יש מסעדות שמגיעים אליהן עם ציפיות בשמיים רק כדי שיתרסקו באדמה ויש מסעדות שמפתיעות במקומות הכי לא צפויים. סידורים באזור נתב"ג הובילו לחיפוש מקום לסעוד בו באזור קריית התעופה, וכשנזכרתי שבקיץ האחרון מסעדת הבשרים "גסטון" הפכה לכשרה – הפור נפל. האמת שההפתעה החלה כבר עם הגעתנו לאזור, שבדמיוננו היה מקבץ מסעדות אפרוריות ובפועל התגלה כמתחם מושקע ומעוצב עם בריכות נוי. המסעדה עצמה אוחזת אף היא בעיצוב מודרני חם שמלווה בסאונד גלגלצי עדכני משלים.
כמצופה מסטייק האוס, התפריט לא מתפזר יותר מדי ומתמקד בפורטה של המקום – בשר, על נתחיו השונים ובמגוון שיטות הצלייה, הבישול וההגשה. בחלק של מנות הילדים היה נחמד לגלות לצד ההמבורגר והשניצלונים הנצחיים גם מנת סטייק, כי אין גיל שבו מוקדם מדי לפתח אנינות.
בראשונות דילגנו על האפשרויות הסטנדרטיות דוגמת קרפצ'יו או פטה כבד אווז ובהמלצת המלצרית החלטנו ללכת על מנות שייחודיות למקום, ולא הצטערנו. האסאדו קרוקטס הם כדורי אסאדו מפורק שעבר בישול ארוך, גולגל במעטפת פנקו, טוגן בשמן עמוק והוגש עם רוטב ברביקיו חרפרף. התוצאה מנחמת מבפנים ופריכה מבחוץ וטעימה אף יותר מגרסת תפוחי האדמה הקלאסית. גם הטליאטלה הייתה מוצלחת. זו מנה מהמטבח האיטלקי של בשר נא המונח על מחבת לוהטת ונצלה תוך כדי ההגשה, עת המלצרית שופכת עליו ציר בקר ויין אדום. משך הזמן שתמתינו עד אשר תנגסו ברצועות הבשר ייקבע את מידת העשייה.
אפילו לחם הבית הפתיע לטובה – כאן לא תמצאו את הפוקאצ'ה, הבאגט או פרוסות המחמצת כי אם רביעיית בריוש אוורירי ורך ששודכה לקרם חציל וסלסת עגבניות.
כפי שחזינו כבר עם הטליאטלה, בגסטון מחבבים את "אפקט הוואו" ואין מנה שיותר מצטלמת לסטורי מאשר מנת הדגל של המקום: ג'ים בים & סירופ מייפל. נתח יומי משתנה – במקרה שלנו אנטרקוט – שמוגש עם רוטב מייפל ופלאמבה (flambés, שלהוב) של בורבון. כלומר מזיגת אלכוהול מעל מאכל בעת הגשתו והצתה מהירה שצולה אותו. בדרך כלל משתמשים בשיטה זו עבור קינוחים והבערה קצרה של פירות, והיה נחמד לפגוש את הלהבות הללו מעל צלחת בשר.
המנה גדולה (כ־900 גרם אנטרקוט, שכוללים גם את העצם) ומתאימה לשניים־שלושה סועדים, אך יש גם אופציה להזמין אותה בגרסתה האישית (300 גרם של סינטה) והמחיר כמובן משתנה בהתאם. לצידה דגמנו את ההפך הגמור – פילה בקר שהגיע נטורליסטי ונטול יומרות מלבד היותו "נתח פרימיום מבקר מובחר ומקומי שעבר יישון של 17־21 יום". כשנתנו רק לבשר לדבר, ללא להבות, רטבים ושלל הצגות התוצאה הייתה חביבה ותו לא. הוא היה אכיל, אך ממקום שמתמחה בבשר ציפינו לנתח עסיסי יותר ובעל טעמים עמוקים ומשמעותיים.
הקינוחים שבו להרשים עם קרמבל תפוחים קינמוני חמים, פריך ונימוח שקיבל את המחמאה הכי גדולה: אי אפשר היה לדעת שהוא פרווה; ואילו הנמסיס שוקולד הזכיר יותר מוס מאשר עוגה אבל היה טעים מספיק כדי שנסלח לו.
גסטון הוא סטייק האוס מפתיע לטובה הן מבחינת המנות המקוריות, ביצוען ורמת השירות (יוצאת הדופן בנחמדותה!). המיקום אולי קצת משונה אבל אם אתם מחפשים מסעדה למפגש על ציר ת"א־ירושלים, או אם סתם נמאס לכם לבזבז זמן על פקקים וחניות – הלימון לגמרי הופך ללימונדה.
