השילוב של קומיקאים מדברים על אוכל הוא ג'וקר. תמיד יהיה מצחיק כשיתארו את הטחינה נוזלת מהשווארמה ויצחקו על האוכל המאוחסן בקופסאות עם תאריכים (תש"ח) במקפיא של אשכנזים. לכן הבחירה של הנושא "אוכל" לפרק הראשון היא פיתיון קל לדוג את הצופים בים של תוכניות.
התוכנית "סיפורים מהכורסה" חוזרת לעונה שנייה, ומפגישה סוללה חדשה של קומיקאים וסטנדאפיסטים מהשורה הראשונה בישראל עם נושאים מגוונים ותקופות שונות בחיינו כבני אדם ובעיקר כישראלים: אוכל, השירות הצבאי, אהבה ונישואין, בית הספר, משפחה, הצלחה וכישלון, בושות, פחדים ואיך לא – כסף.
אז נכון, המשתתפים לא פותחים בשורת הסטנדאפ השחוקה "מכירים את זה ש…", אבל בסופו של עניין, עדיין מדובר במבנה קומי קלאסי. בגלל שהטיקט המוצהר הוא של קומיקאים, המשתתפים נמדדים ב"כמה זה היה מצחיק", ובגלל שהטובים שבהם מיומנים בהתבוננות על התנהגויות אנושיות הם נמדדים בדקויות, עובדה שגורמת לפערים בין המשתתפים. חלקם, כמו שלום אסייג, נועה קולר ושיר ראובן שנונים ועמוקים, לעומתם יובל סמו, ערן זרחוביץ', אורנה בנאי ונלי תגר – פחות.
רובד נוסף שתורם ערך משמעותי לתוכנית הוא קטעים מתוכניות טלוויזיה ותיקות הנוגעים בנושא הפרק. בשלב זה, המשתתפים עצמם הופכים לצופים, ויחד איתם אנחנו נחשפים לקטעי כתבות, תחקירים, שעשועונים והופעות מארכיון הטלוויזיה הישראלית מאז ראשית ימיה: תחקירים על אוכל, תוכניות בישול, משחקי ספורט מיתולוגיים וסצנות ביזאריות.
מישהו יודע איך הכינו כרוב כבוש במפעל פרימן בשנת 1982? דרכו עליו ברגליים תוך כדי עישון סיגריה (תמיד חשדנו שיש לו טעם מעושן, לכרוב), ולמה שימשו כוסות של בדיקת שתן עם חותמת של משרד הבריאות? גביעים לגלידה באחד המפעלים הגדולים. אחרי שתצפו לא בטוח שתרצו לאכול יותר. "איך זה קורה?" שואלת שיר ראובן, "כי המדינה הזו שכונה, כוס זו כוס. אם צריך מעבירים אותה מכאן לשם, מדינה שקמה לפני עשר שנים, תגידו תודה שיש בכלל גלידה".
נוסטלגי ומשעשע לראות את השינוי שעברה הטלוויזיה הישראלית – והחברה כמובן – בתכנים, בצורת הדיבור, בתקינות הפוליטית, בתרבות (איך נתפס עישון גראס, למשל). קל לשפוט, לגלגל עיניים, לזלזל במציאות ההיא. קל גם לשכוח שהיא הייתה כף הרגל שדרכה על הקוצים ששיטחו את הדרך למה שיש היום.
אולי הבחירה לפתוח בפרק האוכל נכונה כדי לדוג את הצופים, אבל אני לא בטוחה שהיא נכונה כדי לשכנע לאורך זמן שיש בסדרה הזו יותר. מי ששרד את הפרק הראשון יגלה שהפרק הבא, למשל, מעניין הרבה יותר.
הפרק השני נוגע בנושא "הצלחה וכישלון". קטעי הארכיון מציפים רגעים לאומיים מתחרויות ספורט – שער של ראובן עטר, סל של עדי גורדון, וגם קטעים של הקומיקאים עצמם כשהתחילו את דרכם בעולם הטלוויזיה, התחרותי מיסודו. לא פלא שכאשר הם נשאלים: "האם אתה תחרותי"? כמעט כולם עונים: "אני לא יודע להפסיד". העובדה שאותם נערות ונערים הפכו לסלבס עשרים שנה מאוחר יותר מוכיחה שכנראה זה נכון.
הפרק הזה יכול להיות גם הזדמנות לצפייה משותפת עם בני הנוער שבבית. המשתתפים מספרים בכנות על הצד התחרותי שלהם ואיך הם התמודדו איתו בילדותם, ונוגעים במגוון נושאים: חברים, כעסים ועוד.
הכוח של סטנדאפ הוא אנחת הרווחה של הצופים: הנה מישהו מדבר בקול על משהו שמכביד עליי ואפילו צוחק עליו. לכן השם "סיפורים מהכורסה" אנמי ולא מספר את הסיפור הייחודי של הסדרה עצמה. בשורה התחתונה, מדובר בסדרה קלילה לערבי חורף כבדים, שמזמינה אותנו להישען לאחור ולהביט בהומור במרכיבים משמעותיים בחברה הישראלית.
סיפורים מהכורסה ימי שלישי 21:00, כאן 11 ובדיגיטל
