שנת השמיטה, המתחדשת עלינו מדי שבע שנים, מביאה בכנפיה שלל פרסומים תורניים, המתייחסים בעיקר להיבטים מעשיים של שמירתה, בהתאם לשיטות ההלכתיות הידועות – אוצר בית דין, היתר המכירה ועוד. תשומת לב פחותה מוקדשת בדרך כלל ללימוד המקורות של נושא השמיטה, כפי שהם נידונים במשניות ובסוגיות התלמוד. מסכת שביעית שבמשנה נדחקה בכלל לקרן זווית, ומעטים המקדישים מאמץ ללימודה. חיסרון זה בא הספר הנוכחי למלא.
בכותרת הספר מצוין שהוא מופיע עם "אנציקלופדיה הלכתית חקלאית". מאחורי כותרת זו מסתתר הרב דוד אייגנר, חבר מכון התורה והארץ, שיגע וטרח בריכוז ובעריכה של הרקע ההלכתי־חקלאי של משניות מסכת שביעית, בליווי צילומי צבע ושרטוטים. זהו חלק ממפעל רחב יותר, האמור להקיף את הרקע ההלכתי־חקלאי של כל סדר זרעים והמצוות התלויות בארץ.
בלימוד מחקרי של המשנה ומקורות דומים מקובל להתייחס לתחום הריאליה, כלומר לתרבות החומרית המיוצגת במקורות – צמחים, אתרים, כלים, מלבושים, מנהגים וכיוצא באלה. אייגנר לא הסתפק בכך, והוא דן במציאות החקלאית של תקופת המשנה לעומת התמורות שחלו בה בזמננו. כך למשל, הוא מתאר את התרחבות השימוש בהשקיה בתקופתנו לעומת "בית השלחין" המצומצם של המשנה. הוא נכנס גם לפרטים של מושגים בוטניים כגון "דלועים", מושגים חקלאיים־ישוביים כגון מדרגות־טרסות, ומושגים ארכיאולוגיים כגון כדי יין מהתקופה הרומית. אייגנר עוקב גם אחר תהליכים בצמח, כגון מבנה גזע העץ והצטברות השמן בזית.
ובכל זאת, יש פרטים הטעונים השלמה ותיקון. במסגרת הדיון על "בית השלחין" (עמ' 47־48), צריך היה להזכיר את המשנה בפתיחת מסכת מועד קטן, "משקין בית השלחין במועד ובשביעית" – המתירה להשקות את בית השלחין גם בשנת השביעית עצמה. על חשיבותו של הלוף נכתב שהוא שימש כמאכל טיבול ולרפואה, אבל לפי פליקס (ירושלמי שביעית, עמ' 318־319), הפקעות שלו שימשו למאכל ממש, בדומה לתפוחי אדמה בימינו. בדיון על "בנות שוח" כדאי להזכיר את פרופ' שאול ליברמן שהציע לראשונה את הזיהוי של "אורן הצנובר". הספר מעוטר בתצלומים נאים, אבל יש מקרים שבהם חסר כיתוב שיסביר את הנראה בתמונות (עמ' 266), או שההסבר קצר מדי (עמ' 271).
עם זאת, אין בהערות אלו כדי להפחית מחשיבותה של העבודה האדירה שעשה אייגנר. יש במסכת שביעית גם דיונים עקרוניים הקשורים לנושא הנכבד של גבולותיה ההלכתיים של ארץ ישראל – משנת "שלוש ארצות לשביעית" (עמ' 189־200). גם לאלה נדרש אייגנר בשום שכל.
לסיכום: ספר מקורי וחשוב זה, המשלב את הידע ההלכתי עם הרקע המחקרי, הריאלי־חקלאי, מן הראוי שימצא את מקומו על שולחנם של כל העוסקים בתורת השביעית.
אליעזר גולדשמידט הוא פרופסור אמריטוס בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית
מסכת שביעית
עם אנציקלופדיה הלכתית־חקלאית ופירושי ברטנורא וקהתי
עורך: דוד אייגנר
מכון התורה והארץ, תשפ"א, 355 עמ'
