הדירה: דירת 4 חדרים עם מרפסת שמשמשת בעיקר לתפילה, התבודדות ובדלי סיגריות של שכנים מהקומה מעל ביפו ד', כחלק מקהילת הבוגרים של בני עקיבא.
שכנים: זה ה־דבר ביפו. יש מכל הסוגים והמינים ומכל קצוות תבל. נוצרים, מוסלמים, רוסים, ערבים ואריתראים – אנחנו מקיימות בהידור מצוות גוי של שבת. זינאב וחייאת השכנות האהובות עלינו, תמיד מחמיאות לנו ואומרות שאנחנו שוות לפחות 50 גמלים.
זיכוי הרבים: בחנוכה שעבר הזמנו את כל השכנים להדלקת נרות משותפת בלובי ונידבנו את הבן של השכנים להדליק ולברך. הוא עשה את זה ממש יפה, אבל לחש בסיום לספיר שהוא לא יהודי.
חלוקת תפקידים: לביאה בתפקיד האקולוגית שומרת על העולם, ומפחיתה את השימוש שלנו בחד"פ, והקימה פינת מִחזור לכל דבר. מוריה חובבת אקונומיקה, ומנקה הכי טוב (בעיקר אחרי פרידות). ספיר בתפקיד אב הבית ושוטפת הכלים.
בישול: מוריה קונדיטורית, לביאה טבעונית וספיר נהנית מהאוכל.
"השכנות תמיד מחמיאות לנו ואומרות שאנחנו שוות לפחות 50 גמלים"
מסורות: ימי שישי בפשפשים בנוהל. לשמוע את השיר "Boys" של ליזו בכל פעם שלמישהי נשבר הלב. תרגילי פיזיותרפיה בשעה 23:00 בדיוק, כשהשעון המעורר של ספיר מצלצל.
השותפים שלא בחרנו: האחים החתיכים של ספיר, אותה גרסה כמוה, רק בצבע חום. וחברות הקהילה שמגיעות ללימוד שבועי.
ריהוט: כיסא מג'ורף (על משקל מנומר) שספיר מסרבת לזרוק. שולחן קפה לא קיים כי לא מצאנו שולחן שכולנו אוהבות. כורסת הפסיכולוג שירשנו מעידן ורות, שעליה אנחנו יושבות כשבא לנו לשפוך את הלב.
מקס סטוק: מוריה לקוחה קבועה, לעומת לביאה שלא מוכנה להיכנס לשם כי הם מנצלים קטינים בסין.
כדורגל: אנחנו יודעות איזה קבוצות משחקות בבלומפילד לפי החולצות שאנשים מסתובבים איתן ברחובות.
