נתחיל דווקא מהשורה התחתונה: "טיפול זוגי" הוא דוקו שכנראה לא ראיתם כמותו. הוא יגרום לכם לשבת בפה פעור ובלב הולם מול העוצמות המשתקפות מהמסך, להתרגש ולהיבהל, להתמלא בכעס ואז בחמלה גדולה. והדבר המדהים ביותר הוא שאין כאן סיפור גדול מהחיים, הפקה מושקעת או עריכה להטוטנית. רק גבר, אישה ופסיכולוגית אחת שמצליחה לקלף מהם שכבה אחר שכבה, באופן שלא האמנתם שיכול לקרות בסדרת טלוויזיה דוקומנטרית.
ואחרי הפתיחה המעט־פומפוזית הזו, נצלול אל הפרטים הטכניים שמרכיבים את "טיפול זוגי". במשך חצי שנה ליוותה הפסיכולוגית שרון ברעם־וולובסקי ארבעה זוגות במשבר – חלקם אקוטי, אחרים במצב קל יותר. הזוגות התייצבו בקליניקה, שבוע אחר שבוע, ודיברו בכנות אמיצה על רגשותיהם, תסכוליהם, משקעי העבר, התמודדויות ההווה, המריבות והרגעים האינטימיים.
קשה שלא להשוות בין הטיפול הזוגי שאנחנו צופים בו עכשיו לבין ריאליטי זוגי אחר, שגם בו חלק הטיפול הזוגי היה נוכח מאוד – "חתונה ממבט ראשון", שעונתה הרביעית הסתיימה זה עתה. אלא שנראה כי נקודות הדמיון מסתיימות בהגדרת המסגרת. בפועל, "טיפול זוגי" מצליחה לתקן את הטעם הרע שהותירה בפה "חתונמי" על שלל המניפולציות העריכתיות והתערבות הפסיכולוגים, שנדמתה לעיתים כמוּנעת יותר משיקולי רייטינג ופחות ממחשבה על טובת המשתתפים.
זה מתחיל בזוגות שנבחרו ואשר חמש דקות מתחילת הצפייה בהם, ברור שמדובר באנשים שמניחים את ליבם על השולחן, ללא פילטרים או מחסומים. אין כאן אנשים שמגיעים כדי להתפרסם, לזכות בקמפיין מסחרי או במטרה להפוך ללהיט בטינדר, אם הזוגיות הנוכחית לא תחזיק מעמד.
אין ספק שכאשר רינת מתוודה שמתישהו במהלך החתונה עם עמנואל היא נכנסה למצב של נתק רגשי מוחלט, שזה היה לה אירוע קשה – אפילו טראומטי – היא אומרת אמת מוחלטת. או כאשר תמר הרופאה ואגמון איש ההייטק מספרים על התקפי הזעם שלה, ועל הצורך שלו להוציא מצלמה ולתעד אותם, והכול לעיני ילדיהם הקטנים – ברור לנו שאין פה שום משחק למצלמה או ניסיון לייפות את המציאות. מה שלא מותיר ללב של הצופים ברירה אחרת מלבד לצאת אליהם.
כפי שניתן להבין, הצפייה לא תמיד קלה. בטיפולים עולות סוגיות מכאיבות, מטלטלות, חשופות ולעיתים גם מטרגרות. זה ניכר גם על פניה של ברעם־וולובסקי, שמצליחה לרוב להרגיע ולתווך, אבל אפשר להבין שגם היא מושפעת רגשית מהמתחולל לחדר. וכאן נכנס פיצ'ר נחמד בדמותו של פרופ' משה אלמגור־טיקוצקי, שמשמש כמנטור. ברעם־וולובסקי מגיעה לקליניקה שלו כדי לשתף, להתייעץ ולעבד יחד איתו את מה שעובר על הזוגות וגם עליה בחדר הטיפולים. העניין הזה מציב את ברעם־וולובסקי בעמדה פגיעה – גם היא חשופה לביקורת, גם היא זקוקה לייעוץ – מה שהופך את כל הקונספט לאנושי יותר, אותנטי יותר.
ומול כל אלה ניצב הצופה. יש כאלו שעבורם זו תהיה מראה כואבת במיוחד, כאשר יגלו דפוסי התנהגות בעייתיים או הרסניים שהם מזהים טוב מדי בעצמם או בבן זוגם. יש כאלו שעבורם הצפייה דווקא תאפשר אנחת רווחה – הבנה שהזוגיות שלהם יציבה יותר, תומכת או רגועה יותר. ויש מי שיתמקדו בפרקטיקה – בכלים שברעם־וולובסקי מציידת בהם את הזוגות כל העת במטרה לאפשר פתיחות של המשתתפים, הבנת המניעים של עצמם ושל בני זוגם ותקשורת טובה ומועילה יותר.
ובסוף חייבת להישאל שאלת השאלות, שבוודאי תטריד גם את מנוחתכם בזמן הצפייה: מה גרם לארבעת הזוגות לקבל את ההחלטה להשתתף בתוכנית, לפתוח את מה שנעשה מאחורי דלתיים סגורות, לחטט בפצעים כואבים מול אנשים זרים וגם מול מכרים ובני משפחה, בלי לחסוך בפרטים? ולמרות שהצפייה לא תספק את התשובה שחיפשנו, היא תגרום לנו לשמוח בהחלטה שקיבלו. הרווח, כצופים, כולו שלנו.
טיפול זוגי כאן 11, שני ושלישי, 21:15 ובדיגיטל
