ביום שישי קצת לפני שתיים בצהריים, ברחוב יצחק קריב בירושלים, יֵצא לדרך בפעם המאה ואחת הג'ירו ד'איטליה – מירוץ אופני הכביש השני בחשיבותו בעולם אחרי הטור דה פראנס, ואירוע הספורט היוקרתי ביותר שהגיע לישראל מאז ומעולם. בשלושת הימים הקרובים צפויים 176 המשתתפים בו, מבכירי הרוכבים בעולם, לדווש ברחבי ירושלים, לרכוב מחיפה צפונה לעכו ואז בחזרה לתל־אביב דרך קיסריה, ומבאר־שבע, דרך מצפה־רמון עד לאילת. מיד לאחר סיום המקצה השלישי ביום ראשון, בשעה שש, ימהרו המתחרים לשדה התעופה. הם יטוסו לאיטליה, שם ירכבו במשך 18 יום נוספים, מסיציליה ועד לקו הסיום המיוחל ברומא.
"הג'ירו היא תחרות נהדרת שאני מאוד אוהב ושמח להיות חלק ממנה, ודאי כשהיא נפתחת השנה בישראל ובירושלים", אומר בריאיון מיוחד למוצש פביו ארו, אחד מרוכבי האופניים הבכירים כיום בעולם, שיחזור היום לתחרות אחרי שנתיים של הפסקה. ארו השיג שתיים מהתוצאות הטובות ביותר שלו בקריירה בתחרויות קודמות של הג'ירו, לאחר שסיים שלישי ב־2014 ושני ב־2015.
"יש לי הרבה מאוד זיכרונות טובים מהמירוץ הזה, החל מהפעם הראשונה שהשתתפתי בו ב־2013. הייתי אז מקצוען טרי וזו הייתה הופעת הבכורה שלי ברמות האלה. שנה לאחר מכן גם השגתי בתחרות את הניצחון הראשון שלי במקצה והגעתי לפודיום. ברגע שהגעתי להישג ברמות האלה, כל התדמית הציבורית שלי השתנתה והמטרות שלי הלכו וגדלו. זו הייתה נקודת מפנה בקריירה ומשהו שלא אשכח אף פעם. העובדה שאני מגיע השנה גם כאלוף איטליה ברכיבת כביש רק הופכת את הכול לאמוציונלי יותר עבורי".
מה דעתך על העובדה שהמירוץ נפתח במדינה אחרת?
"כבר התחריתי בג'ירו כשהוא נפתח בצפון אירלנד, וזה היה פשוט נהדר. אני חושב שזה מצוין עבור המירוץ, מחזק את התדמית הבינלאומית שלו, וגם עבור הרוכבים עצמם. אנחנו נהנים לרכוב במדינות שונות וחדשות, להכיר נופים, אנשים ותרבויות. יש בזה רק דברים טובים".
מה אתה מצפה מהביקור בישראל?
"זה הביקור הראשון שלי אצלכם וזו כנראה הסיבה שאני נרגש במיוחד לקראת ההגעה שלי ותחילת התחרות. אני סקרן מאוד לראות איך היא תתנהל ואיך היא תתקבל על ידי הקהל הישראלי. עד היום, בכל פעם שהג'ירו נפתח במדינה אחרת הוא התקבל בהתלהבות גדולה על ידי המקומיים, וזה הפך לחלק מהקסם של התחרות עצמה. אני מאוד אוהב לטייל בעולם, מנצל כל רגע פנוי למקומות חדשים ואם זה קורה במסגרת ספורטיבית, אני מברך על זה".
כמה זמן מתאמנים כדי להגיע בשיא הכושר?
"כדי להיות מוכן למירוץ בסדר גודל כזה אני מתאמן בין 25 ל־35 שעות בשבוע, כשאני רוכב על אופניים בכל יום, ובנוסף מקפיד על עבודה בחדר כושר, מתיחות ותזונה נכונה עשירה בפרוטאין. ברמות האלה, הכישרון לא מספיק וצריך לשים דגש על כל פרט בהכנות ובאימונים, כדי להישאר בריא. זה מה שעושה את ההבדל בסופו של דבר במירוץ עצמו".
אתה לומד את מפות התחרות לפני שאתה מגיע למקום חדש?
"ראיתי את המפות של הג'ירו כשפרסמו אותן בחודש דצמבר האחרון, אבל לא למדתי אותן עדיין לפרטי פרטים. זה משהו שבדרך כלל עושים יחד עם הקבוצה בימים האחרונים של ההכנות לפני תחילת התחרות. אז אני נפגש עם החברים שלי, על המסלול עצמו, כדי להתרגל אליו וכדי להבין טוב יותר את התנאים שצפויים מבחינת מזג האוויר וכל ההיבטים הטכניים האחרים, שחשובים מאוד כדי להצליח בתחרות".
איך העונה שלך מתקדמת עד עכשיו?
"תקופת האימונים בחורף הייתה מצוינת עבורי, גם מבחינה אישית וגם מבחינה קבוצתית, ובמסגרת ההכנות הייתי במשך ארבעה שבועות בקטלוניה, ספרד. בשלב מסוים סבלתי מפציעה קלה, אבל נחתי במשך כמה ימים, ועכשיו אני בסדר גמור ואין שום סיבה לדאגה. חזרתי להתאמן ואני מגיע אליכם במוכנות מלאה, בניסיון להגיע כמה שיותר רחוק בתחרות".
טעות במספר
פביו ארו (27) חי כיום בלוגאנו, שווייץ. הוא נולד ביולי 1990, בסן גאבינו, פרובינציה בדרום סרדיניה באיטליה, במהלך משחקי גביע העולם שהתקיימו במדינה, בטורניר שהסתיים בזכייה של מערב גרמניה. זו אולי גם הייתה הסיבה שכדורגל הפך לאהבה הראשונה בחייו. משם המשיך לטניס והפך לטניסאי צעיר ומבטיח. העובדה שחי בעיר ההררית וילאסידרו, שינתה לבסוף את מסלול חייו.
"התחלתי לרכוב על אופניים בגיל מאוחר יחסית, בטח אם משווים את זה לרוכבים אחרים, מולם אני מתחרה", הוא מספר, "הייתי בן 15, וזה כנראה היה רצון הגורל שזה יקרה. רכבתי על אופניים בכל יום למגרש האימונים של הטניס, שהיה במקום גבוה, ועם הזמן הבנתי שאני נהנה מאוד מהטיפוס בדרך לשם. זה הוביל אותי להתחיל להתאמן ברכיבה על אופני הרים בסביבה שבה גרתי, ובארבע השנים הראשונות זה היה בשבילי כמו משחק – עשיתי את זה אך ורק מתוך הנאה ומתוך כיף. אבל אז התחלתי להשתפר, השגתי תוצאות טובות ולא הפסקתי להתקדם".
הראשון שהבחין בפוטנציאל של ארו הצעיר היה המאמן האיטלקי פאוסטו סקוטי. "הוא המליץ לי לעבור ב־2008 לרכיבת כביש, ובזכותו הגעתי לתחרות בצפון איטליה. שם פגשתי בפעם הראשונה את אוליבאנו לוקאטלי, דירקטור של קבוצת רכיבה מוכרת בשם 'פלאזאגו'. הוא לקח את הטלפון שלי, אבל התברר לבסוף שהוא רשם אותו לא נכון ולא שמעתי ממנו".
בסופו של דבר, כמעט שנה אחרי כן, הצליח לוקאטלי לאתר את ארו ושכנע אותו להצטרף לקבוצה שלו, לעזוב את בית משפחתו ולעבור לברגמו, במרכז איטליה. "המעבר היה קשה מאוד עבורי, הייתי רק בן 19, ובמשך תקופה ארוכה התגעגעתי מאוד הביתה, והיו לי ספקות גדולים בנוגע להחלטה שלי, עד שהיו רגעים שחשבתי לעזוב הכול. בסופו של דבר העבודה הקשה השתלמה, ובפלאזאגו למדתי איך להשיג תוצאות טובות ואיך להתמודד בצורה חיובית עם ימי אימון מתישים".
איך הגיבה המשפחה שלך כשהחלטת לעזוב את הבית?
"יש לי משפחה מאוד תומכת ומפרגנת, שעודדה אותי לקחת את האופניים כמה שיותר ברצינות. הם ראו כמה שמחה זה מביא לי ורצו שאמשיך לעסוק בזה. אני מקפיד להודות להם על כל מה שעשו בשבילי, מה שאפשר לי להגיע לאן שאני נמצא היום".
מתי הבנת שתוכל להגיע לרמות הגבוהות באמת?
"מהרגע שעברתי לאופני כביש הכול הפך עבורי להרבה יותר מקצועני ורציני, ואחרי שזכיתי פעמיים ברציפות בבייבי ג'ירו, שנחשב לתחרות החשובה ביותר לצעירים באיטליה, הבנתי שאוכל להפוך את הרכיבה לעבודה המרכזית שלי, ושיש לי סיכוי להצליח ברמות הגבוהות".
ארו נחשב לאחד המטפסים המוכשרים בעולם הרכיבה כיום, שמסוגל לתקוף במהלך מירוץ גם בעלייה הקשה ביותר, מה שמאפשר לו פעמים רבות לעשות שינויים במהלך מקצים בתחרויות. "אני חושב שאם התחלת את דרכך כרוכב הרים, זה עוזר לך לפתח יכולות שעוזרות לך מאוחר יותר גם ברכיבת כביש, כמו יכולת גבוהה של שמירה על יציבות ויכולות להשתמש באופניים שלך בצורה טובה הרבה יותר", מסביר ארו, "כרגע המטרה שלי היא להשתפר במירוצים כנגד השעון ובמירוצים היומיים הקלאסיים. אלו מרכיבים שחשובים לתוצאה הסופית בכל תחרות, וחשוב מאוד עבור העתיד שלי שאתפתח בהם. השנה, בגלל לוח הזמנים הצפוף, אני פחות מתמקד בזה, אבל זו התוכנית לשנים הבאות".
על מה צריך להקפיד כדי לשמור על הבריאות, בספורט כל כך אינטנסיבי?
"חלק חשוב מהעבודה הוא להיות קשוב באופן מוחלט למצב הגופני שלך, בטח במהלך החורף. אני מקפיד על תזונה נכונה, ומנסה למצוא את האוכל הכי בריא שאפשר, בכל מקום שאני מגיע אליו. אני גם קשוב מאוד לדיווחי מזג האוויר, ומוצא לעצמי מקומות נוחים להתאמן בהם, שלא אסבול מקור ולא אצטרך לבטל ימי אימון, כי כל אחד מהם הוא קריטי להכנות במהלך העונה".
בשנת 2012 הצטרף ארו לקבוצת אסטנה, קבוצת רכיבה מקצוענית ובכירה ששייכת לסבב המקצועני של איגוד האופניים הבינלאומי. בעבר רכבו בה שמות כגון לאנס ארמסטרונג ואלברטו קונטדור. הקבוצה הסתבכה בעשור הקודם בכמה פרשיות סמים, אבל הצליחה להשתקם ולהחזיר את שמה הטוב. ארו פגש שם את וינצ'נצו ניבאלי, אלוף איטלקי ואחד מרוכבי הכביש החזקים בעולם בעשור האחרון, שהנהיג את הקבוצה. "בכל יום למדתי מווינצ'נצו משהו חדש, בנוגע להכנות למירוץ ולניצחונות בו. הרגשתי שאני גדל לצידו, וזה היה דבר נהדר להתאמן יחד לאורך תקופה".
זמן קצר לאחר שהצטרף לקבוצה הפך ארו לחלק מהצוות המסייע שעזר לניבאלי לזכות בג'ירו ב־2013, כשהוא עצמו מסיים במקום ה־42. "זו הייתה חוויה מדהימה, כי כשאתה חבר בקבוצה של המנצח אתה משתתף ברגעים המכריעים ובשלבים הכי חשובים של התחרות. זה היה מאוד קשה, אבל גם מאוד מרגש". שנה לאחר מכן, כאמור, הצליח ארו להגיע לפודיום בג'ירו, שהיה להישג הגדול הראשון שלו בתחרות ברמה הזאת, מה שהפך אותו מפוטנציאל כישרוני לרוכב מצליח ומוכר. שנה לאחר מכן שוב הגיע לפודיום בג'ירו, הפעם כסגן־אלוף. ארו הגיע לשיאו בספטמבר 2015, אז ניצח בוואלטה אספניה. מדובר בתחרות השלישית מבחינת החשיבות העולמית אחרי הטור דה פראנס והג'ירו, ובמירוץ קשה שנערך לעיתים תחת חום כבד ומתיש במיוחד.
"הניצחון בוואלטה היה קפיצה גדולה מאוד בקריירה מבחינתי וזה קרה רק בזכות העובדה שלמדתי לשים לב לפרטים הקטנים ביותר", קובע ארו, "הניצחון הזה שינה עבורי את החיים לחלוטין, לפחות מהבחינה הציבורית, וכשחזרתי הביתה לסרדיניה באותו החודש אלפים באו לקבל את פניי, מילדים ועד זקנים, שהגיעו על אופניים, חלק מהם מארגון אוהדים שקם באיטליה לכבודי. זה היה מחמם לב".
עם ההצלחה הגיעו גם הציפיות והלחץ?
"אין ספק שעם תשומת הלב הזו שאתה מקבל פתאום, מגיע גם סוג מסוים של לחץ, וכשאתה זוכה בתחרות בסדר גודל כזה המטרות שלך משתנות, כי אתה מתחיל לשאוף להגיע רחוק יותר ויותר. יש לי קשר קרוב מאוד עם האנשים מהמקום שממנו אני מגיע, וזה היה מאוד מיוחד ומרגש עבורי לקבל כזו קבלת פנים חמה, מה שנתן לי המון מוטיבציה. ועדיין, הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה להמשיך ולתת מאה אחוז באימונים, כדי להתכונן לאתגרים הבאים שלי, במטרה לעשות הכי טוב שאני יכול ולנסות להשיג עוד תארים".
עניין של מזל
אחרי שזכה במירוץ השלישי בחשיבותו והגיע פעמיים לפודיום בשני, באופן טבעי הפך הטור דה פראנס, המירוץ היוקרתי בעולם, למטרת העל החדשה של ארו. למען מטרה זו הוא עזב בשנת 2017 את אסטנה והצטרף לקבוצה מאיחוד האמירויות, כדי להיות הרוכב המוביל שלה ולא לחסות תחת צילו של אף אחד אחר.
ואכן ארו החל את הטור ב־2017, בצורה נפלאה, כאשר ניצח במקצה החמישי, שכולל 160 ק"מ רכיבה ושתי עליות מדורגות וקשות. בהתאם לסגנון שלו, 2.4 ק"מ לסיום, הוא יצא למתקפת יחיד, כל הדרך לניצחון במקצה. בקטע ה־12 במירוץ, אחרי עוד מקצה טיפוס מייגע של 214.5 ק"מ שאותו סיים שלישי, עלה ארו למקום הראשון בתחרות, מה שהקנה לו את החולצה הצהובה המפורסמת של מוביל הטור. מכאן והלאה הדברים עבדו פחות טוב עבור ארו, שנאלץ גם להתמודד עם ברונכיטיס. הוא איבד את החולצה הצהובה וסיים לבסוף במקום החמישי והמכובד.
"בספורט, כמו בחיים, הרבה פעמים למזל יש השפעה גדולה, וככה גם לפעמים בתחרויות עצמן ובתוצאות שלהן", מסביר ארו את אירועי הטור בשנה החולפת. "ההופעה האחרונה שלי בטור בסך הכול הייתה טובה מאוד, אבל סבלתי מבעיות בריאות וחוסר מזל בחלק האחרון. מצד אחד, העובדה שלא יכולתי להילחם על הניצחון היא מאכזבת במיוחד עבורי, אבל מצד שני, גם מקום חמישי בטורניר איכותי כזה הוא תוצאה טובה וחוויה חשובה מאוד עבורי להמשך הקריירה. בגלל העובדה שהחלטתי להשתתף בג'ירו השנה, לא אגיע לתחרות בפריז, אבל אשוב אליה בעתיד, והניסיון שצברתי בה, יעזרו לי מאוד בפעמים הבאות ויאפשרו לי להצליח יותר".
מי מהווה השראה עבורך בעולם הרכיבה?
"בתור איטלקי, מרקו פנטאני (אחד הרוכבים והמטפסים הטובים בעולם בשנות התשעים) הוא סמל גדול עבורי ורוכב ענק, שכולם מאוד מכבדים ומעריכים. אבל אם להיות כן, אלברטו קונטדור הוא ההשראה הגדולה ביותר עבורי והזיכרון האמיתי הראשון שיש לי מהטור דה פראנס, הוא מהניצחון המזהיר שלו שם ב־2009, והמקצים הנהדרים שהוא הציג שם".
הענף ספג כמה מכות קשות בשנים האחרונות בגלל רוכבים שהשתמשו בסמים. מה הסיכוי שלא נראה יותר תופעות כאלה?
"ענף הרכיבה הוא ענף יפהפה ואני ממליץ לכל ילד בעולם להצטרף אליו, לעלות על אופניים ולהתחיל להתאמן. אני מקווה שכל מה שקרה בעבר בענף, כולל הסיפור של ארמסטרונג, לא יחזור על עצמו. אני אוהב מאוד לרכוב על אופניים, וזה עיסוק נהדר".
על מה אתה חולם?
"באיטלקית יש משפט שאומר 'חלומות הם רק חלומות' וקשה לי עכשיו להגיד מה אני רוצה שיקרה בעתיד שלי".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"יש לי משפחה נהדרת, בת זוג מקסימה, ואני שמח מאוד בכל מה שנוגע לחיים שלי. אני מרגיש שאני בארבע".
