שכנתה של דונה גרציה לא זכתה לאותה תהודה היסטורית

הגבירה בֶּנְבֶנִידָה אברבנאל הייתה אחת הנשים היהודיות החשובות ביותר של ראשית הזמן החדש ושל המאה ה־16. הרומן הביוגרפי, וכנראה גם חצי אוטוביוגרפי, שהוציאה כעת לאור זהבה חן־טוריאל על דמותה של אברבנאל, מצטרף לכמה ספרים שפרסמה על העבר הרחוק של בני משפחתה והקהילה הספרדית בעבר. בהם "הנשים של טרואל" (ספרי ניב, 2018), המביא את סיפורן של ארבע נשים בדורות שונים מימי גירוש ספרד ועד ערב הקמת המדינה, ומתבסס על תחקיר מעמיק של המחברת בתולדות משפחתה; ו"אגדה ספרדית" (ניב, 2020), ספר מאויר לילדים המספר אגדה עתיקה בעברית ובלאדינו על חיי יהודי ספרד לפני ובעת הגירוש. הרומן הנוכחי, ""הבנקאית מנאפולי" חוזר לתקופת גירוש ספרד ולימים שלאחריה.

בספר סיפור כפול. חלקו מתרחש בשנת השמונים של המאה העשרים, ומתאר את מאמציה של החוקרת הישראלית ברכה אברבנאל (שדמותה, יש להניח, מתבססת על דמותה של המחברת) למצוא פרטים על בת משפחתה הרחוקה בנבנידה אברבנאל. במהלך מחקרה הארוך היא מגלה שבנבנידה, שהייתה אחייניתו של המנהיג היהודי ופרשן התנ"ך המפורסם דון יצחק אברבנאל – שבספר מתואר גם סיפור חייו ובריחתו מפורטוגל לספרד, ולאחר מכן עזיבתו לאיטליה בראש הקהילה היהודית המגורשת – הייתה אשת עסקים ובנקאית עשירה מאוד וגם נדבנית חשובה. היא תמכה במשיח השקר דוד הראובני במסעותיו ואף שלחה לו דגל שארגה במו ידיה. היו לה קשרים עם שליטי הערים האיטלקיות בתקופתה, שהגיעו עד לחצר האפיפיור, והיא נודעה במאמציה לסייע לבני עמה.

קשה לחשוב על אישה אחרת באותה תקופה שהיו לה עוצמה כלכלית והשפעה כאלה, מלבד אחת ויחידה, שגם היא יהודייה, ודמות שכיום היא הרבה יותר ידועה – הגבירה גרציה מנדס־נשיא, יהודייה אנוסה שחזרה ליהדות והפכה לאחת ממנהיגי העולם היהודי והעולם הכלכלי העולמי בתקופתה. לא ברור מה בדיוק היה סוג היחסים בינה ובין בנבנידה אברבנאל, שהייתה שכנתה בעיר פרארה במשך כמה שנים וקשה להאמין שלא הכירו זו את זו אישית. ההיסטוריון היהודי ססיל (בצלאל) רות, בספרו "בית נשיא" (1952) על דונה גרציה מנדס, מציג את השתיים בקצרה כיריבות, למרות וכנראה משום שחיו באותו זמן ובאותו מקום.

 

תמיכה במשיח השקר

במהלך שנות האלפיים פרסומה של גרציה מנדס־נשיא התעצם מאוד. בין השאר הוקמו מלון ומוזיאון על שמה בטבריה, יצאו מדליה ובול עם תמונה שיוחסה לה, והופיעו כמה וכמה רומנים היסטוריים על דמותה, פרי עטם של כמה סופרים וסופרות, כמעט במקביל. שניים מהם אף תכננו כל אחד לכתוב עליה סדרה שלמה של ספרים, אם כי רק אחד מהם קיים את מטרתו זאת: יצחק גורמזאנו־גורן, שהוציא לאור לבסוף סדרה של ארבעה ספרים על הגברת מנדס בשם "קוורטט הסניורה". במקביל יצא גורמזאנו־גורן בהצהרות בתקשורת על מזימה ממסדית להשכחת פועלה של גרציה מנדס, זאת בזמן שסביבו התנהל פרויקט אזכרה חסר תקדים לאישה ולפועלה. פרסום הקוורטט מנע אולי מהסופר השני, גיורא ברק, לפרסם סדרת ספרים על אודותיה כפי שתכנן, ולהסתפק בספר אחד על ימי נערותה של מנדס, "גרציה מליסבון" (כתב, 2012).

שתי סופרות פרסמו כמעט במקביל רומנים היסטוריים על חייה של גרציה מנדס, שתיהן תיארו את חייה מנקודת מבטה של הגיבורה בגוף ראשון. כולם, מלבד גיורא ברק שפשוט טרם הגיע לשלב זה בחייה, אזכרו גם את הגבירה בנבנידה אברבנאל. מיכל אהרוני־רגב, בספרה "תליון הזהב של דונה גרציה" (גוונים 2015), מתארת את בנבנידה אברבנאל כידידה טובה ואינטימית של הבנקאית גרציה מנדס כל ימי שהותה בעיר פרארה. גישה מסויגת כלפי בנבנידה אברבנאל מופיעה ברומן הגדול של נעמי קרן – לדעתי, היצירה הטובה ביותר עליה – "לה סניורה: רומן במכתבים על חייה של דונה גרציאה נשיא" (כנרת־זמורה־ביתן, 2013). בספר זה השתיים נפגשות, אבל גרציה מנדס חשה בגישה של התנשאות ואף זלזול מצד אברבנאל, מאחר שהיא אנוסה לשעבר, והן בהחלט לא מתיידדות.

גישה מסויגת הרבה יותר, ואף עוינת, כלפי הגבירה אברבנאל, מופיעה בספר האחרון ב"קוורטט הסניורה" של גורמזאנו גורן, "מלכת היהודים" (הקיבוץ המאוחד, 2019). בספר זה נוטש גורן את התיאור בגוף ראשון של גרציה מנדס ומתאר בקצרה את אברבנאל כיריבתה הקשה של גרציה מנדס, הן משום שתיעבה ובזה לאנוסים גם אם התגיירו והן בעקבות נטייתה למשיחיות מיסטית, כפי שמראה תמיכתה בדוד הראובני, בניגוד לריאליזם המדיני של גרציה מנדס, שבאמצעות אחיינה דון יוסף נשיא פיתחה את העיר טבריה. לדעת גורן הייתה כאן גם קנאה של אברבנאל בגרציה־מנדס, שעושרה היה כנראה גדול יותר.

 

הדרמה שהוחמצה

לאחר שעד כה שמה של בנידה אברבנאל הוזכר במסגרת סיפור חייה של גרציה מנדס נשיא, כעת לראשונה יוצא לאור ספר שמציג את התקופה מנקודת מבטה, ובו חושפת המחברת פרטים ששאר הכותבים התעלמו מהם לחלוטין. חן־טוריאל מספרת לנו דבר שאי אפשר היה לדעת מכל הספרים שתוארו למעלה – בנבנידה אברבנאל עמדה בראש המאבק כנגד גרציה מנדס, שניסתה להטיל חרם כלל־יהודי על העיר אנקונה לאחר שכמה סוחרים יהודים מומרים נלכדו בה ולבסוף נשרפו חיים (זו הפעולה הידועה ביותר של גרציה מנדס, ששאר הסופרים עוסקים בה בפירוט אבל בלי להזכיר כלל את מעורבותה של בנבנידה אברבנאל באירוע). היא שוטחת את הסיבות הטובות שהיו לגבירה אברבנאל להיאבק כנגד גרציה מנדס, ואת חששותיה שהחרם רק יזיק ליהודי איטליה.

שאר הספר עוסק במאבקיה האישיים של אברבנאל כנגד בניה, שאחד מהם התחתן עם אנוסה כנגד רצון האם והיא נאבקה בו בבית המשפט בטענה שהוא גרם לקריסתה הכלכלית. היא ניצחה במאבקה זה והביאה בכך למאסרו. מעניין שבכך שתי הגבירות העשירות הללו היו דומות זו לזו – לשתיהן היו מאבקים פנימיים במשפחתן שלהם. לגרציה מנדס היה מאבק גדול עם אחותה עצמה ובשרה.

הספר מספק מידע רב על התקופה ועל הגבירה אברבנאל. סיפור המסגרת, כאמור, מתאר את חיפושיה של כותבת מודרנית (למעשה המחברת) אחר מידע על אברבנאל. לטעמי הסיפור הזה לא מוסיף הרבה לספר, ואפשר היה לוותר עליו.

בעיניי הספר יכול היה להיות חזק יותר אם המחברת הייתה מציבה את המאבק בין גרציה מנדס לבנבנידה אברבנאל כנקודה מרכזית בו, ולא רק כפרק של כמה עמודים. המאבק בין שתי נשים חזקות, שלכל אחת מהן טיעונים מנומקים לטובתה, והן בעלות אידיאולוגיות ותפיסות שונות כיצד יש להושיע את עם ישראל – על ידי פעילות מדינית ריאליסטית או באמצעות דמות משיחית – בהחלט היה עשוי לרתק. אבל המחברת, מתוך חוסר מידע או ממניעיה שלה, בחרה לוותר על כך. היא מספקת אמנם תיאור קצר מאוד של היריבות בין שתי הגבירות היהודיות השכנות, העשירות והחזקות של התקופה, אך כמו הכותבים על גרציה־מנדס, דומה שעצם העיסוק בעניין הלא סימפטי הזה של עימות בין שתי המנהיגות היהודיות החשובות בזמנן, נתפס כמשהו לא נעים שעדיף להימנע מלגעת בו.

תוצאת השגיאה הזאת, לטעמי, היא ספר על תולדות חקירה היסטורית משפחתית, המסתיימת בגילוי כמה אנקדוטות על בנבנידה אברבנאל, תוך החמצת העוצמה והמשקל שיכול היה להעניק לספר תיאור מפורט של המאבק הנשי האישי והאידיאולוגי הנחוש.

 

הבנקאית מנאפולי

סיפורה של בנבנידה אברבנאל

זהבה חן־טוריאל

ספרי ניב, 2021,

278 עמ'