הציירת ג'ניפר אמויאל מחברת בין העולם שלה לזה של נשים מקהילת ההמונג, בצפון וייאטנם. בעקבות מסע בו נפגשה איתן, היא מציגה תערוכה עם יצירות חדשות, הלוקחת את הצופים היישר לווייטנאם. בקפה האנוי, בלב תל־אביב, יוצגו עבודותיה של אמויאל בהשתתפות ובתמיכת שגריר וייטנאם ואשתו.
עם מבט נוצץ וחיוך עד האוזניים, מיד קולטים את האנרגיה החיובית של ג'ניפר אמויאל, אפילו דרך תמונה.
החיים שלה בעולם האמנות החלו בשנות העשרים לחייה, כשעברה תקופה לא פשוטה. כשלא הייתה מסוגלת לעבוד, ניצלה את זמנה כדי להתחיל לצייר, רק בשבילה. כמו שכותבת וירג'יניה וולף, כשיש לאישה "חדר משלה", היצירתיות גוברת. בסופו של דבר תשוקתה של אמויאל ליצירה הובילה אותה ללמוד אמנות בבית הספר לאמנויות מודרניות בפריז.
ואז, לפני שבע שנים, ציירה לעצמה דרך חדשה והחליטה לעלות לארץ ישראל. עד אז עבדה כמנהלת עיצוב בחברת קוסמטיקה, ולאחר תקופה שחילקה את זמנה בין עבודה לציורים, הציבה לעצמה אתגר חדש: לשים את הציורים בעדיפות ראשונה.
משנה מקום, משנה סגנון
אמויאל מספרת שהעבודות שלה הושפעו מאוד מהתרבות ומהחברה הישראלית וכי היא מציירת אחרת מאז שעלתה לארץ. "כשגרתי בצרפת הייתי מציירת על קנבסים קטנים. לעומת זאת, כשהגעתי לארץ, התחלתי להשתמש בקנבסים הרבה יותר גדולים. פתאום השתחררתי".
בצרפת, עבדה אמויאל לפי כללי האמנות הקלאסית, והייתה עסוקה בפרטים הקטנים. האמנים הצרפתים הגדולים היו מקור ההשראה העיקריים שלה. בישראל לעומת זאת, היא מרשה לעצמה לצאת מהקווים ולא מסתכלת על האמנים או על הקודים באמנות המקומית. החיים עצמם הפכו למקור ההשראה שלה: התרבות הישראלית, סגנון החיים ובעיקר האנשים שסביבה.
"החיים הופכים לשווים כשיש לנו את הבגרות שאיתה נצבע אותם", המנטרה של אלכסנדר ג'רדין, ואמויאל מוסיפה משפט משלה: "חיים צבעוניים שווים כשהם משותפים".
משמאל, אחת מיצירותיה של אמויאל כשהתגוררה בצרפת. מימין, ציור מתקופתה בארץ. בהשוואה, ביצירה "סולדד" הצבעים התבהרו ורואים שהמברשת שלה רוקדת על הקנבס.
אמויאל מודעת לכך שהסגנון שלה השתנה. היא מרגישה שהיצירה שלה חופשית יותר, ושהיא מעיזה להשתמש בחומרים אחרים ובטכניקות חדשות: עלי זהב וניירות עיתונים. שימו לב: ברקע מסתתרות נשות ההמונג – דפי עיתונים גם צרפתים וגם ישראלים, לכבוד זהותה הכפולה.
כרטיס טיסה לצפון וייטנאם
התערוכה החדשה נקראת WANDERLUST, על שם החשק החזק לטייל ולגלות את העולם. במסע בן חודש שעשתה ג'ניפר לפני המגפה, היא התאהבה בוויאטנם. בעיר הצפונית לאו קאי, התארחה אצל נשים מקהילת ההמונג, קבוצה של קהילות אתניות בדרום אסיה, שמקורה באזורים ההרריים בדרום סין, צפון וייטנאם ולאוס.
יופי לא מושלם, פנים מקומטות מעבודה בשמש, גוף של לוחמות עטוף בחליפה מסורתית צבעונית, עוצמה נפשית: אמויאל נדהמה מהנשים האלו. היא הספיקה להתחבר איתן, גם אם הן לא דיברו את אותה השפה. "לפעמים לא צריך מילים כדי לתקשר", היא מסבירה. "הן לימדו אותי שירים, גם אם לא הבנתי כלום, וגם אירחו אותי כמו משפחה. בקיצור, חלקנו רגעים וזה העיקר".
מאז המסע הראשון שלה, ג'ניפר רק חולמת לחזור לבקר בווייטנאם. בהכנות לתערוכה היא ציירה את הנשים שפגשה, וכששגריר וייטנאם בישראל שמע על עבודתה, והביע עניין.
בעקבות ביקור של אמויאל בשגרירות וייטנאם, השגריר ואשתו ינכחו בפתיחת התערוכה. בנוסף, כדי לעזור לנשות ההמונג, האמנית מתכננת לאסוף שבעה אחוזים מהמכירות בתערוכה, לטוס לווייטנאם ולתת אותם באופן ישיר לקהילה.
קפה האנוי בתל אביב מארח את תערוכת WANDERLUST של האמנית הצרפתיה ג'ניפר אמויאל, בהשתתפות ותמיכת שגרירי וייטנאם, ב-26 באוקטובר החל מהשעה 19:00.
פרטים על האמנית: https://www.jennifer-amouyal.com/
פרטים על התערוכה: https://fb.me/e/1QAL7bDF8
