שפע של קסם נמזג לאוזני המאזינים מאלבומה החדש של אדל, "30". זהו אלבום מלא הוד והדר, שופע ברגש, ומופק לעילא ולעילא. תפירה עילית של ממש. שש שנים לאחר אלבומה הקודם "25", הזמרת החשובה והמשפיעה ביותר בעולם (לצד ביונסה), מוכיחה שוב שהיא יודעת מה נדרש ממנה כדי להמשיך לעמוד בפסגת המוזיקה העולמית.
אדל רק בת 33, אבל מעמדה בתעשיית המוזיקה אינו מוטל בספק. הדרך הארוכה שעברה מאז פרצה לתודעה בעמוד "מייספייס", לא מפסיקה להתפתל – במקביל להתפתחויות בחייה האישיים. את האלבום הנוכחי היא מקדישה בעיקר לסיפור גירושיה – ועוד יותר מכך להשלכות שלו על יחסיה עם בנה הצעיר.
כישלונה של האהבה וההתלבטויות האמהיות מוגשים בישירות ובכנות נדירה, שקשה שלא להזדהות איתה. כל זאת, במעטפת מוזיקלית ששואבת מההיסטוריה של המוזיקה הפופולרית: מסול, דרך R&B, ועד לרגעי ברודווי ואפילו נגיעות רגאיי. על כל אלה, מנצחת אדל בקולה החד פעמי, מהגדולים שידעה תעשיית המוזיקה.
ההצלחה המסחרית של האלבום מובטחת. כמו קודמיו, הוא צפוי למכור עותקים במספרים חסרי תקדים לעידן המודרני ולשבור שיאי צפיות והאזנות ביוטיוב ובחברות הסטרימינג. היכולת של אדל לפנות לקהלים מגוונים – בגילים שונים וטעמים שונים – היא חסרת תקדים.
ועם זאת, יש לי גם הסתייגות קלה. האלבום החדש של אדל כבד־ראש עד מאוד, ולמעט רגעים בודדים, רציני עד אימה. הוא נשמע יותר מכול כמו גרסה עדכנית של אלבומי הזמרות הגדולות של ארה"ב – מברברה סטרייסנד ועד לדיון וורוויק. לטעמי, זה אלבום מוצלח פחות מקודמיו, ובעיקר מ"21" (אם כי זו פסגה שכמעט בלתי אפשרי לשחזר).
אישית, אני אוהב יותר את הרגעים הפרועים ופחות מוקפדים של אדל, אלה שבהם היא מזכירה יותר את איימי ויינהאוס זצ"ל, וכיכבו בשני אלבומיה הראשונים. גם ב"30" יש כמה שירים יותר פופיים וקצביים, אבל הם לא מספיק סוחפים, ונבלעים בתוך ערימת הבלדות הארוכות, סוחטות הדמעות, שלוחצות על דוושת הרגש עד הסוף (ואז עוד קצת). גם בגזרת הבלדות, למעט הסינגל "Easy on Me"' ספק אם יהיו בו להיטי ענק שיככבו ברדיו גם בעוד עשור או שניים, ויצטרפו לאלו שהנפיקה בעבר.
בנוסף, נדמה לעיתים שהמוזיקה של אדל הפכה למעין תוכנית ריאליטי על חייה. גם ככה סגנון השירה האקספרסיבי שלה השתלט על תחרויות השירה שממלאות את המסכים. ועכשיו נוספת ההרגשה שהיא נשענת יותר מדי על הצצה אישית בלתי מרוסנת לחייה, במקום על ניסיונות לייצר מוזיקה מעט מאתגרת ומורכבת יותר.
למעריציה הרבים סביר שזה ישנה פחות – ובשורה התחתונה, האיכות המוכרת של אדל עדיין כאן. היא אומנם לא מחדשת הרבה ומשחזרת את נוסחת ההצלחה שפיתחה, אבל היא עושה את זה בקלאסה אמיתית.
