"אנחנו כמו הביטלס אבל כולנו יוקו אונו"

 התחלה  

נדב נוה: "יאיר, מתן ואני למדנו בישיבת ההסדר בקריית־שמונה, וכחלק ממנהגי הישיבה עשינו קטעים מצחיקים בשבתות זכור. כך הכרנו מרחוק זה את יכולותיו של זה, ובשלב מסוים שאלתי את מתן מה דעתו להקים קבוצה שתעשה מערכונים, וסיכמנו שמתישהו זה צריך לקרות. אחרי כמה שנים, כשכבר למדתי קולנוע, התקשרתי אליו ואמרתי לו מה אתה אומר שנתחיל, הוא אמר סבבה תתקשר ליעקבי. יעקבי אמר סבבה אתקשר לאשר, וככה זה התחיל. נפגשנו וכתבנו הרבה מערכונים כמה חודשים טובים. לדעתי כמה עשרות מערכונים. חלקם ברמה של רעיון ראשוני, חלקם קצת יותר. החלטנו על כמה הכי טובים שנצא איתם לצילום, עשינו שני ימי צילום ויצאנו לדרך".

מתן צור: "מדובר בהתחלה של עידן המערכונים ביוטיוב, לא היה פורמט שידענו שאנחנו רוצים לעשות כמותו. אז עשינו הכול – שירים, מערכונים ארוכים, קצרים, גיששנו".

יאיר יעקבי: "המערכון הראשון ששחררנו לאוויר כי חשבנו שהוא ויראלי – למרות שבכלל לא ברור אם המילה הזו הייתה קיימת אז בכלל – היה 'המרוץ למיליון' שהיה גם האחרון שצילמנו. רק אחר כך צילמנו את השאר, והצחיקו אותנו טוקבקים שכתבו שאנחנו מתדרדרים, כשרק אנחנו ידענו שבעצם המערכון הראשון ששחררנו היה האחרון שצילמנו. זו הייתה התחלה לכולנו. כל אחד מאיתנו היה במקום לגמרי אחר. בשבילי זה היה סוף הקריירה הנורמלית בהטמעת מערכות בבנק, ואני זינקתי על הרעיון של אנדרדוס בקטע הכי אגואיסטי כי רציתי להוציא כבר את הפן היצירתי שבי. התחברו לנו טוב ההתחלה של יוטיוב והצמא במגזר הדתי למשהו כזה. תפסנו את הגל ברגע הנכון".

אשר בן–אבו: "ההצלחה הייתה מיידית, זה התפוצץ בבת אחת. אני זוכר משפט שנאמר בינינו – 'אנחנו רוצה להגיע לכל בית'. חלקנו חווינו תגובות לא מאוד חיוביות בתקופת ההרצה, אבל בערב שבו העלינו את הסרטון הראשון ישבנו וראינו בכל רגע איך מספר הצפיות עולה, זה היה מאוד מרגש".

משבר  

נדב נוה: "אני רואה את העבודה שלנו יחד כל כך הרבה זמן ובאופן אינטנסיבי, כמו מערכת יחסים של זוג נשוי. בתחילת הדרך לומדים אחד את השני ויש התרגשות, היום אנחנו מכירים כל כך טוב שהכול על מי מנוחות. בהתחלה היו מקרים של חוסר תיאום או תחושות פחות נוחות כאלה ואחרות. היינו פחות שלמים עם הדרך המשותפת, וכל אחד משך לכיוון אחר. הייתה משמעות לזמן מסך ולכך שדווקא הקטע שאני רוצה נצלם. לכל אחד היה חשוב לבוא לידי ביטוי. לא היו ריבים, אבל היו בהחלט דיונים וויכוחים".

יאיר יעקבי: "כשהתחלנו להופיע על הבמה זה כבר היה סוג אחר של יצירה. אתה עובד חודשים כדי להעלות משהו על במה עם יותר משקל ושאמור לרוץ יותר זמן. העבודה על המופע הראשון הייתה חלקה והתגובות היו מצוינות. מאז, העבודה על כל פרויקט גדול היא סוג של משבר כי אתה לא יודע מה יהיו התגובות. ובחלק מהמקרים אתה באמת לא מקבל בפעמים הראשונות את התגובה שרצית, וזה מלחיץ".

מתן צור: "אני לא זוכר שהיה משהו שהגיע לכדי פיצוץ. אולי כי התחלנו את אנדרדוס ממקום בוגר, חלקנו היינו כבר נשואים, זו לא איזו הצלחת נעורים. רצינו שזה יקרה ובאנו עם פחות אגו. אני מניח שאם יהיה משבר של פירוק זה יקרה כשהקהל יתחיל לשנוא אותנו, וגם אז בטח נתפורר לאט. אנחנו לא מספיק מוכשרים כדי להתפרק כמו הביטלס".

יאיר יעקבי: "אנחנו כמו הביטלס אבל כולנו רינגו סטאר".

מתן צור: "אנחנו כמו הביטלס אבל כולנו יוקו אונו".

אשר בן–אבו: "אני מודה שאני מסוגל להיפגע ולקחת ללב, וזה גם קרה, עד שפעם אחת רמזו לי להתאפס והבנתי שחציתי את הגבול. יש מתיחויות, אבל אז שותים קפה יחד וזה עובר".

סולו  

מתן צור: "בשנים הראשונות היה ברור לכולנו שאי אפשר לצאת ולהופיע לבד, כי חשבנו שלא חכם להתחרות בהרכב שלך. עם הזמן הבנו שאם נשחרר אחד לשני יותר חבל, לכולנו ירווח בבחינת זה נהנה וזה לא חסר. למדנו לפרגן ולא משנה באיזה תחום – סרטונים, מוזיקה, הופעות או כתיבת ספרים לילדים. לקח לנו זמן להבין את זה".

יאיר יעקבי: "אנדרדוס התבררה כמקפצת סולו לכולם. נכון שאני נשארתי באותו התחום ואני עושה סטנדאפ, ואני שמח שהשאר הכירו בכך שזה היה צעד מאוד מתבקש מבחינתי. אבל כאמור זה נכון לכולם – נדב הוא סופר ילדים מצליח ותסריטאי. מתן לקטור בקרנות קולנוע, ולאשר יש התפתחות מוזיקלית יפה מאוד ועכשיו גם סטנדאפ. אם היינו מרגישים שמישהו מנסה לחתוך מהר כדי לפרוע רווחים מהירים אולי היה לנו קשה יותר, אבל ההרגשה היא שזה מאוד אורגני ונכון, ובעיקר כי כולנו שמים את אנדרדוס במקום הראשון. ההופעות שלי, למשל, הרבה יותר מצומצמות ופחות ראוותניות מאשר אנדרדוס, אז זה משהו אחר".

אשר בן–אבו: זמן טוב לעשות פרסומת ולומר שגם אני מעלה מופע סטנדאפ מלא ראשון משלי, ב־3.2 בגולה פתח־תקווה. אני מתייעץ עם יאיר הרבה ועם שאר החברים, ויש פרגון מלא ברמה של עזרה הדדית בלי צרות עין. אני מרגיש פרגון נקי".

מסר  

אשר בן–אבו: "אנחנו מגיעים קודם כול מכיוון הקומדיה ולא מחפשים את המסר. אנחנו כן נשמרים על נפשותינו כדי לא לחרוג מקווים שקיבלנו על עצמנו כדי שחלילה הקהל לא ירגיש שלא בנוח. לפעמים זה בעוכרינו כי הפכנו קצת להרכב לילדים כי אנחנו נקיים, נחמדים, חמודים ולא בועטים או אומרים דברים לא נעימים. אז אנחנו לא מכוונים למסר אבל כן מגבילים את עצמנו כשאנחנו מרגישים שעברנו את הקו".

יאיר יעקבי: "אם יש לאנדרדוס מסר אז הוא שלא חייב להיות מסר, ובסדר לצחוק קצת. לתת מקום שבו גם דתיים יכולים ללכת לצאת מהשגרה שלהם, לצחוק קצת ולחזור לשגרת יומם. נכון שיש מסרים שנוצרים מאליהם, כי אתה מקצין ועוסק בהקבלות, אבל המסר שם הוא כמעט על הדרך, אף פעם לא מתחיל שם. אנחנו לא בקטע של לבעוט ולהוריד פטיש חמישה קילו על הראש על הקהל. באנו להצחיק, ואם הצלחנו אנחנו מבסוטים".

נדב נוה: "גנזנו פעם מערכון של חנה'לה ושמלת השבת שבעצם הראה כיצד היא נזהרת מלנקות את שמלת השבת כדי לא לעבור על עבירות כמו כיבוס, ובסוף כשצריך לקחת את השק של הזקן על הגב היא עוברת מרשות לרשות והירח הרג אותה בעונש כרת".

אשר בן–אבו: "צילמנו והשקענו, ואז הגענו למסקנה שאולי יצא מסר שאנחנו צוחקים על הלכות שבת, ולכן גנזנו".

חברות

יאיר יעקבי: "אנחנו באמת חברים. יש לי קשר מיוחד עם כל אחד מהשאר בנפרד. זה כיף גדול ואין פה היררכיות. אפילו טסנו ביחד לרומניה, אנחנו באמת נהנים יחד".

אשר בן–אבו: "לי וליאיר יש היסטוריה, אז לפעמים אדבר איתו בפרטי ואשפוך דברים, גם כאלה שקשורים לאנדרדוס. אבל לפעמים אעדיף לדבר דווקא עם מתן ולשפוך אצלו משהו. או עם נדב. תלוי בסיטואציה. יש כל מיני קומבינציות. אבל כיף לנו ביחד".

מתן צור: "כשהתחלנו, הכרתי את נדב אבל לא היינו חברים טובים. את יעקבי הכרתי ברמת השלום־שלום, ואת אשר בכלל לא. יש תקופות פסיכיות שאנחנו ממש אחד בתוך השני ימים שלמים, ובכל זאת נשארים חברים, וזה באמת לא מובן מאליו".

יאיר יעקבי: "אשר ואני היינו מאוד מודאגים לגבי מתן, לא ידענו לאן נכנסנו, ולמפרע באמת נפלנו. סתם, אוהב אותך מתן".

אשר בן–אבו: "יש אפילו קבוצה של נשות אנדרדוס, ואנחנו נפגשים גם המשפחות".

כסף  

יאיר יעקבי: "ברור שאנדרדוס זה ענף אחד שלנו וכל אחד מאיתנו משתמש בו כדי למנף את עצמו בענפים אחרים של השואוביז. וכן, אפשר להתפרנס מזה. לא קל, אתה לא יכול לומר שבגלל שאין הרבה תחרות אהיה בינוני ואצליח. אתה חייב להיות טוב באמת. אני לא יכול לומר שאני ממליץ על זה. יש לחץ תמידי להיות עצמאי בתחום שלא נחשב במגזר שלנו למאוד רציני או יציב. אולי עוד עשור התשובה שלי תשתנה, אבל כרגע זה אפשרי למי שיש רצון, יכולת וכישרון".

מתן צור: "לדעתי אנחנו קצת במה שנקרה 'הטיית השורד'. אנחנו עושים את זה הרבה שנים ומתפרנסים, אבל המון עושים דברים דומים ומפסיקים, או עושים אבל גם עושים הרבה דברים מהצד שלא קשורים להומור. אנחנו מתפרנסים בסדר אבל עובדים קשה מאוד כדי שזה יקרה. יש לנו משרד שאנחנו יושבים בו קבוע כמה פעמים בשבוע ועובדים ברצינות".

נדב נוה: "זה לא חייב להיות אפס או מאה. מי שחושב שזה התחום שלו, יכול לפעול בו במקביל לדברים אחרים וזה אחלה. גם אנחנו לא התחלנו מאה אחוז משרה באנדרדוס".

קורונה 

אשר בן–אבו: "בקורונה נאלצנו למצוא אלטרנטיבות. חלקן יזמנו, חלקן הגיעו אלינו – למשל קייטנה דיגיטלית שעשינו עם מקור ראשון, או מופע שצילמנו מול היכל ריק ושודר לאחר מכן בתשלום ברשת".

מתן צור: "מכרנו המון הצגות ומופעים בדיגיטל, אבל צריך לומר את האמת  – הקורונה הייתה חבטה מאוד רצינית. נתח הפעילות שלנו נפל משמעותית ועדיין לא חזר לעצמו. בין הגלים קשה למכור כרטיסים, התחום לא התאושש. לי אישית היה משבר מאוד חזק. ישבתי בלילה ולמדתי ג'אווה סקריפט. הבנתי שהמקצוע שלנו לא חיוני, ושאני באמת לא יודע מה יהיה. אנשים במקצועות אחרים ממשיכים לעבוד כרגיל, ואתה זה הדבר הראשון שמוותרים עליו והדבר האחרון שמחזירים. חייבים לעשות חושבים. אנחנו מותרות, זו האמת, ועוד לא התאוששתי מהתובנות שצברתי בקורונה. אני עדיין חושב לעצמי, עוד כמה שנים אהיה בתחום הזה ומתי יגיע הזמן למצוא מקצוע רציני".

יאיר יעקבי: "אני מפציר במתן ללכת להייטק, חושב שעוד לא מאוחר בשבילו ושהוא מבריק. וברצינות: בהתחלה היה משבר כי אתה מגלה בבת אחת שאתה לא חיוני. אני אישית מרגיש שהמשבר נחת אצלי רק שנה אחר כך, כשהדברים לא חזרו בקצב שחשבת שהם יחזרו. רק אז אתה מבין מה קרה כאן ומה קרה למקצוע שלך, ואנחנו מקווים לימים יפים יותר".

 יורשים

מתן צור: "יש כל מיני הרכבים שקמים היום, זה נהיה משהו יותר אפשרי וכבר לא שדה לא חרוש. ב'הדבר הטוב הבא' שעשינו בערוץ 'טוב', זכו שי ודביר שהם צמד חמוד מאוד. היו תופעות של הרכבים שקמו ונפלו, קשה לעשות את זה לאורך זמן. אני לא יודע אם אנחנו בהכרח ההשראה כמו שזה נעשה הרבה יותר אפשרי טכנית. בטיקטוק יש הרבה אנשים שעושים מערכונים וכמובן ביוטיוב, הכול נהיה נגיש יותר טכנולוגית. בתחום המערכונים הדתיים כנראה יש לנו השפעה על אלה שבאו אחר כך".

יאיר יעקבי: "האם יש אנשים דתיים שבאו בעקבותינו ואמרו 'הנה הם עושים קריירה כקומיקאים, נהיה כמותם'? אין. בזמנו חשבתי, בערך שנה אחרי שהתחלנו, שאנחנו חייבים לתת גז ולעבוד מהר כי הנה התחרות מגיעה. כולם באים אחרינו, בואו נתפוס מהר את השטח כדי לא לאבד אותו. ההפך הגמור התרחש. הייתה חבורה אחת שעשתה שלושה סרטונים ונעלמה. חשבתי שאנחנו בשורה, ונדמה לי שאנחנו חריגה סטטיסטית. היו לפנינו קומיקאים דתיים ויהיו אחרינו, להגיד שפתחנו את הסכר? לצערי לא".

אשר בן–אבו: "כן חוללנו שינוי בקהל, שפתאום ראה שאפשר לעשות סרטונים מצחיקים שקשורים לעולם שלו. שינינו דברים תודעתית אבל לא ברמה שהנה גם אני אבוא ואעשה את זה".

מתן צור: "כתיבה, עריכה, צילום ועמידה על במה הם כישרונות שונים שלא תמיד חופפים. אנחנו תודה לא־ל הצלחנו לעשות הכול ולהעמיד מוצר שלם, אבל הרבה פעמים זה לא עובד כי אי אפשר לעשות הכול, זה גם חלק מהעניין".

המערכון האהוב

נדב נוה: "כולם היו בניי, כמו שאומרים, אבל בכל זאת נבחר. אני לא יודע אם הוא הכי טוב, אבל יש לו פינה קטנה בלב שלי כי הוא בסגנון אחר. קוראים לו רוצה בואש (2020) – והוא מבוסס על תמונות סטילס מתחלפות במהירות גבוהה ומראה סוגי תחפושות הזויות שילדה מבקשת מאבא שלה להתחפש אליהן. זה מאוד משוגע, בלי מבנה קלאסי קומי, אלא רצף של תמונות הזויות על רקע שיר מאוד קליל וכיפי עם חרוזים".

מתן צור: "שיר הסמס (2014) פיצח משהו ברמת הפופולריות, הוא מתקרב לשני מיליון צפיות, שזה מטורף בעיניי, לא חשבתי שיצליח עד כדי כך. יש המון אולפנות ומשפחות שקיבלו השראה מהסרטון הזה ועשו סרטוני מחווה שכאלה. היה שם משהו שלם שנפל טוב, נושא שדקר נקודה נכונה, וביצוע ססגוני וכיפי".

יאיר יעקבי: "חומות של מנחה (2014) הוא פרודיה על הסרט 'חומות של תקווה', רק שבמקום להיות תקוע בכלא הבנאדם תקוע בהשלמת מניין בבית אבל. אני מרגיש שהכול התחבר בקטע הזה – הוא גם חכם, גם מטורף, גם הפקתית הוא היה מוצלח, איזון נכון בין רפרנסים דתיים אבל לא יותר מדי, לא ארוך מדי. אני מאוד אוהב אותו וגם אפשר לראות שם בני משפחה ואת הבית שלי, אז בכלל".

אשר בן–אבו: "מערבה מכאן (2012). חילוני פוגש דתי בשבת, והוא מנסה לגרום לכך שהדתי יגיד לו איך מגיעים לאיילון דרום. הבחור הדתי מחפש דרכים רק לרמוז לו, כי הרי אסור להגיד במפורש, ומצחיק מאוד איך הוא מסתבך שם. בסופו של דבר הבחור הדתי כמובן לא עוזר לו בכלל".

יאיר יעקבי: "שימו לב שכל אחד בחר משהו שהוא כתב, שזה נחמד והגיוני".

אשר בן־אבו: "יצוין שאני במקור רציתי לבחור את שיר הסמס ומתן לקח אותו לפניי. הוא מאוד כיפי, מאוד צבעוני ומאוד מהיר, ובעיקר רואים אותנו שם צעירים ויפים".

שנת העשרים 

נדב נוה: "אני מקווה שנהיה ביחד, שלא נתפרק, וזה יהיה סימן שהסוס עדיין מתפקד והולך קדימה. מקווה שנמשיך במה שאנחנו עושים – עוד מופעים, עוד הצגות חנוכה, ובטווח האופטימי יותר – להגיע לעוד קהלים ולעוד מקומות".

אשר בן–אבו: "גם אני מקווה שנהיה ביחד כי מאוד כיף לי. אני מקווה שנצליח להמציא את עצמנו מחדש ולהיענות לאתגרי התקופה. בסופו של דבר יש דור שלב פועם בקרבו ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו למהמורות הדור. מקווה שנצליח להגיע גם לקהלים לא דתיים דרך הטלוויזיה".

מתן צור: "לי יש משהו פסימי ומשהו אופטימי. האם נהיה הרכב בעוד עשר שנים? אני לא חושב. כלומר, בואו להופעות שלנו כל עוד אתם יכולים. מצד שני, לפני עשר שנים אם היית שואל אותי אם אני חושב שנשרוד כל כך הרבה זמן, גם הייתי אומר לך שלא. אז אני מקווה שהחיים יפתיעו אותנו ועדיין נהיה הרכב בעוד עשר שנים, אבל יכול להיות שלא. כל עוד יהיה קהל שיבוא להצגות והופעות, נמשיך".

יאיר יעקבי: "כשהתחלנו לעשות הופעות חנוכה הייתי מופתע מאוד. לא ראיתי את זה מגיע, וזה פתח לנו שער לעשייה אמנותית חדשה ולקהלים חדשים. אז היה טוויסט לא צפוי בעלילה שהאריך את החיים שלנו כחבורה בכמה שנים טובות ועדיין מאריך. אני לא יודע מה יקרה בעשור הקרוב, אבל מקווה שיהיו עוד תפניות בעלילה שאנחנו לא רואים כרגע, ושייתנו לנו עוד כוח להמשיך ביחד".