לאחר מלחמת ששת הימים ישראל הפכה למדינה פופולארית ואהודה בעולם. תיירים רבים נכנסו בשערי המדינה ובהם חברי הכנסייה "אמונת התנך" מדלוור קולורדו. הכנסייה הייתה ועודנה תומכת ישראל גדולה. לכנסייה יש מספר להקות מחול וזמר ולאורך שנות השבעים הייתה להקה שמגיעה מקולורדו לישראל כל שנה ומופיעה במשך שבועיים ברחבי הארץ בעוד חברי הלהקה לובשים מדי צה"ל.
בתחילת שנות השמונים יורם טהרלב עבד יחד עם הלהקה לקראת סיבוב הופעותיהם הבא בישראל. אחת מחברות הלהקה ששמה טומי סמואלס שהייתה ציונית נלהבת, ביקשה מטהרלב שיכתוב עבורה שיר מיוחד שיתאר את הגעגועים שלה לארץ ישראל. טהרלב נאות לבקשה וכתב עבורה מילים, אותן שלח למלחינה נורית הירש שגרה בארה"ב באותם ימים. נורית הלחינה בשמחה, טומי הקליטה את השיר באמריקה אבל הוא לא התפרסם לא בארץ ולא בעולם. (למעשה הלחן נעלם לגמרי עד שחוקר הזמר עפר גביש מצא את טומי סמואלס ב2019 והיא שלחה לו את ההקלטה של הביצוע שלה)
ב1985 פנו ירדנה ארזי ומנהלה גברי מזור לטהרלב בבקשה שייתן להם מילים עבור האלבום הבא של ירדנה. יורם טהרלב מצא במגירתו את המילים ונתן להם, הם נתנו אותן לחנן יובל שהלחין את השיר בלי לדעת שאינו הראשון שעושה זאת. השיר בביצועה של ירדנה ארזי הפך ללהיט ענק.
שנים רבות אחר כך גם כוכב הזמר החסידי אברהם פריד ביצע את השיר (בשינויי טקסט קלים שאושרו על ידי המחברים) ובזכות העיבוד החדש והקצבי והפנייה אל קהל מאזינים רחב, השיר זכה לתפוצה רחבה אף יותר!
שהשמש תעבור עלי – ירדנה ארזי
"ישנם ימים ללא מרגוע
בם לא אמצא לי נחמה
ומוכרחה אני לנגוע
בעשבים, באדמה
לפסוע באותה הדרך
בתוך פריחת הכרכומים
ולהיות כל כך אחרת
ולפרוח ערב הגשמים.
רק תפילה אשא
הו אלי, אלי
שהשמש תעבור עלי
ותראה לי שוב את משעולי
הוי אלי, אלי
רק תפילה אשא
שהשמש תעבור עלי
ותיקח אותי אל המסע."
(מילים: יורם טהרלב לחן: חנן יובל)
חרדים רבים מכירים את השיר ושרים בדבקות (קלי קלי), אך בודדים הם המאזינים שיודעים שהשיר נכתב בכלל לחברת כנסייה אדוקה מאמריקה שמתגעגעת לארץ הקודש, אבל זה בדיוק מה שיפה בשיר. כל אחד יכול לקחת אותו למקום האישי שלו ולפרש אותו כרצונו. יורם טהרלב (שהכיר היטב את ארון הספרים היהודי) היה מצטט בהקשר של השיר הזה את אמירתו של רבי שמעון ממסכת אבות: "כשאתה מתפלל, אל תעש תפלתך קבע" אסור להתפלל כל יום את אותה התפילה באותה אדישות אלא עלייך להוסיף חיים, רגש וחיבור אישי אל תפילותיך.
בפרשתנו, כאשר בני ישראל נושאים את עיניהם ורואים את פרעה מתקרב ואת מצרים נוסע אחריהם, הם יראים מאוד וצועקים אל ה'. עיון קל בספרי התורה ואף בהמשך פרשתנו מלמד שבני ישראל בצרתם, נוטים בעיקר להתלונן אל משה ולא מתפללים לה' כמוצא ראשון לפתרונם.
רש"י אומר על תפילת בני ישראל על הים שהם "תפסו אמונת אבותם", כלומר אימצו את השיטה ה"ישנה" של אברהם יצחק ויעקב שכתוב עליהם שהתפללו. אמנם בפסוקים הבאים הם גם ידרשו ממשה פיתרון מעשי למצוקתם אך הצעקה הראשונה אל ה', היא זו שמביאה איתה את התגובה: "התייצבו וראו את ישועת ה'".
גם כיום לא חסרות צרות וסכנות מפחידות, וגם היום יש לנו נטייה להתלונן, אבל עלינו ללמוד מבני ישראל וליישם את השיר שכולנו שרים, חילונים דתיים וחרדים- כאשר ישנם ימים ללא מרגוע, רק תפילה אשא! זו אומנות אבותינו ואימותינו וזו דרך הפעולה הראשונה שלנו. הפתרונות הפרקטיים יגיעו מיד אחר כך.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
