יש לו סיכוי: סל תרבות עם אביתר בנאי

אביתר בנאי, נשוי ואב לחמישה, גר בירושלים. מוזיקאי. יופיע בפסטיבל תהילים בעיר דוד ב–17.5  ובהיכל התרבות בתל–אביב יארח את אמיר דדון ב–7.6

זיכרון ילדות תרבותי. הופעה של הגשש החיוור בהיכל התרבות בבאר־שבע. שלושת המיקרופונים על הבמה הריקה. מאחורי הקלעים אני רואה את אבא שלי ודוֹד גברי עושים לחיים על כוסית ערק אחרי ההופעה. פולי מחליף בגדים לידי ואני מתבייש.

יוצר שאתה אוהב במיוחד. אהוד בנאי. השילוב של קודש וחול, ענווה ובמה, אהבת הבריות. אהבת התורה והחיים. הכול בתנועה טבעית ואנושית, כאילו זה פשוט. כבר לא ילד אבל זז ומתחדש, עושה מוזיקה נפלאה. אני מתחזק מזה שהוא בן דוד שלי. יש לי סיכוי.

דמות שמעניקה לך השראה. האדמו"ר מפיאסצנה. אני קורא בו והנשמה שלי רוקדת. הבהירות וההשגה של האמונה. היכולת להתמסר עד כלות למופשט, לאינסוף. האמונה הגדולה בנשמת האדם. בטובו. הכנות, לכתוב תורה ואת עצמו כאחד. היכולת להציע את מיטתו בשאול ולא להניח מאהבת ישראל, התורה וה'.

עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? שולי רנד. כי הוא מצחיק ואמיתי, ועובד ה' בנאמנות, ויוצר מופלא וחבר, משורר ושחקן ובמאי וזמר. אחד היוצרים החשובים ללא ספק. ואוהב סיגריות, שזה הולך טוב עם בירה. כמה פעמים נפגשנו בקניון במקרה וחזרנו הביתה אחרי שעתיים, סתם כי יש על מה לדבר.

עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם אשתי. גם כדי לראות כמה העבודה שלה קשה, וגם כי היא אופטימית ושמחה וגיבורה ויפה ומוכשרת ודבוקה בבוראה באהבה פשוטה וגדולה. וגם כי אני אוהב אותה ולידה אני מרגיש בטוח.

ספר שקראת פעמיים. "יש לך כנפי רוח". אסופת פסקאות של הרב קוק, ערוכה להפליא, ששינתה לי את החיים. האמון בטוב, באדם, בחיים. השילוב הבריא של יראה ואהבה, חיים תוססים ורעננים, אמון באמנות והשילוב של יצירה עם חיים דתיים – תורת הרב קוק היא גאולה לעולמם של בעלי התשובה ובכלל. זה פלא ותביעה על העולם הדתי לאומי שתורתו לא מתפשטת בקרבנו כאש בשדה קוצים.

מזמור או פיוט שנוגעים בך באופן מיוחד. ניגון הבעש"ט. אני מחכה כבר הרבה שנים שהניגון החסידי יהיה שייך אליי באמת. יש משהו בניגון הזה. אולי בגלל שקוראים לו ניגון הבעש"ט, שאני מרגיש שזה עמוק ושלי. אני מרגיש היום שלמדתי הרבה תורה, עכשיו אני צריך להוריד את כל זה אל הלב איכשהו. הניגון הזה מחמם את ליבי הקריר וחושף בי אמונה וגעגועים.

עם מה אתה נרדם? עם "לאהוב את מה שיש" של סופרת אמריקנית, ביירון קייטי. ספר ניו־אייג' כזה, שמנסה ללמד אותי לאהוב את מה שיש. להעתיק את המבט ממה שחסר ולראות את מה שיש. וללמוד לקבל ולהסכים ולא להתנגד ולהתווכח עם המציאות. לא להאמין למחשבות מגבילות כמו "להצליח זה שקר" או "יהיה לא טוב". העבודה עם המחשבות שלנו היא העבודה הגדולה של חיינו.

מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. לצערי יש הרבה כאלה. החלות של אשתי כנראה במקום הראשון. יין של שבת גם. קורונה כשעושים על האש. מגנום וניל בציפוי שוקולד לבן. וגם מלון. וגם ליצ'י.