שעת לילה מאוחרת. חבורת נערות בנות 18 מנסות לפתוח בשקט את דלת הכניסה לבניין שבו נמצאת דירת השירות שלהן. "אני אהרוג אתכם, אני אהרוג את הג'ינג'ית", צועק השכן וחובט בדלת. הן בקושי מצליחות להיכנס לדירת השירות ולנעול את הדלת. אותה הג'ינג'ית הייתה אני. השכן חמום המוח החליט שדווקא אני צריכה לקבל מנת אקסטרה של גידופים ואיחולים יומיומיים. למה? לא ברור. לא התייחסנו לזה כל כך, המשכנו בשלנו וניסינו כמה שפחות ליצור מגע עם השכן המאיים. באותה התקופה לא היו רשתות חברתיות כדי להציף את הנושא, וממילא היו אתגרים רבים שהעסיקו אותנו. מבחינתנו הכול היה בסדר, כמעט.
מערך השירות הלאומי קיים מזה כשישים שנה ומתהדר בהצלחות רבות ובקליטת בנות שירות העושות למען המדינה עבודה משמעותית שנותנת להן את ההזדמנות לשמור על אורח חיים דתי תוך כדי השירות. אבל משיחות שעשינו עם בנות המשרתות כיום ועם הורים ואנשי מקצוע במערך השירות הלאומי, נראה שהמעטפת והשמירה על בנות השירות עדיין לא תמיד קיימת.
"אנחנו הורים חדשים וזו הילדה הראשונה שהוצאנו לשירות", יעל (שם בדוי) אם לבת שירות שסיימה לאחרונה את שירותה, משחזרת. "בשנה הראשונה הרכזת בקושי ידעה מי אנחנו ומי הבת שלנו. כשאתה הורה חדש אתה מרגיש שאף אחד לא מכיר את הילד שלך. בקורונה זרקו אותם הביתה ואף אחד לא ידע מה קורה איתן, ההרגשה הייתה שאין כתובת לפנות אליה. בעיקר חוסר השגחה והרגשה של בלגן".
קרן: "לא קיבלתי הכנה נכונה לשירות הלאומי. עברתי הכנה כלשהי באולפנה אבל לא ממש מקיפים שם את כל הנושאים. מדברים הרבה מאוד על הערך ועל התרומה לעם ישראל ובסמינריון מתעסקים המון בנושאים טכניים, איך מתייחסים לילדים אבל לא נוגעים בנושא של איך בת שירות מסתדרת במקום לבדה
כמו מה למשל?
"הרבה בנות לא שרדו במהלך השנה, שירתו חודשיים ועברו הלאה. אם זה הולך טוב, זו מתנה גדולה. הקטע החברתי לא מטופל ואין מי שישים לב. מה קורה בין הבנות? בת מגיעה לבד? מי תומך בה? מה הרקע שלה ועם מה היא מתמודדת?"
החלום ושברו
בנות שירות מתמודדות עם התאקלמות ועצמאות חדשה שיכולה להיות קשה, וזה טבעי. אבל הבעיה האמיתית מתחילה מכך שמקום השירות עצמו יכול להיות עבורן שינוי שהן לא היו מוכנות לו כלל.
"הן מגיעות 'מהניילונים', בנות צעירות מאוד, מהאולפנות הכי טובות, מגיעות אלינו. אנחנו מקום קשוח אבל מבוקש מאוד אצל הבנות", מספרת דפנה הלל, עובדת סוציאלית ורכזת תחום טיפול בכפר נוער לנערות בסיכון מהמגזר הדתי.
"בגלל שחלק מבנות הפנימייה אצלנו נפגעו מינית קיימת התנהלות מינית מאוד בוטה בכפר, ובנות השירות חשופות לזה. הן נפגשות עם התנהגות מינית לא ראויה או שומעות דיבור מיני בוטה, כי זו הדרך של הבנות הפגועות להתמודד עם הפגיעה שלהן. יש בנות שהולכות לאיבוד בתוך הדבר הזה, וברור שיש לכך השפעה על איך שהן רואות מיניות, או חוות שזוגיות זה משהו שעלול לצלק. כי כשהן מסיימות שנתיים ומתחילות לבנות לעצמן מערכות יחסים, השירות עדיין כל כך טרי ויש להן תמונה מאוד לא מאוזנת ומווסתת. הן בנות תמימות מאוד, וזו פעם ראשונה שהן נחשפות אל העולם המעוות הזה".
מי אחראי על הכנת בנות השירות לקראת שירות מורכב כל כך?
"יש סמינריון הכנה של השירות הלאומי אבל לא באמת מתעסקים מספיק עם הדברים שבוערים בשטח, ובנושא הזה הם לא נוגעים. אני מרגישה שאחרי כמה שנים בכפר למדנו לתת בעצמנו את המענה, הבנו שזו אחריות גדולה. בנות השירות הן לצורך העניין כמו הבנות שמגיעות ללמוד אצלנו בפנימייה".
איך שמתם לב שמשהו לא בסדר?
"בנות היו בשוק, ראינו מצוקות שלהן. בנות ורבליות ועם מודעות הרגישו ישר שמשהו לא טוב קורה והן היו שם כדי להתריע בפנינו. אבל היו כאלו שהבינו מה הן עברו רק שנה־ שנתיים אחרי שסיימו את השירות הלאומי".
את חושבת שמעשי שבנות בגיל הזה ישרתו בפנימיות מהסוג הזה?
"שנים הייתי בדעה שאנחנו לא לוקחות נערות בשנה הראשונה ורק אחרי שנת שירות ראשונה כי יש הבדל משמעותי בין שנה ראשונה לשנייה. אבל בסוף הבנו שיותר נכון להשקיע בליווי ובהכשרה מקצועית בבנות כדי שיישארו לאורך זמן משמעותי יותר, לשנתיים של שירות. פיתחנו מערך הכשרה מאוד מקצועי ומושקע.
"כשמגיעות ילדות מאוד צעירות, אני מראיינת אותן בימים של הסיירות, ואני עם דמעות בעיניים. בנות כל כך צעירות עם תחושת שליחות אדירה ועם רצון מטורף לעזור. אין דברים כאלה. זה מדהים ומרגש לראות את זה, אבל זה לא תואם מציאות – צריך להתאים את המציאות אליהן".
תחושת השליחות הולכת לפח?
"כן, כי הן נפגעות מזה כי יש לכך מחיר גדול מאוד ולכן אני חושבת שהאחריות היא של הצוותים. מצד אחד לא לכבות להן את האש והאור בעיניים מצד שני לעשות התאמות. הפנימייה היא החיים שלהן, הן אוהבות את זה, אבל יש לכך מחיר של היחשפות להפרעות אכילה, לבנות שחותכות את עצמן כשבנות שירות נמצאות איתן. אלו חוויות קשות מאוד. הן עושות בסופו של דבר עבודה משמעותית, אבל בהחלט יש לזה מחיר".
למרות התפקיד המשמעותי לא היה עדיף שיהיו בפנימייה רק אנשי צוות מקצועי ולא בנות שירות?
"לפי הפרוטוקול, אם בת שירות מזהה פגיעה מינית היא חייבת לקרוא למדריך או למורה מיד ועליה להתרחק מהשטח, זו ההנחיה שלנו. השאלה המשמעותית היא הליווי וההכנה לזה. האם הן יודעות מספיק למה הן מגיעות, והאם מישהו רואה אותן. לא בכל המקומות רואים אותן, יש מקומות שמתייחסים אליהן ככוח עזר וכוח אדם, וזהו".
תמרור אזהרה
גפן (שם בדוי) סיימה שירות לאומי לפני חודש וחצי ומספרת כיצד לא לקחו אותה ברצינות הראויה בשנת השירות הראשונה שבה הייתה חונכת לילדים ממשפחות רווחה במרכז הארץ.
"הייתי עם הילדים במהלך היום בבית הספר וגם הגעתי אליהם הביתה. אחד מהילדים שעבדתי איתו צייר לי ציור מיני שהזדעזעתי ממנו ולא ידעתי מה אני עושה עם הדבר הזה ואיך להגיב. התקשרתי לרכזת של התוכנית להתייעץ איתה, והיא לא ידעה מה להגיד לי. היא לא עברה הכשרה ייעודית, היא לא עובדת סוציאלית ולא פסיכולוגית ולא היה לה שום ידע בנושא. ממש בכיתי לה בטלפון, לא רציתי לחזור למשפחה אחרי התקרית הזו, אבל אחרי שלושה ימים חזרתי כי הרכזת ממש דחקה בי".
דפנה הלל, עו"ס בכפר נוער (בתמונה למטה): "הפנימייה היא החיים של בנות השירות. הן אוהבות את זה אבל יש מחיר של היחשפות להפרעות אכילה, לבנות שחותכות את עצמן כשבנות שירות נמצאות איתן. אלו חוויות קשות מאוד. הן עושות בסופו של דבר עבודה משמעותית, אבל יש לזה מחיר"
גפן חזרה והבינה שלבד מהזעזוע האישי שלה יש לה מול העיניים ילד במצוקה, ושהיא צריכה לעזור לו. "הלכתי ליועצת בית הספר ולאחראית השירות אבל אף אחת מהן לא התייחסה אליי. אחרי שלא קיבלתי מענה מהיועצת ומרכזת השירות פניתי לרכזת בית הספר אבל גם היא נפנפה אותי. אמרתי לה שיש לה חובת דיווח אם משהו קורה לילד אבל היא המשיכה בשלה והתעקשה ששום דבר לא קורה לו. לא הייתה לי אינדיקציה שבמאה אחוז הילד עובר משהו אבל אפילו לבדוק את זה הן סירבו".
לבד מתמרורי האזהרה שגפן שמה לב אליהם, גם המחנכת התריעה שניכר שמשהו לא טוב עובר על הילד. לאחר מאמצים רבים גפן הצליחה ליצור קשר עם העובדת הסוציאלית האחראית על המשפחה, שם זכתה סוף־סוף לאוזן קשבת ולהתייחסות.
"הכשל פה של השירות הלאומי היה שלא נתנו לנו כלים לעבוד איתם. בסמינריון יותר דיברו איתנו על התרבויות שנפגוש אבל לא דיברו פרקטית – הילד לא רוצה לעשות שיעורי בית, מה אני עושה? אלו היו כלים כלליים מאוד ובפועל הייתי צריכה יותר לדעת איך לתפעל אותם, איך לדבר עם ההורים".
בשנה השנייה, גפן מעידה שהיה לה הרבה יותר טוב, היא הגיעה למקום בו קיבלה הכשרה ותמיכה והייתה מרוצה אבל את רכזת השירות היא מעט ולא ראתה.
"לא היה לי כמעט קשר איתה, היא אף פעם לא פגשה אותי, לא הייתה דאגה או משהו, כי שירַתּי בתקן בית מפני שהתחתנתי, הרגשתי שאם יקרה משהו ואני ארצה לפנות אליה אין לי למי, כי היא לא תעזור לי. היא הרי לא הכירה אותי בכלל".
ואכן, באותה שנה נפטרה חמותה של גפן ולא היו מוכנים לתת לה ימי חופשה על חשבון השירות. "זה היה שבר. אמרתי להם שהיא כמו אמא שלי, ואמרו לי שאני לא יכולה לסמן שבעה בטופס הנוכחות. פניתי אז לרכזת שלי והיא פשוט אמרה לי לא".
בדיעבד היית מעדיפה ללכת לצבא?
"לא, אבל הייתי מעדיפה שהשירות הלאומי יהיה מסודר יותר, שיהיה מי שילווה ושיש לו הכשרה. בסוף מדובר בחיי אדם. אני מאוד מודעת לעצמי אבל יכול להיות שמישהי אחרת הייתה נפגעת יותר. אני כן חושבת ששירות לאומי הוא טוב, את יכולה לבחור לאן ללכת ואם לא מתאים לך את יכולה להחליט שאת עוברת. כמובן שבצבא זה לא אפשרי".
וכמו בכל סיפור קיימת גם המצוקה של הצד השני. "אחד הדברים הכי מורכבים ומשמעותיים שרכזת נתקלת בהם הוא עניין החופש", ענת (שם בדוי) מנהלת אזורית ורכזת שירות מזה כארבע שנים, משתפת. "לא כולם כך, אבל רמת המחויבות של מתנדבים היום ביחס לשנים קודמות היא נמוכה יותר. עוזבים ממש במהירות בלי לנסות או להתעקש יותר. יש מתנדבות שעוזבות בשבוע הראשון של השירות הלאומי, זה מאפיין בולט מאוד של השנים האחרונות. גם המחויבות בתוך השירות עצמו השתנתה. מתנדבות מציבות גבולות, 'את זה אני עושה', 'את זה אני לא עושה', מהר מאוד המחויבות מכוונת כלפי פנים ופחות כלפי חוץ.
"למשל, כל העניין של דיווחי נוכחות, בנות לפעמים לוקחות חופש בלי להודיע. יש בעיה בסיסית במחויבות. לא משנה כמה הן איכותיות ואחראיות – עדיין יכול לקרות שיגיעו באיחור".
גפן: "הלכתי ליועצת בית הספר ולאחראית השירות אבל אף אחת מהן לא התייחסה אליי. אחרי שלא קיבלתי מענה מהיועצת ומרכזת השירות פניתי לרכזת בית הספר אבל גם היא נפנפה אותי. אמרתי שיש לה חובת דיווח אם משהו קורה לילד, אבל היא המשיכה בשלה והתעקשה ששום דבר לא קורה לו"
למה רמת המחויבות נמוכה?
"התנדבות היא בחירה, אבל ברגע שסיימת לבחור איפה את מתנדבת את מחויבת לבחירה הזו, זה כבר לא נתון לשיקול דעתך כן לעשות או לא. וזה יושב בדיוק על הנקודה הזו שאומרים ששירות לאומי הוא התנדבות. הסמנטיקה הזו מייצרת משהו בעייתי".
ענת עובדת בעמותה אחת מתוך שמונה עמותות הנמצאות תחת מטריית השירות הלאומי, ומשתפת שהקושי העיקרי הוא שבין העמותות אין קו התנהלות אחיד.
"לבנות השירות זה קשה מאוד. המגוון יוצר הרבה הבדלים. היו המון עניינים בקורונה והיינו צריכים לפעול לפי הספר, ולפעמים הבנות לא הבינו וחשבו שאנחנו סתם מתעקשים. הן היו משוות עם החברות שלהן שכן אישרו עניינים מסוימים ואנחנו לא.
"אני מרגישה את הקושי הזה על הבנות בעיקר כי הן שומעות מה קורה אצל חברות וזה מבאס אותן. הן צודקות זה באמת לא הוגן שאחת תעשה כך והשנייה אחרת".
מדברים על ערך
קרן (שם בדוי) סיימה את הלימודים באולפנה חדורת מוטיבציה והתחילה את השירות הלאומי רחוק מהבית עם תחושת שליחות עמוקה. לאחר חודש במקום השירות היא לא יכלה לעמוד יותר בלחצים ועזבה.
מה קרה?
"הגעתי למקום שלא התאים לי ולא ידעתי את זה. חשבתי שכשאתה הולך לשירות אתה צריך לתת מאה אחוז מעצמך. שאתה מניח את עצמך בצד ונותן הכול לעם ישראל. אז הלכתי לדברים שאני הכי לא טובה בהם, כדי להשתפר".
מה גרם לך לחשוב ככה?
"אני חושבת שלא קיבלתי הכנה נכונה לשירות הלאומי. עברתי הכנה כלשהי באולפנה אבל לא ממש מקיפים שם את כל הנושאים. מדברים הרבה מאוד על הערך ועל התרומה לעם ישראל, ובסמינריון מתעסקים המון בנושאים טכניים, איך מתייחסים לילדים, אבל לא נוגעים בנושא של איך בת שירות אמורה להסתדר במקום לבדה.
"אני הראשונה שיוצאת לשירות במשפחה שלי ולא היה לי מישהו שיגיד לי 'תביאי 200 ש"ח לשבוע הראשון, את תצטרכי לקנות אוכל ולהביא אוכל מהבית'.
"מרוב שדיברו גבוה לא הגיעו לתכלס. גם לדבר על ערכים זה חשוב אבל הייתה ממש חסרה לי הכנה מעשית וכלכלית".
"את ההחלטה לצאת משם קיבלתי תוך יום. שמרתי אז על קשר עם המחנכת שלי וכתבתי לה, שאני לא מרגישה איפה יש עוד טוב בעולם. הייתי במצב די קשה. היא ישר שלחה לי הודעה שאני צריכה לצאת משם. לקח לי עוד לילה לעכל את זה ואז בבוקר קמתי ואמרתי שאני לא נשארת".
הייתה לך כתובת לפנות אליה במקום השירות?
"הייתה רכזת אבל היא הבינה אותי עד גבול מסוים, גם אני לא בדיוק הבנתי מה קורה, כי בשירות אתה צריך להיות בן אדם בוגר. דיברתי איתה והיו לנו שיחות ארוכות והתייעצתי איתה אבל כשאמרתי לה שאני צריכה משהו מסוים אמרה לי בסדר והשתדלה לעשות אבל לא באמת הצליחה, היה לה גבול".
קרן מצאה תוך פחות מחודש מקום שירות שהתאים למידותיה וחוותה שירות משמעותי ומשמח.
"הגעתי למקום מדהים עם ילדים. לעזור, לשמח, לתת כתף עם עבודת צוות שהייתה חסרה לי במקום השירות הראשון. מה שטוב בשירות הלאומי זה שאפשר לצאת מהשירות ולעבור למקום אחר. זה מה שעשה לי כל כך טוב".
ראובן פינסקי, מנכ"ל שירות לאומי-אזרחי:
ראשית הטענות המובאות בכתבה מוכרות לנו ובהחלט השירות הלאומי הוא תובעני הן מבחינת השעות, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה רגשית. לא לחינם השירות הלאומי הפך להיות כח מוביל בחזית האזרחית לאור התפקידים הכל כך משמעותיים אותן היא ממלאת. במערך השירות הלאומי קיימות תכניות הכשרה רבות ומגוונות, ככלל הרשות מעוניינת לייצר האחדה של הכשרות על פי סוגי התפקידים ולקבוע רף מינימום להכשרות שיהיו למעלה מ-4 ימים, זאת כמובן לצד העובדה שכבר היום יש הכשרות ארוכות יותר.
מלבד ההכשרות חשוב לנו לבסס גם את נושא התמיכה הנפשית בבנות השירות. אנו ברשות עוסקים כעת ברפורמה מיוחדת, אשר נבנית על מנת לקבע מערך של מעטפת רגשית על פי התקנים ועוצמת הרגישות של התפקיד. על פי זה ייקבע מערך ליווי נפשי מסודר ומלא לכלל המשרתים והמשרתות. נדגיש כי ככלל המענה לסוגייה זו נדרש ממקום השירות עצמו. כפי שכל עובד מקבל ליווי מקצועי כך גם בנות השירות צריכות לקבל ליווי מתאים.
בנוגע להכשרת הרכזות, אדגיש כי מדובר באחריות של הגופים המוכרים, יחד עם זאת בנושאים רוחביים ישנן הכשרות הנעשות על ידי הרשות. בנוסף לכך, אנו ברשות דורשים תנאי סף של תואר ראשון אצל כל רכזת חדשה. לגבי חוסר אחידות בשירות ובמענה שנותנות הרכזות, מובן מאליו שכאשר יש רכזת שיש לה 30 מתנדבות בתקן דיור או 50 בתקן בית, אם היא מנהלת דירה או לא, אם היא אחראית על אוכלוסיות מיוחדות או לא, אם היא מנהלת בבית חולים אחד או בעשר מקומות שירות שונים – הטיפול והשירות הוא שונה. חשוב להבין כי תפקיד הרכזת הוא תפקיד משתנה על פי סוג ההתנדבות והאחריות המוטלת עליה, כך נכון וראוי.
בסוגיית יכולת הבחירה וההתנדבות אשר מביאים למקרים של עזיבה של השירות הלאומי, כוחן של צעירות אלו היא ברוח ההתנדבות שלהן. כאשר זה רצון אישי והתנדבות ואין כפיה וחובה, התפקוד יהיה בעל איכויות יוצאות דופן. הנשירה אכן קיימת אך חשוב להבין כי מדובר על תופעת שוליים, על פי רוב נשארים בשירות רק משנים מקום, גם בסוגיה זו אנו עסוקים במציאת פתרונות לנושא שיקלו על המפעילים של השירות.
