המעבר שהדהים את העולם: ליונל מסי
שנה סוערת במיוחד עברה על ליונל מסי, הכדורגלן הארגנטינאי בן ה־34 שהפך כבר מזמן לאגדה. גולת הכותרת הייתה העזיבה הדרמטית שלו את ברצלונה, שאליה הגיע בגיל 13 ואותה הפך לקבוצה הפופולרית ביותר ברחבי הגלובוס, כולל כאן אצלנו בארץ. ב־17 השנים בבארסה הוא כבש מאות שערים ובישל עוד רבים, וזכה עם הקבוצה ב־35 תארים כולל 4 פעמים בליגת האלופות. בשנתיים האחרונות החלה ברצלונה לדעוך מקצועית והמשבר הכלכלי שלה הוביל אותו בעיניים דומעות לקבוצת המיליארדרים של פריז סן־ז'רמן, שם חזר לשתף פעולה עם ניימאר הברזילאי, ושם הוא עדיין מחפש את מקומו מבחינה מקצועית. לצד הצעד הלא צפוי, הגשים מסי בקיץ האחרון חלום, כשהוביל את נבחרת ארגנטינה לזכייה בקופה אמריקה ולתואר ראשון אחרי שנים ארוכות של אכזבות בינלאומיות. לקינוח, זכה הפנומן בכדור הזהב השביעי בקריירה מדהימה.
הנערה ששינתה הכול: אנסטסיה גורבנקו
אנסטסיה גורבנקו היא העתיד של השחייה ואולי של הספורט הישראלי. מי שחגגה 18 רק באוגוסט האחרון, זכתה במדליית זהב באולימפיאדת הנוער כבר בגיל 15, ועל הדרך ניפצה שורה ארוכה של שיאים ישראליים בבריכה. כל אלו היו רק ההקדמה. את 2021 התחילה עם מדליית זהב באליפות אירופה, יחד עם ניפוץ כמה שיאים ישראליים נוספים, המשיך עם הופעה מרשימה במיוחד באולימפיאדה, שם הפכה לישראלית הראשונה במשחה גמר אולימפי, ואז בעוד אחד, והמשיך עם זהב באליפות אירופה, ובהמשך בשתי מדליות זהב באליפות העולם בבריכות קצרות. את כל זה עשתה גורבנקו בצניעות רבה ובחן. גורבנקו היא סיפור הצלחה ישראלי קלאסי – בת לעולים שגדלה בפריפריה והגיעה לצמרת העולמית. מכל הספורטאים שסומנו כמיועדים לגדולה, נראה שהיא ההימור הבטוח.
בריכת הזכייה: הספורט הפראלימפי
שבועיים אחרי נעילת משחקי טוקיו החלה התחרות הפראלימפית, שבה מצטיינת ישראל באופן מסורתי. הפעם הגיעו אליה 33 ספורטאים ישראלים ב־11 ענפים שונים, וזכו בתשע מדליות – שש מזהב, שתיים מכסף ואחת מארד. הכוכבים שלנו השנה הגיעו מבריכת השחייה, שם זכתה הנבחרת בשמונה מתשע המדליות. עמי דדאון בן ה־20 זכה בשתי מדליות זהב והוסיף עוד שיא עולם ומדליית כסף. מארק מיליאר בן ה־21 זכה גם הוא בשתי מדליות זהב, שיא עולם ומדליית ארד. איאד שלבי משפרעם הרשים גם הוא עם שתי מדליות זהב ושיא עולם. החותרת מורן סמואל, עטורת זכיות בפני עצמה, הרשימה עם זכייה נהדרת במדליית הכסף. ובנוסף רגע לפני סיום השנה, בלי קשר לאולימפיאדה, זכה לוחם הטקוואנדו הפרלימפי, אסף יסעור בן ה־19, בתואר היוקרתי אלוף העולם. יסעור, שאיבד את ידיו בתאונה קשה בגיל 13, יגיע למשחקי פריז כמועמד להמשיך את מסורת ההצלחות הישראליות.
שווה זהב: לינוי אשרם
אין הרבה ספורטאים שניתן לומר עליהם שהגיעו למעמד של קונצנזוס בישראל. כמעט לכל אחד יש משהו שיגרום לו להיות פחות אהוב או פחות מוערך. כולם, חוץ מלינוי אשרם. דווקא מי שמגיעה מענף שבקושי היה קיים בתודעה בארץ, ורובנו כמעט שלא מכירים, הצליחה ליצור סביבה תחושת לכידות שנדיר למצוא כמוה. אשרם סומנה לגדולה כבר מההתחלה. היא התחילה לזכות במדליות בגיל צעיר מאוד, וכולם סימנו לה יעד אחד ברור – מדליה ישראלית בטוקיו. שנת פוסט הקורונה התחילה עבור אשרם עם שש מדליות בסבב גביע העולם, המשיכה עם שלוש נוספות באליפות אירופה וחמש נוספות בגרנד פרי תל־אביב, שם השיגה את אחד הציונים הגבוהים שקיבלה מתעמלת בענף מאז ומעולם. הזכייה במדליית הזהב בטוקיו, אליה הגיעה כמועמדת בולטת, אמנם עוררה רעש וטענות על הטיית שיפוט מצד המתחרות הרוסיות, אבל את לינוי אשרם כל זה לא צריך לעניין – היא השיגה את כל מה שיכלה להשיג, ועכשיו רק צריך לראות אם יש לה עוד הפתעות בקנה.
עוצמה עצומה: ארטיום דולגופיאט
12 שנים מאז שעלה לארץ וארבע מאז זכה לראשונה בתואר סגן אלוף העולם, מימש ארטיום דולגופיאט את הפוטנציאל הענק שלו עם זכייה מרגשת במדליית זהב אולימפית, באחד מענפי הליבה של הספורט העולמי. הוא עלה לגמר מהמקום הראשון במוקדמות עם תרגיל נהדר, חיכה שמונה ימים תמימים בכפר האולימפי והצליח להתגבר על הלחץ והציפייה בדרך להיסטוריה. המתעמל השקט והצנוע, שחזר במהירות לעבודה סיזיפית באולם ההתעמלות, עבר שנים לא פשוטות שבהן התמודד מול קשיים כלכליים ובעיות בריאות, ביניהן פציעת גב חמורה שכמעט הובילה לפרישה, אבל עם צוות נהדר הוא הגיע עד לראש הפודיום האולימפי וריגש מדינה שלמה. דולגופיאט והצוות כבר פועלים במרץ לקראת אולימפיאדת פריז 2024, במטרה להמשיך ולכתוב את ההיסטוריה המפוארת שלו בספורט הישראלי.
כוכבת נולדה: אבישג סמברג
ברגע אחד ובלי הכנה מוקדמת, ביום הראשון של המשחקים האולימפיים ביפן, נולדה כוכבת חדשה בספורט הישראלי, כשלוחמת הטקוואנדו אבישג סמברג זכתה בגיל 19 במדליית ארד היסטורית בענף והפכה לזוכה הישראלית הצעירה אי פעם. בפועל, כאשר מביטים בתוצאות שלה מהשנתיים שלפני פתיחת המשחקים, ההישג שלה בטוקיו כבר נראה פחות מפתיע. מהרגע שהחלה להתחרות הפודיום הפך להרגל עבורה, כאשר כבר בשנה הראשונה זכתה בחמש מדליות. ב־2020 הפכה לישראלית השנייה, אחרי בת אל גטרר, שזוכה באליפות אירופה, וגם את הקריטריון האולימפי השיגה בסטייל עם זכייה בתחרות המקדימה. מעבר ליכולת מקצועית מרשימה, נראה שהיא נהנית מאור הזרקורים, מה שהוביל ספונסרים להציע לה חוזים איכותיים שיבטיחו לה שקט כלכלי עד משחקי פריז.
על גג העולם: האלופים הישראלים מתחת לרדאר
ישראלים רבים רשמו השנה הישגים מרשימים במגוון ענפים. בחודש מרץ זכו השייטים גיל כהן ונועם חומרי באליפות העולם במפרשיות 470 מעורב, מקצה שיהפוך באולימפיאדת פריז לענף אולימפי. באוגוסט רשם הקופץ לגובה הצעיר, יובל קפיטולניק, הישג נהדר כשזכה באליפות העולם עד גיל 20, עם תוצאה מרשימה שהקפיצה לשחקים את רף הציפיות ממנו. לוחם הג'יו־ג'יטסו, ויקי דבוש, זכה בתואר אלוף העולם עד 69 קילוגרם, לאחר ניצחון בגמר על המדורג ראשון בעולם. אליס שליזנגר, שסיימה השנה את קריירת הג'ודו הענפה שלה, הפתיעה כאשר זכתה באליפות העולם בסמבו (ענף אומנות לחימה שמורכב מאלמנטים של ג'ודו והיאבקות). הגולשת שחר רשף בת ה־16, שנחשבת לדבר הגדול הבא בענף, הדהימה כאשר סיימה השנה במקום החמישי באליפות העולם לבוגרים וזכתה בתואר עד גיל 21, בנוסף למדליית ארד באליפות אירופה. והמתעמל אנדרי מדבדב הוכיח שהעולם לא שייך רק לצעירים, כשזכה במדליית כסף ראשונה בקריירה, באליפות העולם.
האיש שהיה שם: אלכס שטילוב
יש ספורטאים שזוכים במדליות ואליפויות, ויש כאלה שמעצבים דור או מתווים דרך. המתעמל אלכס שטילוב, שפרש השנה מספורט פעיל, הוא גם וגם. "ההצלחה של שטילוב הובילה לחשיפה גדולה לענף", סיפר בראיון למוסף זה אחד מיורשיו, אנדריי מדבדב. שטילוב עלה לארץ בגיל 15 ומיד התחיל לייצג את המדינה ולהעפיל לגמרים, כשהמדליות לא איחרו להגיע. באולימפיאדת בייג'ינג עשה היסטוריה והיה למתעמל הישראלי הראשון בגמר אולימפי, שנה לאחר מכן זכה במדליה ראשונה אי פעם עבור ישראלי באליפות העולם, ובהמשך הפך לאלוף אירופה, העפיל לגמר אולימפי נוסף ולעוד שתי אולימפיאדות. הזכייה של ארטיום דולגופיאט במדליית זהב בטוקיו והפריצה של הענף בשנים האחרונות הם המורשת של אלכס שטילוב, שלמעשה יצר במו ידיו, רגליו ומדליותיו ענף שלם בישראל. האיש שהיה שם
גולדן בוי: ערן זהבי
ערן זהבי המשיך השנה למצב את עצמו כאחד הכדורגלנים הגדולים הישראלים אי פעם. החלוץ, שמשחק זו העונה השנייה באיינדהובן ההולנדית, הפך השנה לכובש הישראלי הגדול בכל הזמנים, לאחר שכבש את שערו ה־355 בקריירה בכל המסגרות, במשחק הבינלאומי מול איי פארו, והחליף בפסגה את חלוץ העבר אלון מזרחי. פחות מחודש וחצי לאחר מכן, במשחק מול מולדובה, כבש זהבי את שערו הבינלאומי ה־33 במספר, עקף את מוטל'ה שפיגלר, וקבע שאחרי 48 שנה יש לנבחרת כובש בכיר חדש. זהבי הגיע להישג ב־69 הופעות בינלאומיות, בעוד לשיפגלר, שרשם את הופעתו האחרונה במדים הלאומיים ב־1973, זה לקח 83 משחקים. בחגיגות השער, כמחווה, שיחזר זהבי את הדרך שבה חגג שפיגלר את השער שכבש עבור ישראל במונדיאל 1970, השער הישראלי היחיד שנכבש עד היום בגביע העולם. מה שמדהים הוא שמאז 2018, אז חזר זהבי לנבחרת לאחר פרשת זריקת סרט הקפטן, הוא כבש 27 שערים ב־29 הופעות.
נסיך הגאות והשפל: נובאק ג'וקוביץ'
שנה סוערת נוספת עברה על הטניסאי נובאק ג'וקוביץ'. הוא זכה בשלושה תארי גרנד סלאם, שהעלו את מאזנו ל־20 תארי מייג'ור (ארבעת הטורנירים המובילים בעולם), בדיוק המספר שבו אוחזים רוג'ר פדרר ורפאל נדאל. בנוסף שבר את שיא השהייה במקום הראשון בעולם, וחצב עוד כמה הוכחות שיבטיחו את מקומו הנצחי כאחד מגדולי הענף. במקביל, המשיך האופי הבעייתי של מי שכונה "נסיך הגאות והשפל" להיות לו לרועץ. לאחר שבשנה שעברה הפך למכחיש קורונה והתעקש להפיק טורניר המוני, הוא התגלה השנה כמתנגד חיסונים. ג'וקוביץ' למד השנה על בשרו את כוחה של הקארמה. לאחר שהעביר ביקורת מיותרת על ההתמודדות הנפשית שחשפה באומץ המתעמלת סימון ביילס, זמן קצר לאחר מכן, קרס הוא עצמו מנטלית בחצי גמר טורניר הטניס בטוקיו, הפסיד את סיכוייו להשלים 'גולדן סלאם' (זכייה בארבעה תארי גרנד סלאם בעונה וגם בתואר אולימפי), ואחרי שקרס גם בקרב על מדליית הארד, עשה מעשה טיפוסי ופרש מהקרב על הארד בזוגות מעורבים, בטענה מפוקפקת של פציעה. לגרנד סלאם בארצות־הברית הגיע בידיעה שזכייה תיקח אותו למקום הראשון מבחינת זכיות בהיסטוריה, אבל תצוגה הרואית של דניל מדבדב בגמר מנעה ממנו את התואר ה־21, ואת האפשרות להפוך לראשון מאז 1969 שזוכה בארבעה תארי גרנד סלאם באותה העונה.
הפריק שכבש את ה־NBA: יאניס אדטוקומבו
דרך ארוכה עברה על מילווקי באקס מאז שבחרה במקום ה־15 בדראפט 2013 את מי שהפך להיות הסופרסטאר והשחקן המוביל שלה, יאניס אדטוקומבו (או אנטטקומפו), יווני ממוצא ניגרי. שמונה שנים מאוחר יותר הגיעה הקבוצה לפסגה שאליה שאפה מאז חתם במדיה – זכייה באליפות ה־NBA.
מה שהוביל את מילווקי לזכייה בתואר הנכסף, 50 שנה לאחר שזכתה בו לראשונה, הוא קודם כל בנייה מקצועית נכונה, סביב אדטוקומבו, שהתבטאה בצירופם של שחקנים משלימים נכונים. בנוסף, החלטה חכמה של הנהלת הקבוצה לוותר על היעד של השגת המאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה, הוביל לכך שמילווקי הגיעה רעננה יותר לשלב הפלייאוף. היווני, שזכה לכינוי ה"גריק פריק" בשל יכולותיו האתלטיות, השליטה בכדור, הקושי לשמור עליו ומוסר העבודה יוצא הדופן, הציג פלייאוף נהדר עם מספרים מרשימים, וכל הסימנים מראים שהוא והחבורה סביבו רחוקים מלומר את המילה האחרונה.
רבותיי, ההיסטוריה נמשכת : טום בריידי
לא אמור להיות כל כך קל לנצח בסופרבול או אפילו להגיע לסופרבול. לפני שטום בריידי צירף את כשרונו הפנומנלי למוחו הקודח של המאמן הוותיק ביל בליצ'ק והשניים הפכו את ניו־אינגלנד פטריוטס לקבוצה המעוטרת ביותר בענף תוך שני עשורים, אוהד פוטבול ממוצע היה יכול לצפות לאליפות אחת במהלך חייו, אולי שתיים, אם יש לו מזל. אבל אז הגיעו בריידי ובליצ'ק, זכו בשש והגיעו לעוד שלוש – והכול השתנה. אבל אפילו זה לא הספיק לקוורטרבק הוותיק. בצעד דרמטי הוא החליט לעזוב את ניו־אינגלנד לפני העונה הקודמת והצטרף לטמפה ביי באקנירז, התחלה חדשה בגיל 43. פרשנים חזו הצלחה נאה – מאזן חיובי בסוף העונה, אולי הופעה בפלייאוף. אבל כמו תמיד, לבריידי יש רק מטרה אחת, וכל תוצאה אחרת הייתה כישלון מבחינתו. וכך, בליל ה־7 בפברואר 2021, אחרי סופרבול נוסף, שוב עמד בריידי על פודיום אקסטטי תחת גשם של קונפטי צבעוני, מניף גביע אליפות כסוף שכבר מזמן הפך לידיד ותיק עבורו. באותו לילה לא נותרו עוד ספקנים. תמו הוויכוחים בסגנון לברון־ג'ורדן או מסי־רונאלדו: יש שחקן פוטבול אחד שראוי לתואר "הטוב ביותר בכל הזמנים", וקוראים לו תומאס אדוארד פטריק בריידי ג'וניור. והוא אפילו לא סיים.
ההולנדי המעופף: מקס ורסטאפן
חובבי הפורמולה 1 נהנו השנה מעונה יוצאת דופן שהוכרעה בדרמה אדירה בה ניצח ההולנדי, מקס ורסטאפן, בסיבוב האחרון של המרוץ האחרון באבו־דאבי. הוא עשה זאת כשעקף את האלוף היוצא, לואיס המילטון, שניות ספורות לפני תום העונה. הניצחון מנע מהמילטון הבריטי זכייה חמישית רצופה ושמינית בקריירה, שהייתה מציבה אותו במקום הראשון בהיסטוריה. ורסטאפן בן ה־24 הפך כבר בגיל 17 לצעיר אי פעם שמשתתף במרוץ פורמולה 1, ועם השנים הפך לאחד הנהגים הדומיננטיים בעולם. עד היום, ב־141 מרוצים, זכה ההולנדי ב־20 (10 מהם העונה) והגיע ל־60 מעמדי פודיום (18 העונה). ורסטאפן הוא בן למשפחה מוטורית, אביו נהג גם הוא בפורמולה 1, אמו התחרתה במרוצי קרטינג, וסביר מאוד להניח שבעונות הקרובות הוא צפוי להמשיך ולהתמודד על אחד התארים היוקרתיים ביותר בספורט העולמי.
