עם בנקאי: אני צריך הלוואה, כי מחר אני הולך לקניות. אין בעיה – מאשרים, שמים את הכסף בתוך הבנק, ואז אני הולך לעשות קניות. היום זה התהפך, במצב שאני הולך ראשון לחנות – אונליין או ממש בתוך החנות, אני מחליט מה אני רוצה לקנות, ואז אני מתחיל להתעניין באיזשהו קו אשראי, הלוואה – פתרונות מימוניים אחרים, כדי שאוכל לשלם כל חודש בִּמקום בבת אחת".

במה זה שונה מזה שאתה בא עם כרטיס האשראי שלך ומשלם בקרדיט?
"זה לא שונה, רק שעם כרטיס האשראי, אתה תמיד תהיה תלוי במסגרת האשראי שקיימת לך בכרטיס. פה מדובר על הלוואות בדרך כלל ייעודיות עבור הרכישה הזאת, ולכן הן גם גדולות יותר.

"צריך להזכיר נקודה יותר חשובה: מה שאתה מכיר – הפיצול לתשלומים בכרטיס אשראי – לא קיים בחו"ל. חברות שמתעסקות בפיננסים גילו את השוק ועבדו מאוד מהר, התחילו לעבוד עם חנויות, אבל הן אלו שנתנו את ההלוואות בעצמן. הן גייסו את הכסף, נתנו את ההלוואות ממש לקונה. מה שקרה הוא שהגענו למצב שהבנקים הגדולים שכבר מאה שנה נותנים את ההלוואות האלה ראו את השוק נעלם להן – ושם אנחנו נכנסים. אנחנו נותנים לבנקים הגדולים להתחבר אלינו, לעשות אינטגרציה אחת, ונותנים להם את כל הכלים כדי שהם יוכלו להביא את ההלוואות שלהם ממש לנקודת המכירה".

יעקב מרטין: "התחלנו לעבוד עם איקאה ואז סניף נתניה – שהיה אז היחיד בארץ – נשרף כליל. אני זוכר איך שמעתי עם אשתי את החדשות על האירוע במוצאי שבת. היא עמדה שם חיוורת כסיד, ואני פשוט אמרתי לה – זה סימן שאנחנו צריכים לעבור הלאה ולהתמקד בחו"ל"

מה טוב בהחזרת הכוח לבנקים?
מרטין: "מכיוון שהבנקים יושבים על הפקדונות של כולנו, עלות הכסף שלהם היא הכי נמוכה, ולכן היכולת שלהם לתת גם ריביות נמוכות היא הרבה יותר טובה מאשר כל החברות האחרות".

הם לכאורה יכולים להרשות לעצמם. השאלה אם זה באמת קורה.
"אז הם יכולים להרשות לעצמם, והיום הם גם עושים את זה, כי אין להם דרך אחרת להתחרות. בנוסף, בניגוד לבנקים, החברות שמציעות לנו הלוואות בחנויות לא נמצאות תחת רגולציה, והידידותיות שלהן היא לא תמיד טובה לצרכן. למשל, מציעים לך כל מיני דברים, כמו אפס אחוז ריבית שישה חודשים ראשונים, ואז פתאום תוקעים לך משהו שאסור לבנקים כי הם תחת רגולציה. וזה עוד יותר מפחיד, כי לא רק שהרגולטור לא יכול לעצור אותם מבחינת התנאים וכולי – בגלל שזה לא נרשם במסד הנתונים, אין לו מושג בכמה כסף מדובר. כלומר, נצבר פה איזשהו הר של חוב שאין לו שום שליטה. עכשיו, מה קורה בפועל? אנחנו רואים את זה. הרגולטור לאט־לאט מתחיל להתלבש גם על הדברים האלה. עכשיו, דווקא הבנקים שעד עכשיו היו נחשבים אויב הציבור, הם דווקא היום נמצאים תחת הרגולציה".

סיפורים מהשטעטל

כולם בני אותו גיל, 42, נשואים ואבות לילדים. מאיר דודאי גר במודיעין, יעקב מרטין ברעננה ושאול וייסבנד גם הוא במודיעין.

דיברנו כבר על הייחוד שלכם כחברה שרוב עובדיה דתיים. ספרו לנו קצת על השטעטל ההייטקיסטי.
דודאי: "אחד המשקיעים שלנו זו משפחת שוטנשטיין – כן, ההיא מהגמרות המבוארות המפורסמות. כבר פגשתי לא מעט אנשים שאומרים לי, כן, שוטנשטיין, הם עשו את הכסף שלהם מהגמרות. אז לא. הם מאוד ציוניים ותומכים בצה"ל, ובפגישה הראשונה איתם כל אחד סיפר על עצמו, ואמרתי שעסקתי במחשבים בצבא. העיניים שלהם מיד נדלקו והם התעקשו לדעת מה עשיתי. אני אמרתי בנימוס שאני לא יכול לדבר על זה. הם היו בטוחים שהייתי איזה בורג חשוב במכונה נגד איראן או משהו דומה, אבל האמת היא שהייתי מש"ק מחשבים ברבנות ופשוט התביישתי לספר. אותם לא כל כך עניין הסירוב שלי, ומאז ועד היום הם מתגאים בי, השותף שלהם שהיה מינימום סגן מפקד 8200 והכניס את הווירוס למחשבים של משמרות המהפכה. בהחלט יכול להיות שזה מה שגרם להם להשקיע בנו מלכתחילה".

וייסבנד: "פעם עשינו הדגמה למנכ"ל חנות הספרים הגדולה ביותר בארה"ב – בארנס אנד נובל. כדי להדגים לו ירדנו לחנות הדגל שנמצאת מתחת למשרדים שלהם במנהטן, ושלחתי לו מתנה מהחנות דרך הפלטפורמה שלנו ישר לטלפון שלו. עשיתי את הדבר הכי הגיוני – בחרתי את הספר הכי נמכר שלהם ושלחתי לו. לדאבוני, לא הכרתי את הספר, ומתברר ששלחתי לו את הספר חמישים גוונים של אפור".

ומעבר לקוריוזים, מה המשמעות של חברה שרוב האנשים בה דתיים?
וייסבנד: "יש פה דתיים וחילונים, ואולי אפתיע אותך ואספר שיש לנו גם צוותים פלסטיניים משכם. אבל כן הייתי אומר שמספר הדתיים כאן גבוה הרבה יותר מאשר ברוב חברות ההייטק".

עובדה שאתם מצליחים יפה במודיעין, אבל זה בהחלט יוצא דופן.
מרטין: "הדירקטוריון של החברה בעבר מאוד לא אהב את העובדה שאנחנו פה. הם רצו שנעבור לתל־אביב. היום זה כבר לא כך כי יש לנו יתרון עצום בגיוס הון אנושי. יש פה עיר של מאה אלף איש, ואנחנו בערך היחידים שמתחרים עליהם עם תנאים כמו שלנו מבחינת אפס פקקים וקרבה הביתה. אם היינו היום בתל־אביב, לא היינו מסוגלים להתחרות עם אמזון, גוגל ופייסבוק".

כמה חברות הייטק יש פה היום?
"מעט. בבניין הזה יש עוד שתי חברות, וזהו בעצם. אני לא אקרא לזה תחושת שליחות, אבל בהחלט יש פה דיבור קצת אחר מהרגיל בהייטק על אתיקה, למה הדבר שאנחנו עושים הוא הנכון לעשות מבחינה חברתית למשל, מה האלטרנטיבות.

וייסבנד: "חשוב גם לציין שליעקב מותר להגיד דבר תורה פעמיים בשנה, אבל אנחנו מגבילים אותו לחמש דקות. לא פעם קורה שעובד חילוני מגיע ליעקב ואומר לו – האנלוגיה עם יציאת מצרים, כבר נתת אותה לפני שלוש שנים".

ואי אפשר לסיים בלי שאלת האקזיט.
מרטין: "ברור שכשיש משקיעים הם רואים בסוף אקזיט. אבל גם אופי המשקיעים בנו  הוא אחר ויש להם סבלנות, מבחינתם גם לגדול כחברה עצמאית זה בסדר גמור. לא דוחפים אותנו. ברור לנו שזה כנראה יקרה כשהצעה נכונה תגיע בתזמון הנכון".