מה עולה לנו בראש כשאנחנו שומעים את המילה "השראה"? אנחנו רגילים לחשוב על אנשים מרשימים, כאלה שעשו דבר או שניים בחייהם, בכל תחום שהוא, שניתן ללמוד מהם ומהמעשים שלהם ולהשליך על החיים שלנו. ערן גפן, יזם ואיש פרסום, מנסה לעשות בדיוק את זה בהסכת "חצי שעה של השראה" שהוא מגיש. גפן מראיין מדי פרק אנשים מעוררי השראה מתחומי היזמות, החדשנות וההייטק בישראל, בין אם אלו מנכ"לי חברות גדולות במשק או יזמים פורצי דרך, ובחצי שעה של שיחה הוא מנסה לעמוד על הנוסחה להצלחה של כל אחד בתחומו.
אחד הדברים הבולטים במבנה ההסכת הוא שגפן לא מבזבז זמן. כל שיחה מתחילה בצלילה פנימה מיד, אל התחום שבו עוסק המרואיין, בלי הקדמות מיותרות או התחנפויות מביכות שאנחנו רגילים לשמוע במקומות אחרים או בראיונות דומים ברדיו או בטלוויזיה. גפן מוביל בכישרון את האורח או האורחת שלו היישר אל התחום שבו הוא רוצה לעסוק. לדוגמה, השיחה עם אסף שגיא מנכ"ל טיקטוק ישראל, מתחילה היישר מהמקום שבו נמצאת כיום הרשת החברתית, אילו פעולות הביאו אותה למקום הזה ומה היא מתכננת לעשות בעתיד, ורק בהמשך נסובה אל פועלו של המרואיין. כך גם השיחה המרתקת עם השחקן והתסריטאי ליאור רז, עם כלת פרס ישראל עדי אלטשולר, והשיחה עם יפית גרינברג ז"ל, ג. יפית, שנפטרה בשבוע שעבר והשיחה עמה נשלפה מן הארכיון. הגישה הזו, שלפיה עיקר השיחה הוא הדרך והעבודה הקשה ולא האדם עצמו, שונה מאוד מהרוח הכללית השורה גם בתקשורת וגם בהסכתי הראיונות השונים, שם נוטים לשים במרכז את האדם ולא את מה שהוא עשה כדי להפוך לאדם הזה, וחשוב יותר – מה הוא עשה כדי להגיע להצלחת החברה, המיזם או התחום שבו הוא עוסק.
השיחה עם גפן זורמת, הוא מצליח להוביל את המרואיינים בין תחומיהם המקצועיים והעסקיים ולקבל תשובות טובות. השמירה על מסגרת פרק בן כחצי שעה, ואף פעם לא יותר מארבעים דקות, יוצרת מיקוד ומדייקת את השיחה, בלי להתפזר ובלי ללכת לאיבוד. בכל פרק ניתן להבין מה שני הדוברים – המראיין והמרואיין – רוצים לומר לנו. וזו אומנות שקשה מאוד להצליח בה.
עם זאת, רובם של הפרקים יהיו קשים יחסית לעיכול עבור מי שאינו מצוי בתחום ההייטק או עולם היזמות הישראלי. המרואיינים שמגיעים מתחומי ההייטק והקריאייטיב לרוב שקועים בשפה משל עצמם, כזו שתהיה מובנת לאנשים העובדים איתם, אבל מי שמגיע מבחוץ ילך לאיבוד מהר מאוד בבליל המילים הלועזיות, המונחים המקצועיים והשפה הפנימית, וחבל. בתחושה שלי, אנחנו מצליחים להבין מה רוצים לומר לנו בפרק, אך לא תמיד מבינים על מה מדובר. גפן, על אף העובדה שהוא מראיין נהדר, מתקשה או בעצם כלל אינו מנסה לתרגם את השיחות לשפה פחות מקצועית ויותר עממית, ונראה שבכך טמונה נקודת התורפה של ההסכת. מילים גבוהות כמו חדשנות, יזמות והשראה עלולות להישמע כמו משהו ניו־אייג'י מנותק אם לא מכניסים אותן לקונטקסט הנכון ומורידים אותם לשפה היומיומית, וחבל, כי מדובר באמת באנשים מעוררי השראה.
חצי שעה של השראה, ערן גפן
