בשבוע שעבר עבר במליאת הכנסת "חוק החשמל". במציאות החיים כיום אנו נדרשים למילה חשמל על כל צעד ושעל, אך בעבר הייתה מילה זו נדירה וייחודית, ומובנה המקורי אינו ברור לאשורו. בתנ"ך מופיע החשמל רק במעשה המרכבה שראה הנביא יחזקאל בחזונו. כך נפתח התיאור בפרק הראשון של הספר: "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ".
קשה לדעת בדיוק מהו החשמל כאן אך באותו הפרק מוזכרות לשונות דומות, כמו "נֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל", וכן "מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ". מכאן אפשר ללמוד לכאורה שכמו הנחושת והתרשיש, אף החשמל המקראי הוא חומר מסוים בעל גוון נוצץ ומבריק. ואכן, בתרגום השבעים, התרגום היווני למקרא, המילה "חשמל" מתורגמת במילה "אלקטרון". אלקטרון ביוונית הוא שמה של אבן החן הנקראת ענבר שנוצרת משרף המתעבה ומתקשה במעמקי האדמה, וצבעה הוא צהוב-כתום.
שיבולת האלקטריצי, סמרמורת או בזק
ומה הקשר בין הענבר, שנקרא אלקטרון בלעז, לבין האלקטרוניקה? התשובה נעוצה בהיסטוריה של גילוי החשמל. לפני כמה מאות שנים החלו לשים לב לעובדה שענבר שמשפשפים אותו בצמר מושך אליו פיסות נייר קטנות, לכוח זה החלו לקרוא אלקטריות, על שם האלקטרון, הענבר. בהמשך הלך והתפתח מחקר החשמל אך התופעה הוסיפה להיקרא על שם האלקטרון, וכך הוא עד האלקטרוניקה שבימינו.
אף בעברית המתחדשת, כשביקשו להתייחס להמצאה החדשה נטלו בתחילה את השם הלועזי. כך אפשר לקרוא בעיתונות העברית של לפני כמאה ושישים שנה ידיעות על "הסגולה הנפלאה אשר לא שערוה אבותינו, הנקראת כח עלעקטרי" (הציר, 4 בנובמבר 1861. העי"ן מסמנת תנועת e, כמקובל ביידיש).
במקביל, החלו להציע הצעות שונות למונח עברי להמצאה החדשה. היו שקראו לזרם החשמלי "שיבולת האלקטריצי", שכן שיבולת במקרא היא מערבולת מים שוטפים, והיו שהציעו לקרוא לכוח החשמלי "כוח הברק", "סמרמורת" או "בֶּזֶק". הצעה נוספת שהופרחה לחלל העברית הייתה המילה חשמל, אותה הציע המשורר והסופר יל"ג, יהודה לייב גורדון. בשיר שכתב, שילב יל"ג את המילה "חשמלה" המופיעה בצורתה זו ביחזקאל. כך לשונו:
וּכְמוֹ הַהֲלָכָה בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית נִשְׁלָבָה,
כֵּן נוֹסְדָה הַקַּבָּלָה עַל מַעֲשֵׂי-מֶרְכָּבָה.
מָה הַסְּפִירוֹת אִם לֹא גַּלְגִּלֵּי שָׁמָיִם?!
הָאוֹר, הַחֹם, הַקִּיטֹר, הַחַשְׁמַלָּה –
כָּל כֹּחוֹת הַטֶּבַע הֵם מַלְאֲכֵי מַעְלָה,
יֵדָעוּם הַחוֹקְרִים גְּלוּיֵי-הָעֵינָיִם.
וביאר המשורר בהערה: "החשמלה – כוונתי להכוח הטבעי הנקרא עלעקטריציטעט, שכן תרגום היווני של 'חשמל' הוא עלעקטרא". יל"ג, שהכיר את מקור המילה הלועזית, בחר את המילה העברית המקבילה ממעשה המרכבה לתיאור הכוח החשמלי, אך נראה שהוא עשה זאת כבחירה ספרותית מקורית, מבלי לשער שהחידוש שלו יהפוך לנחלת הכלל.
הוא עצמו כותב בהמשך ההערה שלדעתו המונח חשמל מתאים להמצאה טכנולוגית אחרת: "אילו היתה שפת עבר עתידה להתחדש, והסופרים רשאין לברוא בה ניב שפתיים – הייתי אומר לקרוא בשם חשמל להטלגרף או להטלפון, ויהיה השם חשמל מורכב משתי מילים: חש מל, כלומר ממהר לדבר".
אך מרגע שחודשה מילה עברית יש לה חיים משלה, והיא כובשת לה נחלות אף בניגוד לדעת מחדשהּ, וכך אומצה המילה חשמל במשמע האלקטריות, והיא זורמת בשאונה בכבלי העברית כבר למעלה ממאה שנה.
