כששוטרים מתיישבים מול המצלמה, כל האמת על המשטרה יוצאת לאור

בלילה שאחרי שידור החלק השלישי בסדרת התחקירים "השוטר במסכה" בתוכנית "הצינור" ברשת 13, בר שם־אור, הכתב שעומד מאחורי הסדרה, התקשה להירדם. "היו לי ממש סיוטים בלילה. החלק הזה עסק בסיפורים של שוטרים מתקופת 'שומר החומות', ישבתי מול שוטר שהיה יומנאי בתחנת משטרה בדרום, והוא מספר לי איך הוא קיבל טלפון מאישה שנוסעת באחד הכבישים וסוקלים את הרכב שלה באבנים. בזמן שהיא צורחת לו בטלפון לעזרה הוא פונה לקצין משטרה שנמצא לידו ואומר לו 'תקשיב, יש פה אישה שתוקפים אותה באבנים', והקצין עונה לו 'אין לי מה לעשות'. אותו יומנאי נאלץ לומר לאישה 'גברת, אני מציע שפשוט תבואי לתחנה', כשהוא יודע שאין לה איך להגיע אליהם.

"בסוף, תושב הפזורה הוציא את אותה אישה מהרכב ואמר 'תברחי, כי אם את תישארי פה, תמותי'. היא ברחה, ואת הרכב שלה באמת שרפו. וכשאני מסתכל עליו בזמן שהוא מספר לי את זה, אני רואה איך האירוע הזה השאיר בו צלקות. השוטר הזה יסחוב את שיחת הטלפון הזו כל החיים. והסיפורים האלה ששמעתי ממנו ומעוד שוטרים מלווים אותי גם בחלומות, ואלו ממש לא חלומות נעימים".

שם־אור לא בדיוק חדש בעולם החדשות והתחקירים. הוא אומנם צעיר יחסית, רק בן 32, אבל עם ותק של 14 שנה מאז הגיוס לגלי צה"ל. תיק העבודות שלו כולל סיפורים כמו חשיפת הדארקנט הישראלית, סיפורי הרב יובל אשרוב, המפלגה שיגאל עמיר ניסה להקים, סדרה על הפייק־ניוז בנושא חיסוני הקורונה, וזה רק על קצה המזלג. גם סיפורים על התנהלות המשטרה כבר יצא לו לחשוף, אבל סדרת הכתבות הנוכחית שלו, "השוטר במסכה", הביאה אותו לרמות זעזוע שהוא לא הכיר קודם.

ואפשר בהחלט להבין אותו. השוטר במסכה היא סדרת תחקירים מטלטלת, שחושפת בשלושה חלקים את מה שמצטייר כמצב קטסטרופלי במשטרת ישראל. במסגרת הפרויקט הגיעו לאולפן הצינור מספר שוטרים, חלקם עדיין בתפקיד ואחרים שעזבו לאחרונה את השירות, כשפניהם מוסתרות במסכה, והם נותנים תיאור מהשטח של המצב שבו נמצאת המשטרה. הפרקים עצמם לא מאוד ארוכים, אבל כל אחד מהם מציג עוד חלק במה שנראה כמו ארגון במצב קשה. עם המידע הזה, בהחלט קשה לישון בלילה.

מעלימים עין

"כמו הרבה אייטמים בתוכנית שלנו, גם הפרויקט הזה התחיל מהרשתות החברתיות", מספר שם־אור על תחילת הדרך. "שמתי לב שאני רואה עוד ועוד פוסטים של שוטרים שמספרים למה הם החליטו לעזוב את השירות במשטרה. לפעמים הם לא כתבו את זה בשמם, חלק כתבו תחת שמם אבל בקבוצות סגורות, פוסטים ארוכים מאוד עם תיאורים של מצב עגום, בהיקף שלא זכור לי שהיה קודם לכן.

"התחלתי לברר, והבנתי שמשהו קורה. שיש במשטרה גל התפטרויות שלא היה בעבר. שוטרים שקמים ביוזמתם ועוזבים, ומחליטים לספר למה הם עזבו. פניתי לאותם שוטרים, ומה שהם סיפרו לי היה פשוט מסמר שיער. כעיתונאי יצא לי לסקר לא פעם אירועים שקשורים למשטרה, לפעמים חקירות שהצליחו, לפעמים אייטמים ביקורתיים, אבל כאן פתאום אני נחשף לדרך שעובד בה המנגנון מבפנים, מהעיניים של השוטר הפשוט בשטח. עניין אותי להבין את זה בעיקר אחרי שומר החומות, כשלא מעט אזרחים, כולל אני שסיקרתי את האירועים בלוד, הרגישו שהמשטרה פשוט לא נמצאת בשטח והתושבים הופקרו".

"כעיתונאי יצא לי לסקר לא פעם אירועים שקשורים למשטרה, לפעמים חקירות שהצליחו, לפעמים אייטמים ביקורתיים, אבל כאן פתאום אני נחשף למנגנון מבפנים, מהעיניים של השוטר הפשוט בשטח"

השיחות הראשונות האלו הובילו את שם־אור ואת תוכנית הצינור לערוך שתי כתבות שנקראו "מרד השוטרים". בכתבות הללו סיפרו שוטרים ממחוז דרום שהתפטרו לאחרונה, שבכבישי הדרום יש הוראה לשוטרים לא לבצע מרדפים ולא לרדת מהכביש לשטח. "הסיפורים האלה גרמו לי להבין למה כבישי הדרום נראים כמו שהם נראים. קלטתי שיש פה אכיפה לקויה באופן מכוון".

באחת הכתבות שם־אור גם למד על מושג חדש שנקרא "מדיניות ברווז". "ברווז זה כינוי לאירוע שלוקח הרבה זמן לטפל בו, כמו למשל אם תפסת מישהו עם סמים בכביש או עבריין תנועה כבד שצריך לקחת לבית משפט. כל אירוע שטיפול בו אורך למעלה משעה. ואז אותו שוטר מסביר לי שמכיוון ששוטרים לא מקבלים תשלום על שעות נוספות, אז בשעה האחרונה של המשמרת יש מדיניות ידועה ששוטרים פשוט מעלימים עין מעבירות כבדות. נוסעים הלוך חזור בכביש, מה שמכונה אצלם 'מגהצים את הכביש' או אפילו הולכים לשתות קפה. ומכיוון שיממה של 24 שעות מחולקת לשלוש משמרות של שמונה שעות, אז למעשה יש שלוש שעות ביממה, בסוף של כל אחת מהמשמרות, שבהן פשוט אין אכיפה. וזו פרקטיקה שהיא מטורפת".

התגובות ששם־אור ומערכת הצינור קיבלו מהמשטרה לכתבות שלהם היו די לקוניות, והכחישו את כל הטענות שנשמעו, אלא שבמקביל מכשיר הטלפון של שם־אור החל לעבוד שעות נוספות. "פתאום פונה אליי שוטר מעוד אזור בארץ ואומר לי שגם אצלם זה המצב. ואז עוד שוטר ועוד שוטרת, ולפתע אני מוצא את עצמי עם שיחות מעשרות שוטרים מכל רחבי הארץ, בכל התפקידים, שמתארים לי מציאות של בעיות מובְנות בתפקוד של המשטרה. שוטרים בדרגי השטח, שוטרי סיור, חוקרים, שוטרים קהילתיים, שוטרי תנועה, מתנדבים, וזה הלך והצטבר אצלי, עד שהבנו שחייבים לעשות עם זה משהו, וככה נולד פרויקט 'השוטר במסכה'.

"נוצר מצב שהשוטרים מצד אחד מפחדים מהעבריינים ומצד שני מפחדים מהקצינים שלהם, ולא נכנסים לאזורים מסוימים בהוראה מלמעלה. וזה לא רק ב'שומר החומות', כי הם מספרים לי שאם יש מבצע בעזה, ואפילו סתם התחממות, הם מקבלים הוראה לא לאכוף"

חברת הייטק

הרעיון לצלם את השוטרים המרואיינים כשהפנים שלהם עוטות מסכה שהפה שלה סתום, היה של מגיש הצינור, גיא לרר. "הרעיון של המסכה הוא שהיא מאפשרת לאותם שוטרים להגיע אלינו לאולפן, לשבת מול המצלמה, ועדיין להרגיש מוגנים. כי כשמרואיין מדבר מול מצלמה ואומרים לו שאחר כך יטשטשו אותו בעריכה, ואפילו אם מצלמים אותו מהגב, הוא מרגיש חשוף וזה מעורר אצלו חששות".

זה לא גם קצת גימיק שיווקי?
"בעיניי זה ממש לא היה גימיק שיווקי. ממש ראיתי בעיניים של השוטרים שישבו מולי שזה נתן להם סוג של רשת הגנה. הרגשתי איך המסכה מאפשרת להם לפתוח את הלב בזכות תחושת המוגנות הזו. אחד השוטרים אמר לנו שהוא לא מכיר תקדים ששוטרים מהשטח יושבים ומדברים בצורה כזו גלויה על הארגון שהם עבדו בו עד לא מזמן, וחלקם עדיין עובדים בו".

מהחומרים שצולמו כנראה אפשר היה להפיק פרק תחקיר ארוך ומעמיק של 40 דקות, אבל בהתאם לסגנון של הצינור שמתאים את עצמו לרשתות החברתיות, התחקיר שודר בשלושה חלקים. "הפרק הראשון עסק במנגנון הסטטיסטי של המשטרה. מתברר שבשש השנים האחרונות המשטרה התחילה להתייחס לעצמה כאל חברת הייטק שמודדת את עצמה עם טבלאות אקסל, מדדים ויעדים. לכל תחנה וקצין יש יעדים שהוא צריך לספק בסוף החודש, ואם הם לא עומדים ביעדים האלה, הם ייתנו על כך את הדין".

נשמע טוב לכאורה, לא?
"לכאורה כן, אבל בפועל זה גרם לפעולה ההפוכה. שוטרים מספרים שכדי ליצור מצג של ירידה בנתוני הפשיעה, קצינים לוחצים עליהם פשוט לשקר, או כמו שאמר שוטר באחד הפרקים – "להיות יצירתיים". מתברר שיש פרקטיקה שנהוגה כמעט בכל התחנות בארץ, ששוטרים יסווגו אירוע אחד בצורה אחרת. למשל – אירוע ירי הם יסווגו כזיקוקים. אירוע של התפרצות לדירה יסווגו כהסגת גבול. אם יש הרבה אירועי ירי באזור הדרום שכבר אי אפשר לסווג כזיקוקים, אז יסווגו חמישה אירועי ירי שונים כאירוע אחד מתמשך. באחת השיחות שוטר שישב מולי הזכיר לי אירוע שאני בעצמי סיקרתי, של תושב באזור המשולש שירו לו על הבית והמשטרה לא עשתה כלום, אפילו לא באה לבדוק, ואז אומר לי השוטר 'אתה זוכר את האייטם הזה? אנחנו סיווגנו את זה כזיקוקים'. אלף ואחד טריקים ושטיקים כדי להראות מצג ירידה בנתוני הפשיעה בירידה, והכול בהוראה ישירה של הדרג הפיקודי".

סילופי הסטטיסטיקה, על פי מה שסיפרו השוטרים, הם לא רק באשר לסיווגים. "קיבלנו עדויות על שוטרים שאמורים להיות מספר שעות באזור מסוים ולמלא דו"ח על הזמן שהם שהו שם, ושואלים את המפקדים שלהם מה לעשות כי באותו זמן הם נשלחו לאירוע באזור אחר לגמרי. ואותו שוטר משמיע לי הקלטה של המפקד שלו אומר לו 'זה לא מעניין אותי. תכתוב שעשית את זה', כי אותו מפקד צריך להעביר את הדו"ח למפקד שמעליו והוא לזה שמעליו, והכול כדי להראות עמידה ביעדים. כל עניין המדדים והיעדים, לפי מה שעשרות שוטרים סיפרו לנו, הוא הונאה אחת גדולה. ופה אמרתי לעצמי וואו, זה מתכתב עם המציאות, זה מסביר למה המשטרה פעם אחר פעם מספרת על ההישגים שלה, כשבפועל התחושה של כולנו היא שהמצב רק מתדרדר. לכל מה שאנחנו רואים וחווים יש קשר ישיר והדוק לאותה הצגה, לאותו תיאטרון של נתונים וסטטיסטיקות מסולפות שהמשטרה מראה לציבור".

"כל עניין המדדים והיעדים, לפי מה שעשרות שוטרים סיפרו לנו, זו הונאה אחת גדולה. זה מסביר למה המשטרה פעם אחר פעם מספרת על ההישגים שלה, כשבפועל התחושה של כולנו היא שהמצב רק מתדרדר"

קו השבר

עוד לפני שידור הפרק השני והשלישי, הטלטלה כבר הורגשה במשטרה. עוד ועוד שוטרים פנו לשם־אור וסיפרו לו שהתוכנית הפכה לשיחת היום בתחנות המשטרה, ואפילו המפכ"ל רב־ניצב קובי שבתאי צילם סרטון תגובה. "הוא הצטלם, אפילו לא על מדים, ואמר שהוא מדבר בלי מסכה, ושאותם שוטרים שהתראיינו הם ספיחים, גורמים קיצוניים, ורמז שהם בעצם פחדנים".

קשה לפספס את התסכול והכעס שתגובת המפכ"ל עוררה אצל שם־אור. ההאשמות של המפכ"ל גם לא נותרו ללא מענה, אבל לפני שהגיעו לתגובות, המשיכו שם־אור ומערכת הצינור בשידור הפרקים הנוספים, שהיו אפילו מזעזעים יותר. "בפרק השני התמקדנו באכיפה בדרכים. התברר לנו שהמעקב הסטטיסטי הוביל לכך שבכל ניידת הותקנו כלים שבוחנים איך השוטר נוהג. על כל בלימה, על כל האצה, על כל חצייה של מהירות 120 קמ"ש, השוטר יצטרך 'דו"ח הסבר'. ולא מדובר על הסבר בעל־פה, או רישום לפרוטוקול. דו"ח הסבר הוא כלי ענישה, וכל שוטר שיש לו שני דו"חות הסבר, הקידום שלו ייפגע. כשאתה מחבר את זה להוראה שאין מרדפים ולמדיניות הברווז, אתה מבין שאין אכיפה על עבריינות בכבישים.

"ואז מספרת לי שוטרת בתפקיד, ועוד שוטר באגף התנועה, שמכיוון שיש מכסת דו"חות שצריך לספק, אז הם הולכים לכבישים קלים כדי לעמוד במכסה. עושים 'מלכודת אכיפה' ליד תחנת דלק ונותנים דו"חות לאזרחים נורמטיביים שלא הספיקו לשים חגורה או היו עדיין עם הטלפון ביד. ומה לגבי הכבישים המסוכנים? מה עם מקום כמו כביש 25 שם רואים כל הזמן בטיקטוק סרטונים של עברייני תנועה שנוסעים במהירות שיא? שם לא אוכפים, כי אם תשב שם לאכוף ברצינות, אז במקום 15 דו"חות אתה תמלא רק שלושה דו"חות. שלושת הדו"חות האלה אולי יצילו חיים, אבל השוטר מחויב להביא 15. וכשאני שומע את זה אני מבין איך הגענו לשיא של הרוגים בכבישים בארבע השנים האחרונות. וגם השוטרים מבינים. הם אומרים לי 'זה בסדר שרוצים למדוד אותנו, אבל תמדדו איכותית, לא רק כמותית'. אבל במצב כיום שוטרים לא אוכפים איפה שצריך, אלא הם מספקים תפוקה. משרתים את הסטטיסטיקה".

הפרק השלישי עסק, כאמור, ב"שומר החומות", והיה המטלטל מכולם. "שומר החומות היה קו שבר מאוד גדול. הרבה שוטרים עזבו בגלל מה שקרה אז, בגלל מדיניות שלמעשה אמרה להם 'אל תבעירו את השטח', כשהם יודעים שזה על חשבון חיי אזרחים. מדיניות מכוונת שההסבר שלה הוא שאסור לגרום לתסיסה. שוטרים מהמשולש, למשל, סיפרו לנו שהורו להם לשחרר עצורים ששרפו ניידות, כדי שחברים של אותם עצורים לא יבואו וישרפו את התחנה. שוטרים אחרים מספרים על אזורים שפשוט אסור היה להם להיכנס אליהם, כי בגלל המחסור האדיר בכוח אדם במשטרה, ויש מחסור, היו רק ניידת או שתיים זמינות. שוטר אומר לי 'מה אני יכול לעשות עם ניידת אחת מול המון של 300 או 400 איש?' ושוטר אחר מתחנה בדרום מספר לי שהוא וחברים שלו פחדו לנסוע בכבישי הדרום לתחנה, אז במקום לנסוע בניידת הם הגיעו בניגוד לנהלים ברכב הפרטי שלהם, עם כאפייה על הראש ומוזיקה ערבית ברכב.

"שוטרים אחרים סיפרו לי שגם כאשר היה כוח אדם ולא מנעו מהם לאכוף את החוק, הם חששו שאם הם יגיעו למצב שהם משתמשים בנשק שלהם, המשטרה לא תגבה אותם. בעצם נוצר מצב של שוטרים שמצד אחד מפחדים מהעבריינים ומצד שני מפחדים מהקצינים שלהם, ולא נכנסים לאזורים מסוימים בהוראה מלמעלה. ושלא תחשוב שזה רק ב'שומר החומות'. כי הם מספרים לי שאם יש מבצע בעזה, ואפילו סתם התחממות, אז שוטרים מקבלים הוראה לא לאכוף באזורים מסוימים כדי 'לא להבעיר את השטח'. והבעיה היא שבאזורים כאלה אין ואקום. ואם אזרח ערבי יודע שכשהוא יפנה למשטרה הם לא יבואו לעזור לו, אז הוא יפנה לכל מיני ארגוני שמירה או ארגוני סולחה מקומיים ויאבד כל אמון במשטרה".

הצגה לתקשורת

בבית הקפה שאנחנו יושבים בו סמוך לבניין רשת 13, הערוץ שבו הצינור משודרת, שם־אור מדבר על סדרת התחקירים שלו, בלהט שקשה לעצור. מפעם לפעם הוא מרים את כוס הקפה שהזמין כדי לקחת לגימה, אבל עוד לפני שהכוס מצליחה לפגוש את השפתיים, הרצון לפרוק את אינספור הסיפורים שהוא נחשף אליהם גובר עליו, והיד מחזירה את הכוס לשולחן. עד לרגע שהוא הרשה לעצמו לקחת לגימה, נדמה היה שהקפה התקרר לגמרי.

כשאני שואל אותו על התגובות שהוא מקבל, הוא מראה לי הודעות שנשלחו אליו, תוך שהוא מסתיר את שמות השולחים. "אני מקבל כל יום שיחות טלפון משוטרים. קצינים מתכתבים איתי, אומרים לי שהכול נכון ושזו חבית אבק שריפה שתתפוצץ לנו בפנים. יש קבוצת פייסבוק סגורה בשם 'חושבים אנשים' שיכולים להצטרף אליה רק שוטרים, אבל שולחים לי משם צילומים עם הודעות של מאות שוטרים שמגבים את התחקיר שלנו".

עד כמה הסיקור התקשורתי משפיע על תפקוד המשטרה?
"מאוד. שוטרים שמספרים לי שהמשטרה עוסקת ביחסי ציבור ובהצגות לתקשורת. חוקרים משטרתיים אמרו לנו שאירוע בפרופיל תקשורתי גבוה או שמעורב בו איזה סלב יטופל במהירות, וכשאזרח נורמטיבי מגיב תלונה אז השוטר בתחנה יחקור אותו, אבל הטיפול יגיע במקרה הטוב אחרי חודש".

"אדם פונה לקצין משטרה שנמצא לידו ואומר לו 'תקשיב, יש פה אישה שתוקפים אותה באבנים', והקצין עונה לו 'אין לי מה לעשות'"

וכמו שהסטטיסטיקה היא הצגה לתקשורת, יש גם מבצעים שהם כולם הצגה. שוטר מספר לי שאחרי תקופה שהסתובבו הרבה סרטוני עבריינות בכבישי הדרום, המשטרה רצתה להראות שהם שולטים בעניינים, אז עשו מבצע לתפיסת תחנות דלק פיראטיות. נשמע על פניו טוב, רק שבפועל אותו שוטר טוען שבמבצע הזה תפסו בעיקר תחנות לא פעילות, כי העבריינים כל הזמן מחליפים מקומות, ומכלי הדלק שמצאו היו כמעט ריקים. וכשהוא הגיע לאחת הנקודות היה שם מכל ענק וריק, אבל כשצוות הצילום של המשטרה הגיע למקום הם נתנו לו הוראות בימוי כדי שבתמונות זה ייראה כאילו המכל מלא בדלק".

התקשורת, כך נראה, יכולה אומנם להשפיע על סדר היום במשטרה, אבל היכולת שלה ליצור שינויי עומק מוגבלת יותר. התגובות הרשמיות ששם־אור והצינור קיבלו ומקבלים מהמשטרה, לא שידרו מוכנות לקבלת ביקורת. הסרטון של המפכ"ל, כאמור, אפילו שידר זלזול. "בדיעבד מתברר שהסרטון הזה היה עבורו טעות אסטרטגית, כי זה מה שגרם לחלק מהשוטרים להחליט להסיר את המסכה, והם ישבו אצלנו בפרק הרביעי, ואמרו בפנים גלויות שהכול נכון ושהם מבחינתם מוכנים ללכת לפוליגרף. אדם שהיה קצין מוערך במשטרה, שזכה לתעודת הצטיינות, מסתכל על המצלמה ושואל 'אני גורם קיצוני?'"

אם לנחש על פי האופן ששם־אור מדבר, אפשר להניח שהפרויקט שלו ושל הצינור טרם הגיע לסיומו. "ברגע שהתחלתי לקבל טלפונים מקציני משטרה שאומרים לי שאני צודק בכל מילה, הבנתי שזו תופעה שחוצה תחנות, מרחבים, שאם לא יטפלו בה יהיה פה אסון. היו לי חשיפות חשובות בעבר, אבל זה באמת אחד הפרויקטים הכי חשובים שעסקתי בהם כעיתונאי. כי זה פרויקט שמתאר משטרה ששועטת למטה במדרון תלול. ואם דברים לא ישתנו זה יהיה טרגי, כי בסוף המטרה של כולנו היא שלמדינת ישראל תהיה משטרה טובה ואמינה. אם זה לא יקרה, זה יעלה לנו בחיי אדם".