חלומו של כל ילד ישראלי שמתחיל לשחק כדורסל הוא לקבל טלפון שמבשר לו שמכבי תל־אביב חפצה בשירותיו המקצועיים. לעוז בלייזר, פאוור פורוורד בגובה 1.99 מטר שיחגוג בקרוב יום הולדת 29, הטלפון הזה הגיע בתחילת העונה שעברה, אחרי שנים ארוכות שבהן התפתח בהתמדה והפך משחקן בליגה הלאומית לדומיננטי בליגת העל. "תמיד האמנתי שמכבי תל־אביב זו קבוצה שצריך להגיע אליה מהדלת הראשית, זה היה הזמן הנכון בשבילי ואני שמח שאני נמצא כאן", אומר בלייזר, שפתח לפני כמה שבועות את העונה השנייה שלו במדים הצהובים. "שונה מאוד להיות במועדון כזה, כולם מסתכלים על הקבוצה הזו ורוצים להגיע לכאן וכיף להיות חלק מזה. זו רמה שונה, תחרות אחרת על דקות משחק ומציאות שבה צריך לבוא כל יום, לעבוד חזק ולהוכיח את עצמך מחדש".
בלייזר הגיע לתל־אביב אחרי שנתיים מוצלחות במכבי ראשון־לציון, שאיתה העפיל פעמיים לגמר הפלייאוף. אצל הצהובים הוא היה צריך להסתגל באופן מיידי ללוח זמנים קשוח במיוחד של יותר משמונים משחקים בעונה עם טיסות ללא הפסקה. "היה מאוד לא פשוט להתרגל ללוח הזמנים, הוא שונה מכל מה שהייתי רגיל אליו", מודה בלייזר. "האינטנסיביות גבוהה הרבה יותר ולקח לי זמן להרגיש נוח, בטח כשבמקביל נולד לנו בן בכור בתחילת העונה הקודמת, וזה לא דבר פשוט לעזוב את המשפחה שלך לכמה ימים בכל פעם בסיטואציה כזאת. אבל זה חלק מההקרבה של אשתי ושלי כדי שאהיה כדורסלן, ויש לזה גם צד טוב וחיובי עם הרבה מאוד הנאה. לשמחתי במכבי קיבלו אותי בידיים פתוחות, הרגשתי שמאמינים בי, וצוות האימון נתן לי להרגיש טוב מהרגע הראשון, וזה עזר להתאקלמות". בנוסף לעונה האינטנסיבית, נאלץ בלייזר להתמודד כמו כולם עם משבר הקורונה, וגם עם מבצע שומר החומות באביב האחרון. "חוץ מחייזרים שנחתו אצלנו במגרש קרה לנו הכול בעונה הזו", צוחק בלייזר, "אבל אני שמח שעדיין סיימנו אותה עם זכייה בשלושה תארים בארץ, לצד עונה פחות מוצלחת באירופה, מציאות שאנחנו חייבים לשנות בעונה הזו".
בכל מה שקשור לליגה הישראלית, השתלב בלייזר באופן חיובי מאוד בעונת הבכורה בצהוב. הוא פתח בחמישייה ב־23 משחקים והציג תרומה משמעותית. רגע השיא שלו נרשם במשחק חצי גמר גביע המדינה מול הפועל חולון. שש דקות וחצי לסיום היו הצהובים בפיגור 17 נקודות, ונראו בדרך להדחה רביעית ברציפות מהמפעל, אבל אז התעוררו, בהנהגת סקוטי ווילבקין ובלייזר, שהביא למגרש את רוח הקרב המוכרת שלו, שגובתה גם בשלוש חטיפות ו־19 נקודות, והמשחק הלך להארכה וניצחון שהעלה את מכבי לגמר ולזכייה בתואר. "לא משנה באיזה פיגור אנחנו נמצאים במשחק, אנחנו לעולם לא נשברים. זה היה משחק של הכול או לא כלום וכל הזמן צעקתי לעצמי שאני פה בשביל לקחת תארים. אני שמח שהצלחנו להיכנס לטירוף ולנצח את המשחק", הוא נזכר. "התפקיד שלי במכבי בעונה הקודמת היה להיות זה שעולה מהספסל ונותן פרץ של אינטנסיביות ואנרגיה. זה לא תמיד התבטא בנקודות, אבל כן במדד היעילות, שבו הובלתי את הליגה ביחס לדקות ששיחקתי. אני תמיד מנסה לעשות הכול כדי שהקבוצה תנצח ואני חושב שזה מה שהביא אותי למכבי – המנטליות של להיות ווינר".
"לשמחתי הגעתי למכבי אחרי שכבר עברתי כמה דברים בעולם הכדורסל, עם הבנה שיהיו מקרים שכנראה אשחק בהם פחות. זה לא השפיע לרגע על האמונה שלי בעצמי ועל העבודה שהמשכתי להשקיע"
במהלך העונה שעברה נבחר בלייזר פעם אחת לשחקן החודש הישראלי ושלוש פעמים לחמישיית המחזור, אבל במקביל זכה להרבה פחות קרדיט ביורוליג. את העונה סיים עם 10.5 דקות בממוצע למשחק, עם כמה הופעות טובות, בנוסף לנתונים נמוכים יותר ומשחקים שבהם כמעט ולא שותף. "אין ספק שהייתי צריך להתרגל לרמה הזאת, בשלבים מסוימים עשיתי עבודה טובה, ובאחרים לקח לי קצת זמן להסתגל ולהבין מה אני צריך לעשות כדי להתמודד ברמות האלה. היה לי כיף להתמודד עם האתגר ואני חושב שאני מתאים", הוא מנתח.
איך התמודדת עם מיעוט הדקות?
"לשמחתי הגעתי למכבי בוגר ואחרי שכבר עברתי כמה דברים בעולם הכדורסל, עם הבנה שיהיו מקרים שכנראה אשחק בהם פחות. זה לא השפיע לרגע על האמונה שלי בעצמי ועל העבודה שהמשכתי להשקיע. במקרים כאלה חשוב מאוד להיות חזקים בראש, לבדוק עם עצמך מה צריך לעשות כדי להיות טוב יותר, ובעיקר להיות מוכן ברגע שהמאמן יבקש ממני להיכנס למגרש, ולא משנה אם מדובר בשתיים, חמש או עשר דקות. היורוליג זו הרמה הגבוהה ביותר באירופה, וזה חלק מהשינוי המנטלי שצריך לעשות ברגע שאתה חלק ממועדון כמו מכבי".
בסיום העונה החולפת, שהסתיימה בזכייה באליפות, הסתיים החוזה של בלייזר במכבי, ואחרי תקופת אי־ודאות הוא חודש לעונה נוספת. "אחרי שנה של התאקלמות, כשאני כבר מכיר את המועדון, רגיל לאינטנסיביות והשתלבתי כמו שצריך, השאיפה שלי היא לעונה אישית טובה ויציבה יותר, בליגה הישראלית וביורוליג. בשנה שעברה השתנה התפקוד המקצועי על המגרש ולקח זמן להתרגל והעונה אני מוכן יותר". בפגרה החולפת עברה מכבי התרעננות גדולה בכל מה שנוגע לסגל השחקנים, אבל התפרצות הקורונה זמן קצר לאחר פתיחת האימונים מנע ממנה לצאת לטורנירי הכנה בחו"ל. "לצערי זה חלק מהמציאות של חיינו היום, אנחנו לא הקבוצה הראשונה שעברה את זה והתמודדנו כמו שצריך", קובע בלייזר. "זה אומנם האט מעט את קצב ההכנות לעונה החדשה ולהתחברות שלנו כקבוצה, בטח במציאות שיש הרבה שחקנים חדשים בסגל, אבל חזרנו להתאמן ועשינו הכול כדי להשתפר. אנחנו מכבי, אין לנו זמן ואפשרות להשתמש בתירוצים, המטרה שלנו היא לנצח וכמה שיותר". ההכנה הלקויה הובילה לפתיחה מעט מהוססת של העונה. "הפוטנציאל של מכבי כקבוצה השנה הרבה יותר גדול ממה שראינו עד עכשיו. אנחנו עדיין מחפשים את הקצב שלנו, יש לנו הרבה עליות וירידות במהלך המשחק, ואנחנו עדיין לא נמצאים איפה שאנחנו רוצים להיות מבחינה מקצועית", מנתח בלייזר. "אני חושב שבניצחון על וילבראן בצרפת התחלנו לראות ניצוצות, אבל זו באמת עדיין תחילת העונה. לוקח זמן ליצור כימיה עם הרכב חדש, יש לנו עוד הרבה מקום להשתפר ולהיות יציבים ואני חושב שהתקרה שלנו הרבה יותר גבוהה ממה שהצגנו עד עכשיו. אני מקווה שבסופו נראה קבוצה מלהיבה, אתלטית, שרצה הרבה מצד אחד, אבל עדיין יש לה DNA של הגנה. אין ספק שהחזרה של הקהל, שהוא חלק בלתי נפרד מהאופי והנשמה של המועדון הזה, מוסיף לנו הרבה אנרגיה ורוח טובה". גם מבחינה אישית בלייזר התחיל את העונה לאט, נתון שהשתנה מעט השבוע לאחר תצוגה נאה של 14 נקודות, בניצחון הגדול על הפועל ירושלים. במקביל, הוא שותף עד כה בשני משחקי יורוליג בלבד מתוך חמישה. "העונה שלנו ארוכה וזו סיטואציה שאני צריך לדעת להתמודד איתה. יש לנו סגל עבה ומוכשר, התחרות גדולה, אבל אני מאמין בעצמי וביכולות שלי וממשיך לעבוד קשה", הוא משתף. "הכי גרוע זה להיכנס למרה שחורה, כי אז ברגע שייתנו לך את הדקות לא תצליח להוכיח את עצמך וזה יהיה כדור שלג שאי אפשר לצאת ממנו. בימים שאני פחות משחק אני עובד חזק יותר באימונים, רץ, עושה כושר. אף אחד לא אוהב לשבת על הספסל, אני רוצה לשחק כמו כולם אבל גם יודע לשים את הדברים בפרופורציה נכונה. כדורסל זה המקצוע והאהבה שלי אבל משחק או שניים בלי לשחק זה לא סוף העולם".
איך הקשר שלך עם המאמן יאניס ספרופולוס?
"אני בקשר מצוין עם יאניס מהרגע שהצטרפתי למערכת, הוא אדם מאוד חיובי שמאמין בלדבר עם השחקנים ויש בינינו תקשורת פתוחה. דיברנו במהלך העונה החולפת ולפני שחתמתי על הארכת חוזה, אני מאוד מתחבר לאופי ולפילוסופיה שלו ושמח שאני ממשיך לעבוד תחת אותו צוות מקצועי מצוין".
נראה שלמרות השינויים הגדולים שנעשו, התלות של מכבי בסקוטי ווילבקין עדיין גדולה מאוד, אתה מסכים עם זה?
"סקוטי הוא חבר נהדר לקבוצה ואחלה בחור, אדם מצחיק וחיובי. אני רואה לפעמים את הדברים המדהימים שהוא עושה על המגרש ואומר לעצמי 'איזה כיף שהוא בקבוצה שלי ולא בצד השני'. אין ספק שהוא המנהיג שלנו ובאופן טבעי ברגעים האחרונים הכדורים ילכו אליו, אבל אני לא חושב שהתלות שלנו בו גדולה מדי. יש לנו השנה הרבה מאוד כלים אחרים, אני חושב שכבר רואים את זה ואני חושב שזה גם מאפשר לו יותר חופש, כי ההגנה של היריבה לא מתרכזת אך ורק בו".
סבלנות והתמדה
עוז בלייזר נולד וגדל בכפר תבור, למד בבית ספר גלבוע ובבית הספר הרב־תחומי בעמק חרוד. "אמא שלי מספרת שכבר בגיל שלוש, בלול, הייתי לוקח כדור וזורק אותו לריבוע שהיה בפינת המשחקים, היו מחזירים לי אותו והייתי זורק אותו שוב. כנראה זה היה משהו שכבר אצלי עמוק בפנים", הוא צוחק. "מאז שהייתי ילד החיים שלי סבבו סביב ספורט, עסקתי באתלטיקה, שיחקתי כדורגל ובכיתה א' הצטרפתי לחוג כדורסל ושיחקתי בשביל הכיף. בכיתה ט' הרגשתי שאני מספיק טוב כדי לנסות ולהפוך למקצוען, ועברתי ללמוד ולשחק בגלבוע. היום יש שם כבר אקדמיה מקצוענית אבל אני הגעתי לשם, עם עוד כמה שחקנים, עוד לפני שהיא הוקמה. סידרו לנו מקום לגור ולהתאמן, היה לי חדר בקיבוץ תל־יוסף, שבו שהיתי בין אימונים וישנתי בלילות מדי פעם. כבר בגילאים הצעירים הבנתי שהדרך להשיג את המטרות שהצבתי בפניי היא בעבודה קשה מיום ליום". ב־2011 הצטרף בלייזר לקבוצת הבוגרים הראשונה שלו, הפועל עפולה, ששיחקה בליגה השנייה, ועונה לאחר מכן זכה בתואר תגלית העונה בליגה. ההישג הזה סידר לו ב־2013 חוזה ראשון בליגת העל, במדי בני הרצליה. את עונת הבכורה במדיה סיים עם תואר תגלית העונה, הפעם בליגה הבכירה, יחד עם חברו לקבוצה דאז, אבירם זליקוביץ'. ב־2015 חתם במכבי חיפה, שיחק בה שלוש עונות, מתוכן שימש שנתיים כקפטן. הוא הגיע עם הירוקים לגמר הפלייאוף ב־2017, כשהוא עצמו קובע ממוצעי שיא בקריירה, אך עונה לאחר מכן ירד איתה לליגה השנייה. התחנה הבאה, לפני שהגיע לתל־אביב, הייתה מכבי ראשון־לציון, אשר גם בה שימש כקפטן במשך שנתיים והגיע כאמור פעמיים לגמר הפלייאוף. "כבר בשלבים הראשונים של הקריירה האמנתי שהדבר הכי חשוב עבורי זה דקות משחק, וכשפגשתי את הסוכן שלי, יורם יחיאלי, שאני חייב לו הרבה מאוד מהקריירה, הוא אמר לי שהכי חשוב זה להתמיד ולהיות סבלני, שלא מעניין אותו איזה שחקן אני בגיל 20, אלא איזה שחקן אהיה בגיל 29", מספר בלייזר. "תמיד הייתי ותמיד אהיה שחקן שקודם כול רוצה שהקבוצה שלו תנצח. יש ימים שאקלע יותר ויש ימים שפחות, אבל את הרוח ואת המחויבות אני תמיד מביא למגרש, מה שלדעתי גם עזר לי להיות חלק מקבוצות מנצחות והוביל אותי למעמדי שיא בכדורסל הישראלי. הדרך שאני עובר היא הסיבה שאני מאמין שהעתיד שלי עוד לפניי".
מה חשוב לך עוד לפתח במשחק שלך?
"אני צריך עוד לשפר את המעבר לעמדה מספר שלוש, שהקליעה שלי תהיה יציבה יותר, כדרור ועוד הרבה דברים שאני עובד עליהם מדי יום, גם עם הצוות המקצועי שלנו וגם לבד. אני תמיד מגיע לפני האימון ונשאר אחרי הסיום, עושה אימוני בוקר, בנוסף לכמה יחידות של חדר כושר בשבוע. עד שהקורונה פרצה טסתי בכל קיץ לארצות־הברית לכמה שבועות של אימונים עם מאמן אישי". לאורך השנים בלייזר הוא חלק מנבחרות ישראל. הוא היה חבר בסגל נבחרת הנוער באליפות אירופה דרג ב', בסגל נבחרת העתודה לאליפויות אירופה דרג ב', וב־2015 צורף לסגל הנבחרת הבוגרת לקראת אליפות אירופה, אך לא שיחק באליפות עצמה. שנתיים לאחר מכן היה בלייזר חלק מסגל הנבחרת באליפות אירופה שהתקיימה בתל־אביב ולא הצליחה להעפיל שלב. בקדנציה של עודד קטש בנבחרת, שהסתיימה לאחרונה בהחלפתו של גיא גודס, לא זומן השחקן למדים הלאומיים. "תמיד היה לי כבוד להיות חלק מנבחרת ישראל כשהזמינו אותי, וכשזה לא קרה קיבלתי את המציאות כמו שהיא ולא נכנסתי לזה יותר מדי. חסר לי להיות חלק מהנבחרת ואני מקווה לחזור לשם, במיוחד כי הייתי שם מגיל צעיר ובשלב הזה אני מרגיש שאני מהישראלים הבכירים בליגה. גודס מאמן מצוין, הוא ייקח את ההחלטות שלו וברגע שיקראו לי אני אגיע בשמחה גדולה".
אתה גם חלק מהנהלת ארגון השחקנים, למה חשוב לך להיות שם?
"בתור שחקן שהגיע מלמטה חשוב לי שלשחקן הישראלי תהיה מסגרת תומכת, זה לא היה כשאני גדלתי ואני חושב שזה חשוב מאוד. שחקנים נתקלים בלא מעט בעיות לאורך הדרך וחשוב שיהיה שם מישהו בשבילם. מאז שנולד לי הבן שלי אני קצת פחות מעורב בדברים, אבל עדיין חשוב לי לנסות ולעזור במה שאפשר".
מה החלומות שלך?
"הזכייה באליפות ובגביע העונה שעברה הגשימו עבורי את החלומות המקצועיים שלי, אבל בחיים עם האוכל בא התיאבון, והחלום החדש הוא לזכות עם מכבי תל־אביב בגביע אירופה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע. יש לי משפחה נהדרת והיא הדבר הכי חשוב מבחינתי, האבהות זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, וכל מה שאני עושה הוא בשביל אשתי והילד שלנו. יש לי עוד דברים שאני רוצה להשיג בכדורסל, אמשיך לעבוד קשה בשביל להשיג אותם, אני מודה על כל מה שיש לי בחיים ואני מאושר מאוד".
