הדירה: דירת שישה חדרים ושלוש מרפסות, בשכונת נווה־זית, לוד.
ההיכרות: גרים יחד במסגרת "דירה בקהילה", בית לצעירים עם צרכים מיוחדים בשיתוף קהילת הגרעין התורני בלוד. אוטוטו חוגגים שנה יחד.
הקהילה: הגרעין התורני בלוד משלב את הדירה בחיי הקהילה, בין השאר על ידי משפחות מאמצות וקידושים משותפים. ואנחנו מצידנו מצילים פה את מנייני הרחוב.
ניקיון: כולנו משתתפים, עם לוח תורנויות. ידידיה ונדב מפציצים בניקיון מוצ"ש, והמשימה האהובה על כולם היא פינוי פחים. אין שום קשר לעובדה שהיא הכי קלה.
שטיפת כלים: התרפיה של שייקה, וברגעים קשים, מגייסים את המדיח בצו שמונה.
שבתות: נשארים אחת לשבועיים, צורי ונדב פייטנים בחסד, שרים בעיקר פיוטים של עדות המזרח. תורנות מי עושה קידוש, ושנ"צ חגיגי, חוץ מנדב, שמתנגד עקרונית לשנ"צים (מה שמסביר את המנהג המגונה שלו, ראו להלן).
מסורות: בשבת בבוקר קידוש אצלנו בדירה עם חברי הקהילה. הדבר הראשון שמתחסל הוא העוגה של לימור, אם הבית שלנו.
השותפים הנוספים: קודם כול נעם בן־מאיר, שלא נמצא בתמונה. אחריו המדריכים. וכמובן בארי ואיילה, הילדים של שלומית, מנהלת מערך הדיור.
בעל הדירה: אודי מרילי, יזם חברתי בתחום בריאות הנפש והדיור לבעלי מוגבלויות. מחפש כל הזמן איך לפנק־לפנק־לפנק.
שיחות סלון: כדורגל, כדורסל ומה שביניהם. ידידיה אוהד שרוף של בית"ר ירושלים בכדורגל ומכבי תל־אביב בכדורסל. שייקה אוהד מכבי חיפה, וכל השאר קצת פחות בעניין.
פעילויות מיוחדות: שש־בש, בוקסה שמנגנת בעיקר שירי אירוויזיון למיניהם בהובלת שייקה, המעריץ השרוף בעולם של האירוויזיון.
מקלחות: צורי וידידיה חולקים את המקום הראשון והמכובד בתחרות המקלחת הארוכה ביותר.
הרגל מגונה: אם נדב שוכב על הספה משעה 21:00 וצפונה, הוא נרדם.
