מה קרה לשכונת פלורנטין ביום שבו הבר הוותיק הפך לכשר

ימי שני נחשבים לחלשים במיוחד בסצנת הברים והמסעדות, ושני האחרון בלילה ברחובות תל־אביב לא היה שונה. השבוע רק התחיל להתניע, מזג האוויר החורפי לא עשה חשק לצאת מהפוך וכותרות האומיקרון שמאיימות מכל כיוון גרמו לעיר־ללא־הפסקה להוריד הילוך. אבל ב"נייט שיפט", בר שכונתי בפלורנטין, התכונה לא פסקה. לצד איורי הגרפיטי היפהפיים עמדו על המדרכה בליינים עם כוס משקה בידיהם, הספסלים המעוצבים המו אדם, וגם בפנים היה קשה למצוא מקום לשבת. הסיבה לכל אלו – מלבד האווירה המשפחתית והתפריט העשיר כמובן – היא ציוץ קטן, מחשבון כמעט אלמוני, שהוביל לגל עצום ולא צפוי של תמיכה במקום, והוכיח בפעם המי יודע כמה את כוחן של הרשתות החברתיות.

הכול החל בתגובה של תושב השכונה בעמוד הפייסבוק של ה"נייט שיפט", שקרא להחרים את המקום כי הפך לכשר. רבקה כהן, מנהלת המדיה של הבר, ספרה עד שלוש וענתה לו על פי הלכות צוקרברג בנימוס ובקורקטיות, אך את סערת הרגשות שבליבה היא הייתה חייבת לפרוק איפשהו. אז היא עשתה את מה שהיא תמיד עושה כשהיא רוצה לשתף את העולם במחשבותיה, והעלתה ציוץ מהפרופיל הפרטי שלה אצל האחות הקטנה, הסוערת והפחות רשמית – טוויטר:

"אז אני עוזרת לחבר ומשווקת לו ברשתות החברתיות את הבר שהפך לכשר למרות כל החששות… והתגובות שאני מקבלת מאוד עצובות. שאנחנו מנסים לשנות את האופי של השכונה, שאנחנו צבועים, שאנחנו נעשה הכול כדי לעשות כסף, ואני תוהה לעצמי איפה הפלורליזם התל־אביבי? מה הבעיה עם הקהל הדתי, לא מגיע להם לצאת, האם בר אחד כשר כל כך מבהיל אנשים? ולי אין קשר בכלל לדת, אפילו מזוזה אין לי בבית, אבל אני לא מצליחה להבין את השנאה".

גבי גאולי, בעלי ה"נייט שיפט": "אני שומר כשרות ושבת כבר שש שנים והיה לי קשה שהעסק פתוח בשבת, אבל פחדתי מאוד שההכנסות יירדו. הייתי אומר לעצמי: אם אני מגיע לקופה כזו וכזו עד יום חמישי אני סוגר בשבת. ובכל פעם שזה קרה לא היה לי את האומץ"

כעבור יומיים, מסבירה לנו כהן על כוס הייניקן מה גרם לה לכתוב כך: "כשמשווקים בר, או כל מקום אחר, מחפשים מה מייחד או מאפיין אותו, ומדגישים אותו בפוסטים. אצלנו זו העובדה שאין עוד בר כשר בפלורנטין. במהלך התקופה שאני מנהלת לנייט שיפט את העמוד כבר קיבלתי כל מיני תגובות של 'וואלה, אתם כשרים אז אתם כבר לא רלוונטיים מבחינתנו יותר' ולא התרגשתי".

אז מה היה שונה הפעם שגרם לך להתעצבן כל כך?

"התגובה שהאשימה אותנו שאנחנו מייחצנים את הבר ככשר כחלק מתרגיל פרסום. כאילו שאנחנו מנצלים את תעודת הכשרות כדי לעשות יותר כסף, וזה ההפך מהמציאות".

אבל גם אם זה היה נכון, מה הבעיה עם זה?

"אני זוכרת כמה הבעלים פחד לסגור בשבת בדיוק כי חשש מאובדן הכנסות, כמה הוא התלבט ובסוף הבין שהוא חייב להישאר נאמן לצו מצפונו – אז להאשים אותו שהכול זה תרגיל יח"צ? מישהו כתב לי היום שהתגובה הזו לא מוּנעת משנאה, כמו שכתבתי, אלא מפחד. אבל ממה מונעת שנאה? מפחד ומבורות. הרי זה לא שיגיעו לכאן עכשיו חסידים ממאה שערים, אז ממה אתה מפחד? על איזה שינוי בצביון השכונה אתה מדבר? פתחנו בר כשר, לא ישיבה".

תוך שעה זכה הציוץ לעשרות שיתופים ולחשיפה שכהן לא דמיינה בחלומותיה. אחרי אלפי לייקים ושיתופים בקבוצות של חובבי אוכל כשר כמו דתילישס או פודוס, גם התקשורת החלה להתעניין.

מאז, נחשול של מבקרים החל לשטוף את הבר השכונתי. "מה שהולך פה זה פשוט טירוף. הגיעו המון מהטוויטר ועשו פה ממש מפגש לא רשמי והצטלמו והעלו ותייגו אותנו. האמת שהחיבוק הזה הוא כיף גדול. אני יודעת שאם זה היה הפוך – השמאלנים אולי היו מפרגנים על גבי הרשת אבל לא מזיזים את עצמם. ואני אומרת את זה בתור שמאלנית".

בין המבקרים היה גם שר הדתות מתן כהנא שהגיע לחזק את המקום, לצד נציגים מרבנות תל־אביב והמפקח הראשי. סגן ראש העירייה חיים גורן התייצב אף הוא כדי לתמוך.

למרות הפיתוי להגדיל את החשיפה, אנשי ה"נייט שיפט" בחרו שלא למנף את הסיפור במחיר של באזז שלילי. "פנו אלינו מ'הצינור' ורצו להוציא צהוב מהסיפור. שנגיד שכולם שונאים אותנו ומחרימים אותנו, אבל זה לא נכון, אז לא הסכמנו להתראיין".

רבקה כהן, מנהלת המדיה של הבר: "מישהו כתב לי היום שהתגובה לא מונעת משנאה אלא מפחד. אבל ממה מונעת שנאה? מפחד ומבורות. הרי זה לא שיגיעו לכאן עכשיו חסידים ממאה שערים, אז ממה אתה מפחד? פתחנו בר כשר, לא ישיבה"

"פתאום יש לנו חיים"

בר ה"נייט שיפט" פועל בשכונה המפורסמת כבר 14 שנה ועבר כמה גלגולים. "בהתחלה היה קשה להתניע את המקום, כי ניסינו ליצור משהו אחר", מספר גבי גאולי, הבעלים. "בשנים הראשונות הכול פה היה סגור יותר עם אווירה של מועדון, ובהדרגה נפתחנו אל הרחוב. עם הזמן התחלתי לשים לב שמגיעים לפה יותר ויותר לקוחות קבועים. יש פרלמנטים, חבורות של אנשים שמתכנסות כל שבוע. יש פה זוגות שהכירו במקום והתחתנו וממשיכים להגיע עד היום עם הילדים. לאט־לאט הלכנו וגדלנו".

האווירה כאן שכונתית ופמיליארית, והצוות דואג לקבל את הלקוחות בחיוך מאיר פנים ולהתעניין לא רק במה הם ירצו להזמין אלא גם במי ומה שהם. "אלינו מגיעים לא כי הבירה יותר טעימה או הכיסאות נוחים יותר אלא לפני הכול בגלל הצוות, החומר האנושי".

גאולי, בן 43 מחולון, עבר בעצמו תהליך עם השנים. "תמיד הייתי אדם מאמין והתחלתי לקבל על עצמי עוד ועוד. אני שומר כשרות ושבת כבר שש שנים ותקופה ארוכה היה לי קשה שהעסק פתוח בשבת. גם כי לא קל להישאר בבית ולשחרר מהבר, הייתי עסוק בדאגה איך והאם הם מסתדרים שם, וגם כמובן כי הבנתי שאין ברכה בכסף שנעשה בשבת, אבל פחדתי מאוד שההכנסות יֵרדו. בסופי שבוע הייתי עושה 30 אחוז מהמחזור. הייתי אומר לעצמי: אם אני מגיע לקופה כזו וכזו עד יום חמישי אני סוגר בשבת. ובכל פעם שזה קרה לא היה לי האומץ לעשות את השינוי".

אביעד, סועד במקום: "הכי אני לא מבין זה את ה'פגיעה בצביון השכונה'. הרי עצי אשוח וחגיגות סילבסטר לא מפריעות, אבל אם יבוא לפה חב"דניק עם דוכן תפילין יתנגדו בכל הכוח"

ואז הגיעה הקורונה. "אחרי הסגרים הבנתי שזהו. חוזרים רק כמקום כשר. גם השותף שלי תמיר שלוש דחף לשם. מבחינה כלכלית זה היה הניסיון הכי קל בעולם. העירייה סגרה פה את הרחוב לתנועת כלי רכב והפכה אותו למדרחוב כחלק מהמהלך שלה להפוך את תל־אביב לעיר ירוקה, ובגלל תקנות הקורונה אישרו לנו להתפרס החוצה ולהציב על הרחוב ובכביש שולחנות וכיסאות. זה נתן לנו בוסט כלכלי חזק, שחיפה על ההפסדים של שישי".

ואיך התגובות?

"ללקוחות הקבועים היה בהתחלה קצת מוזר אבל אחרי כמה זמן הם התרגלו ודיברו כבר אחרת. שיתפו אותנו כמה כיף לא לצאת בשישי בערב, ושיש ערב אחד שהם יושבים בבית. זה לא שהם התחילו לעשות קידוש, אבל זה שינה אצלם משהו בהרגלי הבילוי. כמובן שיש כאלו שפשוט עברו לשבת באותו ערב בבר אחר או שבמקום שישי התחילו להגיע לכאן באמצע השבוע".

"מעבר לתגובות הטובות, גם לנו כצוות השינוי עשה כל כך טוב", מוסיפה ויקה שישקו, שמברמנת במקום כחמש שנים. "סוף־סוף יש לנו יום חופשי להיות עם המשפחה ולבלות בימי שישי ביחד, כל הצוות. אנחנו מאוד מגובשים וזה מחזק את זה עוד יותר. הרבה לקוחות שלנו הם בעלי מסעדות באזור, אז אנחנו יוצאים למקומות שלהם וקוראים לזה 'להחזיר את הטובה'. בעלי עסקים גם בשכונה וגם מחוץ לשכונה אומרים לנו כמה שהם מקנאים בחופש שיש לנו בסוף שבוע. פתאום גם לנו יש חיים".

מי הקהל שהתווסף?

"מגיעים המון־המון מרחוק. אין כמעט ברים כשרים בתל־אביב, אז אנחנו משמשים מוקד משיכה. אנחנו מקבלים על זה פידבקים מעולים. יש כאלו שמתבאסים שאין פה גבינה אבל כמעט תמיד כולם מתלהבים לשמוע שכשר פה, כי בכל קבוצה או מקום עבודה יש תמיד את האחד ששומר כשרות. גם לקוחות ותיקים שלנו, שהם לא דתיים או שומרי שבת והיו יושבים פה גם בשישי בערב, פתאום התחילו לאכול פה מאז שנהיינו כשרים. בכלל לא ידענו שהם מקפידים".

מה עם התפריט?

"פשוט הורדנו את הפיצות, וכמעט כלום לא השתנה. אף פעם לא היו פה פירות ים וכאלו. תמיד הפרדנו בין בשר לחלב – התנור לפיצות היה חלבי והפלנצ'ה הייתה בשרית, זה תמיד היה חשוב לנו".

מה חשבת כשראית את הפוסט?

"זה ביאס אותי כי אני מכירה את מי שכתב את זה, הוא היה לקוח קבוע שלנו. אני חושבת שהוא לקח את זה אישי מדי ורחוק מדי. פלורנטין הייתה ותמיד תהיה שכונה שמקבלת את כולם, שומרי כשרות, חילונים, נוצרים, חברי הקהילה הלהט"בית וסטרייטים, ולכן בעיניי יש מקום גם לעסק כשר להצליח ולשגשג. אבל אני מאמינה שאין דבר כזה פרסום רע, לכל דעה יש מקום. אם הוא לא מסכים איתנו זה שלו. אנחנו מקבלים גם את כל מי שלא מתחבר, לא חייבים לבלות פה. אבל להתחיל עם חרמות?"

ויקה שישקו, ברמנית: "פלורנטין הייתה ותמיד תהיה שכונה שמקבלת את כולם, לכן בעיניי יש מקום גם לעסק כשר להצליח ולשגשג. לכל דעה יש מקום, לא חייבים לבלות פה, אבל להתחיל עם חרמות?"

הכיפה יוצאת מהכיס

"נייט שיפט" לא לבדה. הפתיחות ההולכת וגדלה של ציבור שומר הכשרות לעולם הקולינריה וכניסתה של צהר לתחום הכשרות מובילה לכך שיותר ויותר מסעדות בוחרות להפוך לכשרות. בשנה האחרונה גם הביסטרו "פדריק" ממודיעין עבר להיות כשר, מהלך שגרר אחריו ביקורת מצד תושבים מאוכזבים שהיו רגילים לבלות בו בסופי השבו. כך גם מסעדת הבשרים "גסטון" שזכתה לחיבוק חם משומרי הכשרות ושומרת על פופולריות גבוהה, או בית הקפה "ידה ידה" שבעמק חפר. לצד אלו, יש דוגמאות כמו הבאגסי בפלורנטין שעברה מיקום, הפכה לכשרה וגם המהלך הזה לא מנע ממנה לסגור את שעריה.

ומה אומרים הלקוחות? לצד בליינים מקומיים מבצבצות גם לא מעט כיפות בכל הגוונים. על הבר יושב זוג חרד"לים ממעלה־אדומים, ובשולחן שלידנו שלושה בחורים שמגדירים את עצמם כחרדים מודרניים – דוד מפתח־תקווה ועוד שני חברים ירושלמים.

דוד: "אני יושב כאן המון, כי אין בעיר הרבה מבחר של מקומות כשרים. אולי הגעתי כי כשר פה אבל נשארתי בגלל האווירה. יש פה אוכל טוב והמיקום מצוין. כיף לשבת פה".

שמעת על סערת הפייסבוק?

"בטח", הוא צוחק. "שנייה אחרי שעלה הפוסט אבא שלי שלח לי הודעה 'הנה, קיבלת עוד סיבה למה לשבת שם'".

שני החברים שלצידו מסכימים: "תמיד נותנים פה הרגשה טובה וזה לא מובן מאליו".

התגובות המפרגנות מגיעות לא רק מצד חובשי כיפה. אביעד עשה לכאן את כל הדרך מאשתאול ומסביר מה גרם לו להיכנס לאוטו ולפקוד הערב דווקא את הנייט שיפט, וזה ממש לא התפריט שבהשגחה: "אני בכלל לא דתי, אבל ראיתי בטוויטר את הציוץ והרגשתי שאני חייב להגיע לכאן כדי לתמוך. זו המחאה שלי, תקראי לזה אקטיביזם חברתי".

אתה יכול להרחיב?

"יש כוחות גדולים וחזקים שמנסים לשנות את הזהות היהודית של המדינה, להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. חלק מזה הוא המלחמה בהדתה, שזה קשקוש אחד מוחלט. אני משתדל לראות את התמונה הכוללת בפרספקטיבה רחבה וזה מציק לי. אני לא חובש כיפה, מקסימום את יכולה להגדיר אותי כמסורתי. יש לי זיקה לשורשים היהודיים, זה חלק חשוב מהזהות שלי, וכשאני רואה שמנסים לקעקע אותה זה מציק לי מאוד. אני לא יכול להישאר אדיש והדרך שלי לפעול היא לבוא לפה ולתמוך. הדבר הכי נורא במדינה זה 'הבלתי מעורבים', האנשים ששומעים כותרות מסולפות ומתוך זה מגבשים תפיסת עולם שטחית מאוד".

אתה מבין מה הניע את הבחור שביקש להחרים את המקום?

"לא ממש. כי יש לו עוד מאה מקומות מסביב שהוא יכול היה ללכת אליהם. בתור תל־אביבי פלורליסט שמקבל את הדעות של כולם מפתיע אותי שהוא לא מקבל את העובדה שיש גם אנשים שלא מתאים להם לעבוד בשבת, אני בכלל לא מדבר על העניין הכשרותי אלא הסוציאלי. תכבד".

גם אני לרגע מרגישה כאילו עולם הטוויטר קורם עוד וגידים מול עיניי עם מושגים כמו "הנדסת תודעה" וחשיפת הצביעות הליברלית, בעוד אביעד ממשיך: "הכי אני לא מבין זה את ה'פגיעה בצביון השכונה'. הרי עצי אשוח וחגיגות סילבסטר לא מפריעות לו, זו 'רב תרבותיות'. אבל אם יבוא לפה חב"דניק עם דוכן תפילין הוא יתנגד בכל הכוח. זו סתם מכבסת מילים. זה ההפך מפלורליזם, זה סוג של פאשיזם. אתה כופה עלינו את הדעה שלך".

אבל אחרי כל האקטיביזם – איך הבירה?

"נהדרת", הוא צוחק. "הגענו לפה לחגוג יום הולדת לחבר שלי אוריאל, שהוא דתי. אנחנו רגילים לשבת גם במקומות בלי תעודה, רק לשתות בירה. איך שהוא נכנס לפה וקלט שהמקום כשר הוא מיד התלהב, הוציא את הכיפה מהכיס, הזמין אוכל ואמר כמה כיף לשבת בבר כשר. נחזור לפה כבר בשבוע הבא".

לפני שאני עוזבת אני חוזרת אל גבי ורבקה ומבקשת מהם לסכם את הימים האחרונים:

גאולי: "זה נותן לנו המון כוח להמשיך ככה. יש לנו תוכניות לגדול ואנחנו רוצים לפתוח עוד מקום ממול שישמש כבר הופעות, גם הוא יהיה כשר כמובן".

כהן: "היה מדהים ומעורר מחשבה לגלות את הכוח העצום של הרשתות החברתיות. הלוואי שלא רק שזה יביא לנו יותר קהל, אלא יוביל לשינוי מהותי באמת. גדלתי במשפחה היפית אז אני עדיין מאמינה גדולה ברוח האדם", היא מחייכת ומרימה איתי עוד כוסית "לחיים".