עדכוני גרסה גדולים תמיד מעוררים רגשות עזים אצל המדור. די בידיעה החדשותית הראשונית על עדכון משמעותי שצפוי בתוכנה פופולרית – ובמיוחד במערכת הפעלה – כדי לעורר מחשבות ולדגדג את הדמיון. העובדה ששני עדכוני ענק – חלונות 11 ואנדרואיד 12 – הגיעו למכשירים אישיים כמעט בו־זמנית בחודשיים האחרונים, אמורה הייתה להיות סיבה למסיבה כפולה. בפועל, היא הפכה לשיעור באיך לעדכן ואיך לא לעדכן מערכת הפעלה.
לפי שעה, חלונות 11 נרשם כעדכון בינוני, אם בכלל. מיקרוסופט מבטיחים אומנם שמערכת ההפעלה החדשה, שאט־א כובשת מחשבים בכל העולם, מצויה בשלבים התחלתיים בלבד ועוד תעבור שינויים בהמשך, אבל כבר ניתן לראות את המסגרת שתלווה כל משתמש בשנים הקרובות – והמסגרת הזו פשוט לא מרשימה.
המילה המנחה בעדכון הזה היא "מודרניזציה". נראה שבמיקרוסופט מבינים שהעולם מתקדם יותר ויותר לעבר יישומונים, טאבלטים ומסכי מגע באופן כללי, כך שהעדכון החדש נועד קודם כול לגרום למערכת ההפעלה הוותיקה להצטייר כמערכת הפעלה של טלפון. הראיות מפוזרות בכל מקום: האייקונים, החלונות, האופן שבו תפריט ה"התחל" בנוי. גם העברת כפתור זה מפינת המסך לאמצעו (בהעתקה בוטה מ"אפל") נועדה בבירור להעניק וייב חדש, צעיר ונייד לסרגל כלים שנראה כמעט אותו הדבר מאז 1995.
למען האמת, יש משהו מרענן בעצם השינוי: בחלונות המעוגלים, בתפריטים הקצרים, באייקונים המחודשים. הבעיה היא שעבור משתמשי חלונות ותיקים, ובמיוחד עבור אלו שהתרגלו לאותו סגנון מאז התיישבו לראשונה מול מחשב ומקלדת, השינויים הללו גם מעיקים. הזזת כפתור ההתחל מהפינה של המסך לאמצעו לא נשמעת כמו סוף העולם, אבל זה מסוג השינויים המטרידים שישגעו משתמשים בכל פעם שהם ירצו לגשת לתפריט, שלא לדבר על האובססיביים שעלולים להתחרפן משינוי שכזה.
נכון, מי שמתכנן להשתמש במחשב שלו כמו טאבלט כנראה ימצא בחלונות 11 שינויים רבים שיהפכו את החיים שלו לנוחים יותר, אבל מי שרוצה להמשיך להשתמש במחשב כמו שא־לוהים התכוון – כמחשב, עם אותו עכבר ואותה מקלדת ואותם קיצורים ואותה נראות – ימצא שהוא צריך להתרגל מחדש למערכת.
מולו ניצבים חידושי האנדרואיד 12. אולי זה לא הוגן להשוות עדכון כל כך גדול עם עדכון קטן יחסית, ובכל זאת: מערכת ההפעלה הסלולרית החדשה מציגה איך עושים שינוי בצורה הטובה ביותר. מי שכבר עדכנו תוכנה (במיוחד בטלפונים שמשתמשים בגרסה ה"טהורה" ביותר של המערכת, כמו גוגל או נוקיה), כנראה יודעים במה מדובר. גוגל, שמפתחת את אנדרואיד, לקחה על המאפיינים הטובים ביותר של מערכת ההפעלה הקודמת ובנתה קומה נוספת עליהם. השימוש דומה, כמעט זהה, אבל די בכמה לחיצות כדי לראות את ההבדלים: התפריטים שהתייעלו, שיתופי מדיה הוקללו, אפילו ענייני נראות כמו התאמת צבעי הטלפון לרקע הנבחר ומסך הנעילה הפכו יפים במיוחד.
המדור עדכן לאנדרואיד 12 לפני יותר מחודש ועוד לא מצא נקודת ביקורת אחת, ואפילו מינורית. שיטוט קל באתרי דיגיטל מתחרים (שעוד לא חסמו אותנו) חושף שהביקורת המשמעותית היחידה באה ממיעוט שחווה דרדור בחיי הסוללה מאז העדכון, וגם את זה הבטיחה גוגל לתקן.
עוד מוקדם לסכם את האירוע, ומי יודע – ייתכן כי בעוד חודשיים, כשכבר נתרגל לחלונות החדש והוא יסיים את סדרת העדכונים שלו, נצחק על כך שהעזנו לפקפק ביכולותיו של הבית שייסד ביל גייטס; ואנו, המתנזרים מאפל, נברך על הטובה הגדולה שהיא שתי מערכות הפעלה חדשות ומדהימות. בינתיים נמליץ למתלבטים ולמאחרים: מהרו לעדכן בטלפון, אבל חכו קצת עם המחשב.
***
בואו לשחק איתי
כאשר המתמחה הצעיר של המדור ניגש בשבוע שעבר אל תיבת הדואר החדשה שנפתחה לטובת המלצות משחקים, הוא טבע במבול אינסופי של דואר. המדור מבקש להודות על כל הדברים החמים וההמלצות הלוהטות, ולהרגיע את הנבהלים: המתמחה מחלים מפצעיו וצפוי לחזור להכין לחברי מערכת הדיגיטל קפה כבר בשבוע הבא.
נפתח בהמלצתו של רן, שערער על נטיות המיינסטרים הבורגניות של המדור וקרא להתייחסות לתחום האינדי. הוא זרק כמה אפשרויות ואנחנו הלכנו, כמובן, על הבורגנית ביותר, יחסית.
Hollow Knight | על פי המלצה של רן מר
Hollow Knight או "אביר חלול" בתרגום חופשי, הוא בין משחקי האינדי המצליחים ביותר של השנים האחרונות. שילוב סגנונות בין הרפתקה לפלטפורמה, שמעניק לשחקן שליטה על דמות חרקית קטנטנה שעליה לנווט בעולם פוסט־אפוקליפטי אפל, להילחם במפלצות, לפתור פאזלים ולנסות להבין מה לעזאזל קורה בסיפור.
בעוד המדור שמע על קיומו של המשחק כבר מרגע ההשקה, הוא נמנע ממנו כמו מאוטובוס עמוס ביום שרבי בשכונה של היפים בפרדס־חנה. לא מפני חשש שמדובר במשחק גרוע – הוא קיבל אינספור ביקורות מצוינות ופרסי משחק השנה – אלא כי היו בו כל המאפיינים של משחק אינדי טוב: מצויר בפשטות, קריפי ואפל, גאה במוזרות הבוטה שהוא משדר כבר מהפוסטר, שמציג יצור קטן במסכת שן שמזכירה גולגולת, מוקף חשכה. אבל הוא נבחר. וכך, באיחור של ארבע שנים, צללנו אל העולם האפל.
כבר מהרגע הראשון היה ברור מדוע נמנענו עד כה. המשחק נפתח בצלילים של פסקול מלנכולי ובהצגת פואמה קצרה וסתומה שמעניקה רקע בסיסי ביותר לשחקן ומציגה את הדמות הדו־ממדית של האביר החלול הקטנטן שהוא גיבור הסיפור. אחרי התגברות על האינסטינקט הראשון לסגור את המשחק ולבחור משהו קצת פחות קודר, מקשי החיצים נמצאו והאביר הקטן החל ללכת.
תוך כמה דקות, התאדו כל החששות. מדובר במשחק סוחף. האווירה החשוכה, הדמויות המעוותות והדיאלוג הקריפי, כולם מצטרפים כדי לספק חוויה ייחודית שהיא אומנם אפלה, אך גם מרתקת וקלילה הודות למשחקיוּת הפשוטה ולאנימציה כמעט חמודה.
בהחלטת רטרו מעניינת, מקשי החיצים ולא ה־WASD משמשים להזזת האביר, ואוסף של מספר מקשים מספק פעולות בסיסיות כמו קפיצה, תקיפה, פתיחת מפה וכן הלאה. בטוויסט מעניין נוסף (שלא הומצא כאן אבל בוצע באופן מושלם) השחקן לא מכיר כלל את העולם שאליו הוא נזרק גם ברמת המפה – ולכן נזקק לניווט זהיר ומתודי של מסדרונות, מערות ומחילות כדי להבין מה נמצא איפה, מאילו אזורים להימנע והיכן ממוקמים הספסלים הקטנים שבהם אפשר לשמור את המשחק.
כיאה לז'אנר משחקי הפלטפורמה, מערכת השליטה אומנם פשוטה אך דורשת אינסטינקטים וקואורדינציה כדי להביס יריבים גדולים ולדלג מעל מכשולים דוקרניים שיהיו מוכרים לכל גיימר ותיק. רוב השחקנים יבינו במהירות איך לעשות את דרכם בעולם הזה – אולי אפילו יתלוננו שזה קל מדי – ואז בשלב מסוים ייתקלו ביצור ענק משוריין וחמוש ברומח שיגרום להם לחשוב פעמיים בזמן שהם מועכים את מקשי המקלדת בטירוף, מתים להצליח כבר להביס את המפלצת הזו ולגלות את הסוד שעליו היא שומרת.
המדור כנראה לא יעבור לסיקור אקסקלוסיבי של משחקי אינדי אפלים, אבל לפחות בעניין Hollow Knight, הוא מודה בטעותו וממליץ עליו לקוראים בחום.
Hollow Knight (2017) // פלטפורמה: PC, מק, נינטנדו סוויץ', פלייסטיישן 4, Xbox One // למי הוא מתאים: אוהבי הרפתקאות, מסתורין, משחקי אינדי וחרקים מוזרים
לתגובות והמלצות משחקים שגרו לנו מייל: digital.makor@gmail.com
