בסיום כל הצגה בסטודיו יורם לוינשטיין למשחק, לאחר ששוככות מחיאות הכפיים, פונה אחד השחקנים אל הקהל ומספר על העבודה החברתית שעורכים שחקני הסטודיו בשכונת התקווה, שבה נמצא בית הספר, ומבקשים מהקהל, אם ירצה, לתרום כמה שקלים ביציאה מהאולם להמשך הפעילות. בין שאר פעילויות ההתנדבות שהם עושים, ציינו השחקנים עם סיום ההצגה "מראה מעל הגשר", גם עבודה עם ילדי עובדים זרים.
עובדים זרים, הביטוי שהוצמד בישראל למהגרי עבודה ועובדים זמניים – שמהדהד בתוכו את אחד מאיסורי ייהרג ובל יעבור – מסמל את הקושי של חברה להתמודד בכבוד עם אלו המבקשים להסתפח אליה או רק לשבור שבר בשעת משבר. "מראה מעל הגשר" עוסקת באותו קושי בדיוק, אבל ארתור מילר המחזאי בחר בחוכמה לטשטש את ההבדלים בין המקומיים לזרים.
קצת כמו במערכון העלייה המפורסם של לול, אדי קרבונה, שמייצג את הוותיקים, הגיע לאמריקה רק גל הגירה אחד לפני אורחיו הזרים, ואולי בהשראת אריסטו שטען שעל הטרגדיות המשובחות להתרחש בתוך המשפחה, הזר המאיים הוא רודולפו (דורון ברקמן) בן דודה של אשתו של אדי, המגיע כמהגר בלתי חוקי לארצות־הברית מאיטליה ביחד עם אחיו (אופיר מרטין המוצלח).
למרות הקרבה המשפחתית, כמו כל זר, הוא בעל גינונים משונים, צבע שונה – איטלקי בלונדיני בין שחורי שיער – ומעל הכול, בהתאם לסטריאוטיפ, הגיע לגנוב את הנשים ולנצל את הארץ. כך מאמין אדי, שנחרד אל מול הקשר המתפתח בין רודולפו לאחייניתו היתומה (ניב סולטן), שגדלה אצלו כמו בת, אבל עכשיו נהפכת לאישה מול עיניו. תוסיפו למתח הזה עמידה על כבוד ונאמנות שבטית והסוף הרע לא מפתיע אף אחד.
עם כל זאת, המחזה של מילר, שנכתב ב־1955, נראה במפגש עכשווי מעט מיושן וסכמטי (למרות התרגום המוצלח של הלל מיטלפונקט), עם דמות עורך הדין (אנטון מקלנקו) שנמצא שם להסביר ולהזהיר ולהדגיש את מוסר ההשכל ("חייבים להתפשר") והקצב הלא אחיד שמתחיל לתפוס תאוצה רק לקראת סופו. אבל הבימוי המוצלח של אלון אופיר מצליח להאיר בו פנים חדשות, תוך שימוש בתפאורה החכמה של ניר מנור (שבה הרחוב נפרש כרמפה המקיפה את הבית הפתוח אליו), ושימת לב לפרטים קטנים, בנוסף לתאורה של איל תבורי ולתלבושות של אביב כרמי.
מה שמציל את ההצגה מהכובד המסוים של המחזה של מילר הם השחקנים הצעירים, ובייחוד תומר מחלוף כאדי קרבונה – סוער, מצחיק, מלא תשוקה וזעם, ודניאלה דלין בתפקיד אשתו ביאטריס המנסה להשאיר את משפחתה שלמה אל מול הטלטלות שהיא עוברת, ומעבירה דמות חזקה, נבונה ולמודת ניסיון. הרעננות שלהם מצליחה להפיח חיים בהצגה. אני מהמר שאת הצמד הזה עוד נראה במגוון הזדמנויות גם לאחר שיסיימו את לימודיהם.
מראה מעל הגשר, סטודיו למשחק יורם לוינשטיין
