יום שישי אחד, לקראת חג הפורים, הגיע איש הקולנוע היהודי־־מצרי־אמריקני ג'וזף לניאדו לבית כנסת של חב"ד. "היה שם רב ששתה כמה כוסיות וודקה והתחיל לרקוד", הוא נזכר בריאיון המשותף שאנחנו עורכים איתו ועם אחיו, קלאודיו, "ואני חולה על טנגו. רוקד מגיל צעיר. אמרתי לעצמי: 'מה אם השם אומר לי: הגיע הזמן שתרקוד טנגו?' כך נולד הרעיון לתסריט של 'טנגו שלום'".
לניאדו לא הסתפק בכתיבת התסריט, אלא גם מככב בסרט, שיצא השנה לאקרנים בארה"ב ובפסטיבלי הסרטים. במרכז העלילה משה יהודה, רב אורתודוקסי בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, המבקש להגשים את חלומו להיות רקדן טנגו, ובדרך הזו גם להציל את בית הכנסת שלו, שזקוק לעזרה כלכלית. אמונתו של הרב לא מאפשרת לו לגעת בבת זוגו לריקודים (בגילומה של מרינה סמירנוף, זוכת "רוקדים עם כוכבים"), אך הוא מוצא דרך להגשים את חלומו בלי להקריב את אמונתו, משפחתו וקהילתו.
את הסרט הפיק ג'ואל זוויק, במאי הסרט "החתונה היוונית שלי" שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.
ג'וזף: "הבית של הגיבור הוא בעצם בית של חסיד חב"ד בקראון הייטס. אותו חסיד ביקש שלא נזכיר את שמו, אבל הוא סיפר שהוא התייעץ לפני הרבה שנים עם הרבי אם לרכוש את אותה הדירה, והרב השיב לו ש'לא רק שתקנה את הדירה – אלא יתרחשו בו דברים מיוחדים'"
יש בסרט הרבה שימוש ביידיש, עם מילים כמו א ביסעלע (קצת) או משיגנע, אבל אתם בכלל ממוצא ספרדי.
קלאודיו: "ג'וזף בולוניה הוא זה שהכניס לנו את המילים ביידיש לתסריט. אנחנו לא גדלנו עם אוצר מילים שכזה. ג'וזף היה נשוי לאישה יהודייה (רנה טיילור, שגילמה את אמה של פראן דרשר בסדרת הלהיט "נני", ומשתתפת גם היא ב"טנגו שלום", צ"ק), אז הוא הכיר את הניואנסים ואת השפה היטב".
ולמרות שהסרט קומי, ועלילתו אף נשמעת מעט פארודית, יוצריו מתייחסים אליו ברצינות גמורה. "אין פה שום ניסיון להגחיך את הקהילה היהודית – להפך", אומר ג'וזף, וקלאודיו מחזק: "היה לנו חשוב שהדמות של משה יהודה לא תהיה קריקטורה של רב חסידי, אלא שהוא יהיה אמיתי וכן. הקפדנו שלא יהיה כאן אלמנט מגחיך לגבי האמונה והדת היהודית – הרי אנחנו עצמנו חלק מזה".
המשחק הוא תרפיה
קלאודיו וג'וזף (ג'וס כפי שמכנה אותו אחיו) נולדו בקהיר, "יהודים ספרדים", כהגדרתם. "אבא של סבא רבא שלנו היה הרב של העיר אלפו (חַלַבּ) בסוריה", מספר קלאודיו. כאשר היה תינוק עברה המשפחה לארגנטינה, ומאז שניהם השתקעו בארה"ב, אבל לפני כן חיו גם במדינות אחרות בעולם.
לשני האחים ניסיון גם מאחורי המצלמה וגם לפניה. ג'וזף לימד שפות במשך שנים רבות (הוא דובר שש שפות, בהן גם עברית), אבל אז החל לשמוע מאנשים סביבו שיש לו כישרון טבעי למשחק. בהמשך הוא הסתובב בעולם עם חברת תיאטרון, השתתף בסרטים ובפרסומות, אבל לרוב לא בתפקידים מרכזיים או בסרטים הוליוודיים עתירי תקציב.
קלאודיו גילם בתפקיד משני בסרט זוכה האוסקר "פרחים בבוץ", את דמותו של רופא יהודי־אוסטרי בשם ד"ר פרלמן. "גילמתי גם יהודי־גרמני בסדרת הטלוויזיה "פריצ'ר" בסצנה עם כוכב משחקי הכס נח טיילור, שגילם את היטלר. זו הייתה חוויה יוצאת דופן.
"אני מאוד אוהב לשחק כיוון שאתה לומד להיכנס לדמות ולהתחבר לאנושיות שלה. זה כמו תרפיה. לדעתי בגלל זה השם שלי בעברית הוא 'רחמים' – אני משתדל להיות אדיב, רחמן ולהביא את הטוב ואת היכולות של האנשים לידי ביטוי על ידי הבאה של שלום בעולם".
"אבל אל תראה אותי ככה, גילמתי גם מפעיל פלסטיני של מחבלים מתאבדים בסרט Heaven Is Waiting. זו היתה חוויה מאוד מיוחדת, ולמרות שאני לא זוכר מספיק ערבית מצעירותי, למדתי בעל־פה את המשפטים שהייתי צריך להגיד בערבית".
קלאודיו: "תמיד אהבתי להצחיק אנשים. אני אוהב לגרום לאנשים לחייך, ולדעתי באמצעות הקולנוע אפשר להוציא את הטוב שיש באנשים, במקום לראות מה מפריד בינינו"
מפתיע לגלות שקלאודיו הוא פסיכיאטר בהכשרתו, שהגיע לתעשיית הבידור רק בשני העשורים האחרונים בעקבות אחיו הגדול.
מה מניע פסיכיאטר להיכנס לעולם הקולנוע והטלוויזיה?
קלאודיו: "יש אנשים שיש להם שתיים או שלוש קריירות בחייהם. תמיד אהבתי להצחיק אנשים. כילד יהודי בארגנטינה היו תמיד מעמידים אותי בפינה כי הייתי מצחיק את כולם. אני גם אוהב לגרום לאנשים לחייך, ולדעתי באמצעות הקולנוע אפשר להוציא את הטוב שיש באנשים, במקום לראות מה מפריד בינינו".
הסרט מאוד יהודי בבסיסו. איך הקשר שלכם עם הדת?
קלאודיו: "קיבלתי תפילין מאבא שלי כשחגגתי בר־מצווה, אבל אז במשך עשרות שנים התרחקתי מהדת. בשנים האחרונות אני מתקרב אליה שוב. אחי מצא לאחרונה את התפילין שלי במרתף שלו ואמרתי לעצמי 'זה סימן'. בהתחלה הנחתי פעם בשבוע, ולאט־לאט התחלתי להתפלל כל יום. היום אני כבר שומר שבת, ואת 'טנגו שלום' באמת לא צילמנו כלל בשבת. ביקשנו מכולם לנוח באותו יום. זה מאוד טבעי בעיניי להתחבר לרקע היהודי שלי. בעיניי יש סיבה לכך שהשם נתן לנו היהודים את התורה ולגויים את מצוות בני נח. אנחנו צריכים לנצל את הערכים המשותפים האלה ולפעול לאחדות בין הדתות השונות. הרי יש כל מיני סוגים של יהודים או של חסידויות וזרמים. אני אגב לא מומחה לאף אחד מהם. אבל מה שמשך אותי לסרט היה לעסוק ביהדות ובחיבורים בצורה כזו".
ג'וזף: "חיכיתי לבר המצווה שלי כדי שאבי ירכוש לי תפילין, ואני משתדל להניח תפילין מדי יום מאז". הוא נשוי בשנית, והוא אב לשישה ילדים – בני שלוש עד 40. בתו, ג'סטין מגלמת את שירה, אחת מבנותיו על המסך, ושתי בנות נוספות, ג'סמין וג'דין, מופיעות כנשים חסידיות בכמה סצנות ואף כזמרות רקע בשיר הסיום. לעומתו, קלאודיו מעולם לא נישא. "אבל מחפש להתחתן", הוא מצהיר.
אולי עם אישה ישראלית?
"נראה מה השם מתכנן לי, אולי הוא רוצה שאמשיך במסע שלי, בייעוד שלי בחיים. תראה, זה שהגענו לנקודה שבה עיתון ישראלי מראיין אותנו זה דבר גדול עבורנו".
רוק במצרים
על הסרט הם התחילו לעבוד לפני יותר משש שנים. "זה התחיל כסרט עצמאי דל תקציב", מספר ג'וזף, "אחי ואני לקחנו הלוואות מהבנק, כי לא הייתה לנו ברירה אחרת. אחר כך מישהו מאירופה סייע לנו קצת עם השקעה קטנה.
"היו לנו הרבה בעיות לאורך השנים, שבסוף הצלחנו להתגבר עליהם. כשנתיים אחרי שהתחלנו לעבוד ולצלם נפטר ג'וזף בולוניה, שהיה התסריטאי השלישי וגם כיכב בסרט ככומר 'האב אנתוני'. אחר כך היינו צריכים לחכות שנה עד שיכולנו לחזור לעניינים. הוא היה חבר מאוד טוב שלנו, ובנו, גבריאל הוא הבמאי שלנו. ולמרות זאת הצלחנו להרים הפקה שזוכה באינספור פרסים".
קלאודיו: "פטירתו של ג'ו הותירה אותנו עם קשיים כלכליים גדולים יותר, אלא שלמזלנו הקרנו את הסרט בפסטיבל הסרטים של ברוקלין ואחד השופטים היה מחברת 'ויז'ן פילמס'. הם קנו מאיתנו את הזכויות להפצה אמריקנית ולהפצה בינלאומית. ה' בירך אותנו".
שניכם שחקנים, איך החלטתם מי יגלם את הדמות הראשית?
"כמובן שרקדן הטנגו מבינינו", אומר ג'וזף ומצביע על עצמו "אני רקדן כבר מגיל שלוש. הייתי מוזמן עוד במצרים לחתונות ולבר־מצוות. הם היו מודיעים ברמקול ש'עכשיו יעלה יוסף לניאדו לרקוד את הרוקנרול'. אני ממש זוכר איך רקדתי לצלילי 'Rock Around the Clock'. כשעברנו לארגנטינה התחלתי ללמוד טנגו והפכתי לרקדן מן המניין".
מה המסר שרציתם להעביר?
קלאודיו: "כוכב הסרט הוא אדם שעובר משבר רוחני ועושה דברים שהם אולי לא 'הלכתיים' מבחינה אורתודוקסית, אבל בסוף מבינים שהוא לא מתפשר, ובכל זאת ממשיך בהגשמת חלומותיו. המסר שלנו הוא שחשוב להיות סבלניים. הרי העולם בכאוס: יש מגפה, בעיות של מים, אוכל, איכות הסביבה – לכן חשוב להתחבר לבני אדם אחרים. מה שאנחנו מבקשים לעשות בחברת הסרטים שהקמנו הוא ליצור סרטים שכאלה שמעודדים דיאלוג וקידום שינוי חברתי".
איזו סצנה אתם הכי אוהבים?
ג'וזף: "ברייקדאנס עם המון אנשים שהשתתפו כניצבים, חלקם יהודים חסידיים של ממש. תמיד היה לי חלום להפיק סצנה כזו. נהניתי גם מאוד לצלם בביתו של הרבי מלובביץ', ה־770 כפי שקוראים למקום חסידי חב"ד. אגב, הבית של משה יהודה הוא בעצם בית של חסיד חב"ד בקראון הייטס. אותו חסיד ביקש שלא נזכיר את שמו, אבל הוא סיפר שהוא התייעץ לפני הרבה שנים עם הרבי אם לרכוש את אותה הדירה, והרב השיב לו ש'לא רק שתקנה את הדירה – אלא גם יתרחשו בה דברים מיוחדים'".
סצנה נוספת שג'וזף אוהב במיוחד היא זו שהוא מופיע בה עם חברו המנוח, ג'ו בולוניה, בכנסייה. "הוא שחקן מדהים, והייתי כל כך קשור אליו. אני שמח שלפחות הייתה לנו הזדמנות לצלם את הסצנות האלה לפני שהוא נפטר. עבורי הוא עדיין קיים, ויהיה איתי עד סוף חיי".
איך הקהל מגיב לסרט?
קלאודיו: "הוא מזדהה מאוד עם הגיבור. כפסיכיאטר, שהיו לו בין השאר לקוחות חסידיים, אגיד לך שרבים מהם חוו משברים רוחניים, ולעיתים בעקבותיהם הם עושים דברים שהם לא בהכרח הלכתיים לגמרי. אנחנו לא מציגים כאן את משה יהודה ואומרים שזה החסיד הטיפוסי, אלא מראים את המורכבות שיש לאותם חסידים, ומעבירים מסר של שלום דווקא בתקופה המוקצנת הזו.
"בגלל שהדמות של משה יהודה היא לא קריקטורה או קיצונית מדי, קשה לאנשים להיות אנטישמיים כלפי הסרט שלנו – כי זו דמות אנושית, ונקווה שהסרט שלנו דווקא ימנע אנטישמיות".
והסרט אכן חוגג את ערכי האחווה והשלום. במהלך הסרט מתייעץ הגיבור הראשי עם אנשי דת לא יהודים – שכולם מסכימים שאסור לו לרקוד עם אישה שאיננה אשתו. כך למשל אומר לו האימאם: "בתרבות שלי, כמו שלך – לגעת באישה תוך כדי ריקוד זה אסור". אלא שמשה יהודה מתחכם: "מה אם אללה היה אומר לך לרקוד טנגו?" והאימאם עונה: "הוא לא היה אומר לי לעשות דבר כזה".
"טנגו שלום" מופץ עכשיו בעולם, וצפוי להגיע גם לבתי הקולנוע בארץ. "בפעם הבאה שאנחנו ניפגש זה יהיה בישראל", מבטיח ג'וזף.
