חמש הסדרות הטובות ביותר שעשו לנו את השנה

המרגשת

עוזרת בית | נטפליקס

בועת הסבון הצבעונית שבתוכה מתקיים הקשר המופלא בין אלכס לנגלי לבתה בת השלוש מאדי מוקפת בעולם קשוח ואכזר. עולם שבו אלכס היא אישה שהמזל מתאכזר אליה פעם אחר פעם, ומוצאת את עצמה נלחמת בשיניה כדי שמאדי תמשיך להיות מוגנת ובטוחה.

אלכס בת ה־25 היא הגיבורה כובשת הלב של הדרמה "עוזרת בית". העבודה כעוזרת בית היא הדרך שלה לפרנס את מאדי לאחר שנמלטה מבן זוגה האלכוהוליסט והמתעלל. אבל אלכס אף פעם לא מצליחה לברוח באמת. וכל פעם שמופיע ניצוץ של תקווה, תחושה שהדברים עומדים להסתדר, משהו קורה – ומחזיר אותה שני צעדים אחורה.

הצופה מצטרף אל אלכס לרכבת ההרים שהיא עוברת, פרק אחר פרק. מחייך כאשר מסתמן פתרון כלכלי שמאפשר לה להניח ראש במיטה חמימה בלילה, ובוכה כאשר היא נאלצת שוב להרים את מאדי בזרועותיה באמצע הלילה, ולנדוד למקום אחר.

ולמרות האכזבות – אולי אפילו נכנה אותן ייסורים – "עוזרת בית" שווה כל רגע מזמנכם. זה קורה גם בזכות העלילה המהודקת, שמצליחה לנצנץ תקווה בין שכבות הייאוש, אבל גם תודות לתצוגת המשחק המהפנטת של מרגרט קואלי בתפקיד אלכס, שמצליחה לנוע בין מתיקות לדבקות במטרה, בין עדינות מכמירת לב, לקשיחות שמאפשרת לה להישאר חזקה, למרות הכל.

המפתיעה

משחקי הדיונון | נטפליקס

מה עוד לא נאמר על סדרת המתח הדרום־קוריאנית "משחק הדיונון", ככל הנראה הסדרה המדוברת ביותר של השנה החולפת? שהיא אלימה באופן קיצוני, שהיא משפיעה לרעה על בני נוער, שהיא אכזרית, שיש בה אלמנטים שמזכירים את השואה. אלא שכל הטענות האלה, גם אם נכונות בחלקן, הן רק חלק מהתמונה. כמכלול, משחק הדיונון מצליחה להיות חכמה, מפתיעה, מותחת ואפילו מרגשת.

סונג ג'י־הון הוא צעיר עני, גרוש עם ילדה, שמתגורר עם אמו בדלות ונרדף על ידי נושים בגלל חובות ענק שצבר בשוק האפור. מתוך התחושה שכבר אין לו מה להפסיד, הוא מסכים להשתתף בטורניר משחקי ילדים, מבלי לדעת את חוקיו. כאשר הוא מגיע לזירת המשחקים (לאחר שהוא מורדם בגז), הוא מגלה כי הוא רק אחד מ־456 שחקנים, כולם במצב כלכלי קשה כמוהו, כולם מקווים להיות השורד האחרון שיקבל את פרס המיליונים. רק מאוחר יותר הם מגלים מה המחיר שישלמו אם יפסידו.

וכך ממשיכים ג'י־הון, בני בריתו ואויביו החדשים, מיום ליום, בין משחקי ילדים כמו דג מלוח, משיכת חבל וגולות, כל אחד מהם דורש כוחות אחרים – פיזיים, קוגנטיביים או מנטליים, וכל אחד מהם אכזרי בדרכו.

דם רב נשפך במשחקי הדיונון, והיא רצופה בקטעים לא פשוטים לצפייה. אבל אלו שיתגברו ייהנו מסדרה מקורית, מרתקת ועשויה היטב, שתשאיר אותם עם תיאבון לעוד. בנובמבר האחרון בישר היוצר כי בניגוד לכוונתו המקורית, הסדרה תמשיך לעונה נוספת. אנחנו כבר לא יכולים לחכות.

המשמחת

טד לאסו | אפל טיוי

טד לאסו (ג'ייסון סודייקוס) הוא מאמן פוטבול מכללות אמריקני, ולא סתם אמריקני אלא הכי אמריקני שיש: הוא מדבר במבטא מערב־תיכוני כבד, חמוש בשפם ומפוצץ באנרגיה קופצנית, קולנית ומדבקת שבלתי אפשרי להתעלם ממנה. כשהסדרה נפתחת אנחנו פוגשים את טד על מטוס בדרך ללונדון, שם הוא נשכר לאמן קבוצת כדורגל יוקרתית שמבקשת להתנער משנים של בינוניות עם מהלך מפתיע – הבאת מומחה לפוטבול אמריקני שלא יודע דבר וחצי דבר על פוטבול אירופי (שאנחנו פשוט מכירים בשם "כדורגל"). בעלי הקבוצה והאישה שקיבלה את ההחלטה הנועזת – או שמא חסרת אחריות לחלוטין – היא רבקה וולטון (הנה וודינגהאם), גרושה טרייה שקיבלה את המועדון האהוב על בעלה בחלוקת הרכוש ונחושה להפוך אותו לשלה. הסיפור, אם כן, הוא סטנדרטי יחסית, ויישמע מוכר לחובבי קומדיות וסרטי ספורט גם יחד: האדם האמריקני ביותר עלי אדמות נוחת בבירת הממלכה המאוחדת ללא מושג ירוק מה לאכול, איך לנהוג, מה להגיד או איך להגיד אותו. ואז נכנסת הקבוצה על האגו העצום שבה, כתבי הספורט, והצהובונים שנחושים להפוך את חייו לגיהינום. תוסיפו את הצרות המשפחתיות העמומות שהובילו להחלטתו של טד לעזוב לבריטניה מלכתחילה ועוד כמה דמויות צדדיות משעשעות ותקבלו מתכון לסדרה משעשעת, אבל לא משהו שלא ראינו בעבר. ובכן, "טד לאסו" הזו היא כל כך הרבה יותר מזה. הקומדיה, שהשנה שודרה כבר עונתה השנייה, לא נקראה על שם הדמות הראשית שלה כי אין לה הרבה מה להציע חוץ ממנה. היא נקראת כך פשוט כי לא רק שדמות כזו גאונית ראויה לכבוד הזה, אלא גם כי טד לאסו האדם מתפקד כמפתח עלילתי, שדרכו אנחנו נחשפים לעולם סיפורי מורכב ונהדר. דמויות עולות ויורדות, מתפתחות ומשתנות, והכול קשור בצורה כזו או אחרת לאופטימיסט הנצחי עם השפם.

או בקצרה: או שתשנאו או שתתאהבו בה, אין באמצע.

מאת: אלחנן שפייזר

המושחזת

יורשים | יס, סלקום טיוי

מתי בפעם האחרונה צפיתם בסצנה של סדרה שבה יכולתם לא רק להבין דמות, לא רק להזדהות איתה, אלא ממש להרגיש, עמוק בבטן, את מה שהיא מרגישה? ב"יורשים", רגעים כאלה הם עניין שבשגרה. ולא בזכות המשחק, הכתיבה, המוזיקה, או הצילום, אלא בזכות הדרך הגאונית שבה כל הגורמים הללו מתחברים.

"יורשים" מגוללת את סיפורה של משפחה אולטרה־עשירה שבבעלותה חברת ענק של תוכן ובידור שדי בבירור מבוססת על משפחתו של רופרט מרדוק, בעליה של "פוקס". בשילוב של דרמה גבוהה והומור שחור משחור, אנחנו פוגשים את הפטריארך הזקן לוגן רוי ואת ארבעת הילדים שמתחרים על תפקידו: קונור, קנדל, שיבון ורומן. לוגן הוא פסיכופת שעושה שימוש במניפולציות כמעט סדיסטיות כדי לבחון את האחים השרוטים ולגרום להם להתחרות אחד בשני על כל טיפת הכרה או אהבה.

השאלות למי יש את הכוח, איך ניתן להשיג אותו, מי יכול להשיג אותו ומה צריך לעשות עבורו, הן אלו שמפעילות כל אחד מבני המשפחה. הם ילבשו את הבגדים היוקרתיים ביותר, אבל רק כי הם המדים הנדרשים למלחמה. הם ילכו למסיבות, אבל רק כי כך הם ירוויחו משהו. כל מערכת יחסים, כל חיבוק, כל מילה של רגש, כל דיבור מלטף, אפילו נישואין – הכול נרתם למשחק הגדול.

העונה השלישית נפתחת במלחמה פנים־משפחתית גלויה שמצליחה להתעלות על העונות הקודמות ומגבירה עוד יותר את המתח שגם כך כבר היה בלתי נסבל. מי יחיה ומי ימות? מי יישלח לכלא ומי יבגוד בכולם?

בקצרה: זוהי סדרה שעושה את הבלתי ייאמן, ומצליחה להעלות את הרף של עצמה.

מאת: אלחנן שפייזר

הרומנטית

אנשים נורמלים | הוט, יס

"אנשים נורמלים" (שמבוססת על רב מכר באותו השם) עוקבת אחרי מריאן שרידן וקונל וולדרון, תלמידי תיכון. השניים מתאהבים, למרות הפערים העצומים בהם – היא עשירה, שקטה ומתבודדת, הוא עני, אתלט ומוקף חברים – אבל הרומן ביניהם נרקם בסתר, הרחק מעיניהם המזלזלות והמרושעות של חבריהם לכיתה, שלועגים למריאן באופן קבוע.  מריאן היא לא החנונית שהתרגלנו לראות. היא בוחרת להיות בודדה מתוך תחושת עליונות על חבריה השטחיים וחובבי המסיבות. כאשר הם מציקים לה היא עונה בלי חשש ובאופן חד ועוקצני אפילו יותר. ובכלל, למריאן לא אכפת מה אומרים עליה, או לפחות כך היא גורמת לכולם לחשוב. היא נאמנה לעצמה, ולעצמה בלבד.

כאשר הם מגיעים לאוניברסיטה היוצרות מתהפכות – מריאן מוקפת חברים, בשעה שקונל נאבק כדי למצוא את מקומו ואת קולו. גם הקשר בין מריאן לקונל עובר תהפוכות – הוא תמיד נמצא שם, בלהבות נמוכות או גבוהות, כידידים או נאהבים. אבל בין אם הם בוחרים להיות יחד או בנפרד, משהו בקשר העמוק והעדין שלהם, שלא מצליח להגיע לנקודת איזון, מכווץ ומרחיב את הלב בו זמנית. היא אומנם דרמה רומנטית קטנה וצנועה, אבל הצליחה להתבלט ולזכות בנתוני רייטינג גבוהים במולדתה בריטניה. אולי בזכות העדינות שלה (אם כי יש בה סצנות אינטימיות גרפיות מאוד, יש לציין), שאנחנו כבר לא כל כך רגילים לראות על המסך, ואולי בזכות העובדה שהלב רוצה מה שהלב רוצה. ולפעמים זה פשוט עוד פרק של "אנשים נורמלים". או בקצרה: לא סתם עוד סיפור אהבה.