שוק ההסכתים המקומי לא מפותח או ותיק דיו כדי שנוכל למצוא הסכת מן הסוג "שאי אפשר להתעלם ממנו", כפי שאנחנו מוצאים לפעמים בקרב סרטים, ספרים או בני אדם, אבל בקרב חובבי הספורט נתקשה למצוא מישהו שלא שמע על "הפודיום" ולא גיבש עליו דעה. מדובר ככל הנראה בהסכת הספורט המואזן והבולט בישראל, שהוא למעשה מפעל של אדם אחד. אורן יוסיפוביץ' הוא עיתונאי ספורט, איש "וואלה", אשר לפני קרוב לשש שנים הוא החל להגיש את ההסכת "הפודיום", שעוסק באופן לא מפתיע בספורט. ההסכת עצמו עבר גלגולים עם השנים, ומפלטפורמה צנועה של עיתונאי צעיר הוא הפך לאימפריה תקשורתית שחובקת כיום, מלבד ההסכת הראשי שפרק שלו עולה מדי שבוע, מספר הסכתי משנה העומדים בפני עצמם, שורה של ראיונות עם ספורטאים מובילים שעוררו הרבה רעש ובעיקר מקום שמדברים עליו ורוצים להיות בו, שזו הרי המטרה של כל גוף תקשורתי.
אז מהו סוד הקסם של יוסיפוביץ', או יוסיפון כפי שהוא מכונה? ובכן – הרבה דברים. קודם כול, הוא יודע לספר סיפור, יכולת מרשימה ולצערנו לא כל כך מצויה בקרב מגישי הסכתים ומגישים בכלל. מעבר לכך, הוא מחובר לאנשי ספורט רבים. בברנז'ה המקומית, רוויית הסכסוכים והאמוציות, נראה שיוסיפוביץ' מצליח להיות מעורב עם כולם וחבר של כולם, תכונה נדירה נוספת. אבל מעל הכול, הוא יודע לקדם את עצמו, וזו אולי התכונה החשובה ביותר ליוצר של הסכת. הוא יצר שם ובנה לעצמו מקום של כבוד בשוק ההסכתים ובתקשורת הספורט הישראלית.
ההסכת עצמו עבר כאמור שינויים רבים, וכיום יוסיפוביץ' מארח מדי פרק, בדרך כלל, את העיתונאים ניר צדוק (הארץ) ואורי אוזן (ישראל היום, ספורט1 ומאמן עבר), והם עוסקים בהרחבה בהתרחשויות בכדורגל המקומי והעולמי. בנוסף, הוא מראיין עיתונאי ספורט ואנשי מקצוע נוספים בהקשרים שונים, בדרך כלל NBA וספורט אמריקני, כדורסל ישראלי ועוד נושאים שעל סדר היום הספורטיבי. מעבר לכך, מפעם לפעם מתפרסם ריאיון מיוחד עם ספורטאי בולט, לרוב כדורגלנים ישראלים המשחקים בחו"ל אך גם ספורטאים וספורטאיות נוספים.
ההגשה קולחת ומעניינת, הנושאים זורמים והמגיש והמרואיינים עובדים יחד כבר זמן רב, כך שהשיחה ביניהם נשמעת יותר כמו שיחה חברית ופחות כמו ראיונות תקשורתיים טכניים. כאן, בעיניי, נעוצה גם אחת מנקודות התורפה העיקריות של ההסכת, שהפך עם הזמן לאיזושהי קליקה תקשורתית סגורה, מעין מועדון חברים סגור, רצוף בדיחות פנימיות והקשרים שלא תמיד יהיו מובנים למאזין שזה עתה הצטרף. בנוסף, הפרקים עצמם ארוכים מאוד, הקצרים שבהם אורכים כ־45 דקות והארוכים יכולים להגיע גם לשעתיים, לא בדיוק הדרך לחבר מאזינים חדשים להסכת שרץ כבר זמן רב.
"הפודיום" הוא הסכת פופולרי, ויהיו שיאמרו פופולרי מדי. קל מאוד להתעצבן ממנו, ולעיתים נראה שהוא מכוון אך ורק אל איזו שכבה אליטיסטית דקה ומסוימת מאוד. אנשים מאותו הסוג, שאוהדים את אותן הקבוצות וחושבים אותו דבר מבחינה תרבותית ופוליטית. אבל עם כל זה יש רק בעיה אחת – מדובר באחד ההסכתים המצליחים והמואזנים בישראל, לא רק בתוך הביצה הספורטיבית אלא בכלל.
נראה שכדי לגשר על הפער הזה עלינו להניח בצד את הדעות ואת העמדות האישיות, ולהבין שלפחות ככל שמדובר בהסכתים, אם המוצר עשוי היטב, מוגש ברמה מקצועית גבוהה וזוכה לדחיפה וקידום עצמי יוצאי דופן – המאזינים יעריכו ויגיעו. ואם הסכתים נוספים שנמצאים בתחילת הדרך יראו ב"הפודיום" השראה, כולם יצאו מורווחים.
