נער מוצא את מותו במסיבה ביתית. נער אחר נחשד ברציחתו. ההורים מנסים להתמודד עם הסיטואציה ללא הצלחה. דמות נוספת נכנסת לעלילה וטורפת את הקלפים. זהו המבנה של "רילוקיישן", שכמותו ניתן למצוא באינספור ספרי מתח ששואפים לפתרון תעלומה. אבל בספרה החדש של איילת גונדר־גושן, מהקולות הספרותיים המעניינים בעברית בעשור האחרון, המבנה הזה נעטף בשכבות־שכבות של זהויות, משמעויות ואפיונים תרבותיים, כך שהתוצאה היא שניים במחיר אחד: תעלומת רצח מפותלת עם גילויים מפתיעים כמיטב הז'אנר, והצצה מעניינת ועגולה למתרחש הרחק מכאן אך בד בבד קרוב אלינו: הקהילה הישראלית בעמק הסיליקון.
לילך ומיכאל שוסטר חיים את החלום האמריקני־ישראלי. מיכאל הוא בכיר בחברת הייטק שמפתחת בין השאר מערכות ביטחוניות לפנטגון, ובני הזוג מתגוררים בווילה רחבת ידיים בפאלו־אלטו, שכונת היוקרה של מוקד ההייטק הקליפורני. אדם בנם הוא תלמיד מצטיין בתיכון המקומי. הרגע שבו משתנים חייהם ומתחילים לקרוס סביבם הוא מסיבה בביתו של תלמיד בכיתתו של אדם. אדם המופנם מחליט ללכת למסיבה, שבסופה נמצא ג'מאל ג'ונס – בן כיתה נוסף – מוטל בסלון ללא רוח חיים. מהר מאוד מתברר שג'מאל עמד בראש חבורה שהציקה לאדם באופן קבוע, והשמועה המתפשטת בשכונה כאש בשדה קוצים טוענת כי אדם גרם למותו של ג'מאל כנקמה. חקירה משטרתית נפתחת, והספר מלווה אותה עד סיומה. ברקע מתחזק הקשר בין אדם לבחור ישראלי שמקים קבוצת אימוני כושר והגנה לנערים יהודים כדי שיהיו מוכנים למקרה שיגיע אירוע טרור.
לא נספר יותר כדי לא לעשות ספוילר, אבל גונדר־גושן מצליחה לבצע כמה טוויסטים מפתיעים ואינטליגנטיים שמשאירים את הקורא במתח מתמיד עד העמוד האחרון. אבל כאמור, לא פחות חשוב מהעלילה עצמה, בדרך לפתרון התעלומה היא עוסקת בשלל נושאים מעניינים, מפרקת ומחברת אותם שוב בלי חשש ובעיקר בלי יותר מדי תקינות פוליטית מעקרת – לא דבר של מה בכך לסופרת שמתגוררת בלב אחד האזורים הליברליים והפרוגרסיביים ביותר בארצות־הברית. מהבחינה הזו היא מזכירה סופרת ישראלית אחרת שגרה בקליפורניה, מאיה ערד. אולי העובדה שהספרים של שתיהן פונים קודם כול לקהל ישראלי מאפשרת להן להתייחס בפתיחות ולעיתים גם בביקורת לתופעות החברתיות המתרחשות במקום מגוריהן.
כך או כך, בספר צפים ועולים היחסים בין שחורים ולבנים, הניסיונות הכושלים לאינטגרציה, היחסים ההדדיים בין היורדים לקרוביהם שנותרו בישראל, הפערים בין יהדות ארה"ב הוותיקה ליהודי ישראל שזה מקרוב באו, ועוד ועוד.
גונדר־גושן לא מגיעה כדי להשית איזו אג'נדה על הקורא. היא בהחלט אינה מתעלמת מהאתגרים שיוצרים חיבורים בין קהילות וסוגי אנשים שונים, אבל לא מנסה לכפות את דעותיה או תחושותיה לגביהם, מה שיוצר תחושת אמון הולכת וגוברת בין הקוראים לסופרת תוך כדי התקדמות הספר. ראויה לציון גם העטיפה – של הצייר הספרדי אלברטו אורטגה – שמצליחה להכניס את הקורא לאווירה עוד בטרם קרא עמוד אחד.
רילוקיישן איילת גונדר–גושן. אחוזת בית, 293 עמ'
