האולימפיאדה המוצלחת עבור המשלחת הישראלית בטוקיו חשפה בפנינו כמה ספורטאים וענפי ספורט שכמעט ולא ידענו על קיומם. אחד הבולטים שבהם הוא הקשת איתי שני, שתוך שבוע הפך מספורטאי אנונימי לגרסה הישראלית של רובין הוד.
"אחרי שנים של אימונים שבהן איש לא הכיר אותי, כולל ספורטאים אחרים שהופתעו בכל פעם מחדש לגלות שיש בכלל מתקן אימונים לחץ וקשת במכון וינגייט, זה מאוד מהנה שעכשיו כל כך הרבה אנשים מתעניינים בי ובענף", מודה שני, "אני חושב שבשבוע שבו התחריתי בטוקיו, פורסמו בארץ יותר כתבות על חץ וקשת מאשר אי פעם. זה היה חלום עבורי להיות הראשון בענף שמגיע לאולימפיאדה ואני נהנה מהחשיפה שאני והענף זוכים לה. ברגע שספורטאי מקבל הכרה יש לו את היכולת להשפיע ולשמש דוגמה ואני שמח על האפשרות עכשיו לתת לאנשים מוטיבציה ואולי אפילו תקווה".
שני השיג את הקריטריון לטוקיו לאחר שהעפיל לרבע הגמר בתחרויות המיון שנערכו בסוף יוני האחרון בפריז. בעיני רבים זו הייתה הפתעה אדירה.
"כדי להתכונן הפקנו שני אירועי סימולציה בווינגייט. הזמנו משפחה וחברים כדי לגרום לי להתרגשות טבעית, הגיע כרוז, והאירוע הועבר בשידור חי בפייסבוק. כדי לדמות את הלחות הצפויה בטוקיו ריססו עליי מים מצינור"
את הפריצה שלו הוא זוקף דווקא לזכות הקורונה. "אחרי שהמשבר פרץ החלטתי לדחות את תחילת הלימודים האקדמיים שלי בשנה. במקביל היה לי זמן גם להחלים מפציעה בכתף וגם להיכנס לתלם ולשגרת עבודה טובה, שבנתה עבורי סדר יום חדש ועזרה לי לא להתחרפן. פתאום כל הגישה שלי לאימונים השתנתה; הפכתי מחובר וקשוב יותר לגוף, הבנתי מה אני צריך לעשות כדי להשתפר, הרגשתי שאני מתקדם מקצועית ושבאמת יש לי סיכוי להגשים את החלום. לילה לפני השלב המכריע בתחרות בפריז אמרתי למאמן הנבחרת שלנו, שמחר אני הולך לעשות את זה".
מאמן הנבחרת הוא גיא מצקין, קשת בעברו, שהיה גם הראשון שקבע את הקריטריון הבינלאומי לפני משחקי לונדון 2012, אך לא השתתף בתחרות כי לא עמד בקריטריון הישראלי. "כשהסגר הראשון החל, גיא תפס פיקוד מהר מאוד והכניס אותנו לשגרת אימוני זום, שם עשינו יחד תרגולים ומתיחות על יבש, בלי לירות באמת, כדי לשמר את הטכניקה ואת הכושר".
מצקין היה גם זה שהגה את ההכנה היצירתית של שני לקראת הנסיעה למשחקים, בהשראת ההכנות שנעשות במדינות האסייתיות.
איך התכוננתם?
"ההבנה הייתה שכל תחרות היא אותו דבר, רק שהאולימפיאדה מתוקשרת הרבה יותר. יש מסכים ענקיים, כריזה, המון תקשורת, וכדי להתכונן הפקנו שני אירועי סימולציה בווינגייט. הזמנו משפחה וחברים שלי – כדי לגרום לי להתרגשות טבעית, הגיע כרוז שניהל את האירוע, סידרנו מסכים ומצלמות, האירוע הועבר בשידור חי בפייסבוק, כאשר מדי פעם העיתונאי אורן אהרוני שואל אותי שאלות בזמן אמת. מולי התחרו לפי תור חברי נבחרת ישראל, והאירוע התנהל בדיוק כמו בתחרות עצמה: הכרוז הציג את הקשתים ואת המדינות, וכדי לדמות את הלחות הצפויה בטוקיו, ריססו עליי מים מצינור, מה שהיה מבדר מאוד. בפעם הראשונה שעשינו את זה הייתי קצת בשוק אבל למדנו הרבה מאוד, ובפעם השנייה הביצועים שלי כבר היו הרבה יותר טובים. כשהגעתי לטוקיו הבנתי כמה ההכנה הזו הייתה מדויקת כי התחושה הייתה זהה. היה חם והייתי רטוב, וכשהציגו אותי לא חשבתי לרגע, פשוט הלכתי צעד קדימה והנפתי את היד כמו באימון".
כוכב טיקטוק
התחרות האולימפית מתחילה בשלב המוקדמות, שבו נקבע דירוג הקשתים בתחרות עצמה. בשלב הזה כל קשת יורה סך הכול 72 חיצים ממרחק של 70 מטר, שישה חיצים כל פעם. שני לא היה במיטבו ביום הזה וסיים במקום ה־60 מתוך 64 מתחרים.
"ביום הראשון נאלצתי להתמודד עם תנאי מזג אוויר מאתגרים ורוח משתנה, שלקח לי זמן להתרגל אליה", מנתח שני, "הייתה חסרה לי חדות, שנבעה אולי מהתרגשות ולחץ. למזלי היו ארבעה ימים בין המוקדמות לשלב הראשון בתחרות, ושם עבדנו ושיפרנו את הדברים. באימונים יריתי המון מול יריבים מתחלפים והתמודדתי מול כל מיני אתגרים שגיא הציב מולי. למשל, הייתי צריך להשיג 28 נקודות בשלוש יריות חץ, אחרת הייתי צריך לקנות לו סיכה בחנות מזכרות. עשינו את זה כדי שיהיו לדברים יותר משמעות. הוא הרוויח מזה יפה והאמת שגם אני הרווחתי קצת, זו הייתה הקרבה טובה".
בתחרות עצמה הקשתים יורים סטים של שלושה חיצים, כל אחד בתורו יורה חץ אחד תוך 20 שניות, ומי שקיבל את הדירוג הגבוה יותר מנצח במערכה. הראשון שמגיע לשש מערכות מנצח במפגש. אם נוצר שוויון חמש, עוברים לשלב של שובר שוויון, שבו כל קשת יורה חץ אחד ומי שקרוב יותר למרכז מנצח, גם אם שניהם השיגו 10 נקודות – המקסימום האפשרי.
ההופעה החלשה בשלב המוקדמות הובילה לכך ששני פגש בסיבוב הראשון את המדורג במקום החמישי, היפני הירוקי מוטי. "הגעתי לתחרות בהבנה שכל הלחץ עליו, גם כי הוא מקומי, גם כי כבר זכה יום קודם לכן במדליית ארד קבוצתית וגם כי הוא מדורג גבוה שמתחרה מול מדורג נמוך. לי פחות שינה מול מי אני יורה, כי בשורה התחתונה מדובר בדיוק באותה תחרות עבורי, והיריב הוא רק חלק מהסיטואציה. כל זה עזר לי להגיע מאוד מפוקס בביצוע עצמו והצלחתי לנצח אותו".
בשלב 32 האחרונים פגש שני יריב הודי, ניצח 5:6 בשובר שוויון והעפיל למעמד שמינית הגמר היוקרתי מול סגן האלוף האולימפי מריו, הטאיוואני טאנג צ'ינג־צ'ון.
ההצלחה המפתיעה הובילה אותי, כעיתונאי שסיקר את האולימפיאדה, למתחם התחרות המרשים, שהוקם במיוחד בפארק יומנושימה בטוקיו. התחרות החלה בשעת בוקר מוקדמת, אבל החום הכבד ובעיקר הלחות המעיקה שהתקרבה למאה אחוז, הקשו אפילו על מי שרק ביקש לצפות בקשתים. שני החל לא טוב את ההתמודדות, שהתגלתה כתחרות מרתקת ומורטת עצבים, לאחר שנקלע לפיגור של 5:1 במערכות. אבל שם שוב הראה את האופי המיוחד שלו: הוא חזר לעניינים, כפה שוויון 5:5 והוביל את השניים לשלב שובר השוויון. שם התעלה צ'ינג־צ'ון, עם חץ שפגע במרכז הלוח והעניק לו עשר נקודות מושלמות. שני, שהיה צריך להגיע לאותה תוצאה בדיוק, הצליח להשיג רק תשע, הודח מהתחרות וסיים במקום התשיעי הכללי.
"בשבוע שבו התחריתי בטוקיו, פורסמו בארץ יותר כתבות על חץ וקשת מאשר אי פעם. זה היה חלום עבורי להיות הראשון בענף שמגיע לאולימפיאדה ואני נהנה מהחשיפה. ברגע שספורטאי מקבל הכרה יש לו את היכולת להשפיע, ואני שמח על האפשרות עכשיו לתת לאנשים מוטיבציה"
"לא ראיתי איפה הוא פגע בירייה שלו אבל הכרוז הכריז על התוצאה שלו באופן חזק וברור וידעתי שהוא השיג עשר נקודות", משחזר שני, "היה ברור שאני צריך לירות טוב ממנו אבל זו לא מחשבה שמקדמת אותך לשום מקום, והתמקדתי בלירות הכי טוב שאפשר. לדעתי יריתי טוב אבל לצערי זה פגע רק בתשע. יש קשתים ברמה העולמית הגבוהה, שירייה טובה שלהם תהיה עשר עגול, אני עדיין במקום שירייה כזו תפגע ב־9.6".
זה היה קשה?
"זה חלק מהמשחק ולא שבר אותי. אף פעם לא כיף להפסיד אבל סך הכול אני מרוצה מהביצוע שלי ועמדתי ביעד שהצבתי בפני עצמי, לעבור שני סיבובים".
זמן קצר לאחר סיום התחרות פגש שני את העיתונאים, והציע לנו את האפשרות לדרוך את הקשת. תוך רגע גיליתי שמדובר במשימה קשה ומורכבת, שמצריכה הרבה מאוד כוח. "זו הסיבה שאני עובד בין פעמיים לארבע פעמים בשבוע בחדר כושר", מחייך שני, "אני מפתח בעיקרון את כל הגוף, אבל בעיקר את שרירי הליבה, ובנוסף אני גם רץ ועושה פעילות אירובית".
במסיבת העיתונאים גילה שני לראשונה שתוך שבוע הוא הפך ללהיט גדול בישראל, כאשר סרטון שלו שהעלה הוועד האולימפי לטיקטוק צבר 900 אלף צפיות. "בתחילת התחרות מחקתי את כל האפליקציות מהטלפון שלי כדי להתנתק, והאמת שנדהמתי לגלות מה שקרה בישראל באותו השבוע. שמחתי שפרגנו לי ודיברו עליי, אבל מבחינתי ההישג הגדול ביותר הוא החשיפה של הענף, שהתבטא במספר שיא של כניסות לאתר של האיגוד. אחרי שחזרתי העברתי כמה אימונים לילדים ואחד מהם סיפר לי שהרבה זמן הוא חשב על חץ וקשת ואחרי שהוא ראה אותי מתחרה הוא החליט ללכת על זה. העובדה שהוא הצטרף בזכותי זו תחושה אדירה".
הצלחת גם ליהנות מהאווירה האולימפית?
"רק להיות בכפר האולימפי זה דבר מדהים, עם המון ספורטאים בשלל ענפים וממדינות שונות. האנרגיה שם היא של אנשים, שעברו בדיוק מה שאני עברתי – אלף ואחד אתגרים, משימות, כישלונות ורגעים קשים ובסופו של דבר הצלחה לעמוד במטרה. לשים כמות מסיבית כזו של אנשים עם אותו רקע באותו מקום, זה משהו מאוד מיוחד וכיפי. האמת שבכפר האולימפי היו גם לא מעט הסחות דעות, עם הרבה אטרקציות, ואנשים חדשים להכיר מכל רחבי העולם".
איך אתה מרגיש לגבי כל מה שקרה במרחק של חודשיים אחרי?
"זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת שהציפה בהרבה רגשות ואני עדיין מעבד את החוויה וחושב על הדברים, זה עובר לי בראש כל הזמן ומדי פעם אני נזכר בפרט זה או אחר. אחרי שחזרתי התקיימה בארץ אליפות ישראל, וזכה בה בחור צעיר ומוכשר מנבחרת הנוער, ניר פרנקל. לי היה יום לא טוב, הפסדתי בחצי הגמר וסיימתי שלישי, אבל זה לא מוריד כלום מההישג היפה של פרנקל. זה היה חשוב עבורי להיזכר שחשוב תמיד לירות טוב, וזמן קצר אחר כך זכיתי בתחרות גביע המדינה".
מה הסיכוי שנראה אותך במשחקי פריז 2024?
"ההתקדמות הגדולה שעשיתי בחצי השנה האחרונה הגבירה אצלי מאוד את הרצון, הרעב והסקרנות לראות לאן אני יכול לקחת את הדברים מכאן, אחרי שיש לי כבר ניסיון אולימפי ואחרי שהענף קיבל הכרה ואני מקווה שיקבל עכשיו גם תקציב גבוה יותר, מה שיקל על הדברים".
להוריד את הדופק
שני, 23, נולד גדל וחי בגבעתיים. "לא הייתי מהילדים האלה ששיחקו כדורגל עם אבא, והאמת שלא ידעתי איך בדיוק בועטים בכדור או יוצרים אינטראקציה עם אחרים. הייתי גרוע במשחקי כדור, ניסיתי מרוצי קרטינג ומקצועות לחימה שונים, אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא בכיוון. כשכולם היו משחקים בחוץ, אני נשארתי בכיתה ושיחקתי בגיים־בוי", הוא נזכר.
"לקַשָּׁתוּת הגעתי לגמרי בטעות. ידעתי שיש תחרויות שבהן אנשים יורים, והרעיון של חץ וקשת נראה לי מגניב, אבל כשקראתי על זה באינטרנט נכתב שם שמדובר בנשק קר וזה קצת הבהיל אותי. אבל אז חבר סיפר לי שכמה דקות מהבית שלי יש מרכז של הענף, קבעתי שיעור ניסיון והתחלתי. אני זוכר שבאימון הראשון המאמן אמר לי שאני רק מתחיל, אז שלא אחשוב על תחרויות ואליפויות אירופה וכאלה, והאמת שזה הדבר האחרון שחשבתי עליו. הקשתות התגלתה כעיסוק מושלם בשבילי, מאוד אהבתי לעשות את זה ועם הזמן התחלתי להשתפר ולהשתתף בתחרויות".
בשנת 2012 גיבשו בוועד האולימפי נבחרת לקראת אולימפיאדת הנוער ב־2014, אליה צורף גם שני. "בפועל מדובר היה באימון אחד בשבוע במסגרת הנבחרת ובסופו של דבר רק אחת מאיתנו הצליחה להעפיל לתחרות", הוא נזכר, "באותן שנים עוד לא ידעתי אם אמשיך לעסוק בזה וכל הזמן בחנתי את הסיטואציה שהייתי בה. כשהייתי בן 16, בכיתה י"ב, זכיתי לראשונה באליפות ישראל לבוגרים, בנוסף לזכייה במקום חמישי בתחרות איכותית באירופה, ושם החל הדיבור שאהפוך לספורטאי מצטיין".
ובאמת, שני הפך לקשת השלישי בישראל שמקבל את התקן של ספורטאי מצטיין ואת השירות העביר בבה"ד 8 בווינגייט, שם שימש כמדריך כושר. "השירות שלי היה במרחק חמש דקות ממגרש האימונים ועבורי זה היה מושלם. המשמרות שלי היו רק בבקרים אבל נשארתי שם גם הרבה חמשושים, כי לא הייתה לי באמת סיבה לחזור הביתה".
שני מתאמן במועדון "מכבי קשתות המאה העשרים", המאמן האישי שלו הוא יורי יוגב ועד היום הוא זכה בחמש אליפויות ישראל לבוגרים. "לאורך השנה אני מתאמן בקשתות בין פעם לפעמיים ביום, בנוסף לפיתוח הגוף, אימונים מנטליים ופגישות עם פסיכולוג ספורט", הוא מספר, "אחד האלמנטים שעובדים עליו בענף שלנו הוא טכניקות להורדת הדופק, במטרה להישאר כמה שיותר רגוע במהלך התחרות עצמה. למדתי גם לא להיבהל כשהדופק עולה פתאום, כי מדובר בתגובה פיזיולוגית טבעית, שבה הגוף שלך מתגייס לפעולה שאתה עומד לעשות".
בארץ פועלים כרגע כשבעה מרכזי קשתות, כאשר קרוב ל־400 ספורטאים פעילים רשומים בהם. "אנחנו נמצאים בתהליך גדילה בשנים האחרונות, מכשירים מאמנים חדשים ומנסים עכשיו למנף את האולימפיאדה כדי לפתוח מרכזים נוספים באזורים פחות מאוכלסים. העונה שלנו נמשכת בסביבות עשרה חודשים, בכל חודש יש תחרות ארצית, בנוסף לתחרויות שמתקיימות במסגרת ליגה בכל שבועיים שלושה. המטרה היא להעלות את הרמה המקצועית כל הזמן ובדצמבר הקרוב נפיק קורס מאמנים, שאליו יגיע מאמן בכיר מחוץ לארץ.
"לפני ארבע שנים רק אני הייתי בנבחרת הנוער והיום כבר יש נבחרת מלאה שיוצאת יחד לתחרויות, בנוסף נבחרת ל־Compound Bow (קשת גלגלות בעברית) שזו קשת שפותחה במקור לציד אבל הפכה לתחרותית בשנים האחרונות. בנבחרת יש בחור צעיר ומוכשר בן 17 בשם שמאי ימרום, שסיים לאחרונה במקום התשיעי באליפות העולם לבוגרים והכיוון הכללי של הדברים נראה טוב".
אפשר להתפרנס מקשתות?
"התחרויות מחלקות פרסים כספיים לזוכים בשלושת המקומות הראשונים, אבל לא מדובר כאן על סדר גודל של תחרויות טניס או גולף, אז אי אפשר באמת להתפרנס מזה. לבכירים בענף יש בדרך כלל נותני חסות שמשלמים להם ונותנים בונוסים על הישגים. עד היום ההורים שלי הם בעיקר אלה שמממנים אותי והייתי שמח מאוד אם גוף מסחרי בארץ היה פורש עליי חסות. לא קיבלתי הצעות מאז טוקיו ואני בהחלט פתוח לעניין".
בין פסנתר לעוגיות
במקביל לעיסוקו הספורטיבי יוצא הדופן, מתברר שלשני ישנם עוד כמה תחביבים מפתיעים. אחד מהם היא חברות ב־Hellscore, מקהלת אקפלה אליה הצטרף לפני שנתיים. מדובר בהרכב שעושה עיבודים לשירי רוק כבד ומופיע בכל רחבי הארץ. ההופעה הבאה שלהם, למתעניינים, תתקיים ב־־11 בנובמבר בבית היוצר בנמל תל־אביב. בנוסף, שני מנגן על פסנתר, מלחין מוזיקה, מתכנת משחקי מחשב ומתמחה באפיית עוגיות. "האמת שהאפייה מגיעה ממקום אנוכי", הוא אומר בחיוך, "אני פשוט אוהב לראות עד כמה אנשים נהנים ממשהו שאני מכין להם".
מה המשימות הבאות שלך?
"המסע האולימפי שלי למשחקי פריז 2024 יחל כבר השנה, בתחרות מבחן למשחקי אירופה, שיתקיימו בשנה הבאה, שם תהיה האופציה הראשונה לקבוע קריטריון למשחקים. במקביל, אני מתחיל ללמוד החודש מדעי המחשב באקדמיה תל אביב-יפו והולך להיות מעניין".
אתה מאמין שזכייה במדליה אולימפית זו מטרה ריאלית?
"אני מרגיש שהאיכות שלי כקשת עלתה בשנה האחרונה אבל אני עדיין לא שייך לצמרת העולמית הגבוהה. המטרה כרגע להבין איך מגיעים לרמות האלה כדי שאוכל לשאוף לזכייה במדליות בתחרויות גדולות".
על מה אתה חולם?
"עד לפני כמה חודשים החלום היה להגיע לטוקיו ועכשיו אני רוצה להגיע לרמה שבה אני יכול לזכות במדליה בתחרות בינלאומית. אני שמח שהצלחתי לירות טוב בתחרויות מפתח ועמדתי ביעדים שלי, אבל המטרה היא לירות טוב כל הזמן, לשמור על יציבות ולהגיע לכמה שיותר מעמדי גמר. אני גם חולם לפתח ביום מן הימים לפתח משחקי מחשב ולהלחין את המוזיקה שתלווה אותו".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"באופן כללי אני לא אדם קיצוני ואני מרגיש שסך הכול אני נמצא במקום טוב; הגשמתי חלום עם חוויה אולימפית מטורפת, אני ממשיך לעשות את מה שאני אוהב, רק עם קצת יותר תמיכה, אני מתחיל ללמוד את המקצוע שאני רוצה וממש לא רע לי. אני באזור ארבע".
