אות פתיחה, פתיח מהוקצע, הצגת נושא ומרואיין. כך מתחילים רוב ההסכתים המקצועיים הפופולריים. יש לכך סיבה טובה: בדרך ליצירת הרגלי האזנה, משתמשים באות כדי לייצר תחושת נינוחות – הגעתם למקום הנכון, ובפתיח – כדי לייצר עניין להמשיך להאזין. הצגת הנושא והמרואיין מתבקשת, כי הפתיח יכול להיות טיזר: כמו אותם קטעי וידאו קצרצרים ברשתות החברתיות שנועדו לתפוס לנו את העין ב־2.7 שניות שלוקח לנו להחליט אם לשבט או לחסד, להקליק או לגלול.
את כל זה – לא תקבלו בהסכת של נדב פרי, "הון שלטון". כלומר, יש אות פתיחה, אבל אחד העיתונאים החדים שהיו פה מגלגל אותנו לפרק עם פתיח שנשמע כמו מה שהוא חשב עליו בזמן שהמיקרופון נפתח. אנחנו, המאזינים, לא חשובים. אנחנו שם כדי להאזין, אבל לא לפרק מתוסרט כמיטב המסורת של "עושים היסטוריה" ולא לשיחה בנויה היטב ומתוכננת כמו ב"עושים פוליטיקה" – אנחנו נכנסים לסלון של נדב, מקבלים שרפרף לישיבה, נפתח וילון – ואנו נחשפים לשיחה בינו לבין אחד מחבריו הוותיקים.
השיחה עצמה היא מעין תקציר הפרקים הקודמים עם הערות הבמאי והשחקן הראשי. אם לא האזנתם לפרק הקודם, ובכל העונות הקודמות, סביר שחלק מהאירועים יהיו לא ברורים, גם אם פרי ינסה להבהיר את הרקע למי שלא עקב אחרי הקריירה של אלדד יניב או ירון לונדון. אבל אם אתם חולי פוליטיקה, כאלה שיודעים מה השם הפרטי של חבר הכנסת דוידסון – תרגישו מאוד בנוח בסיטואציה.
זהו אחד ההסכתים הארוכים ביותר שתאזינו לו. לאחד הפרקים האזנתי במשך כמה נסיעות קצרות לסופר ועוד שתי נסיעות לעיר מרוחקת. וזה לא ששיחה ארוכה היא בלתי מעניינת, אלא שהקטעים המעניינים ביותר מגיעים בסוף, כשהחבר מתרכך יותר ויותר – אבל כבר עברה שעה וחצי, והאורח כבר מבוסם מערק או שנדב צריך ללכת לסגור פינות לקראת השבת. כך לדוגמה בפרק הראשון עם יונתן אוריך הכרנו את יונתן האדם, אבל הרבה פחות את חוויותיו ותובנותיו של אוריך משנות העבודה עם נתניהו.
אנחנו בסלון עם החברים, ולכן זוכים לשמוע אמירות קשות בין חברים. כך כשאלדד יניב או מיקי חיימוביץ' שנכנסים בכוח בפרי בנושאי הגז – אבל גם את הוויתורים לחברים, כשהם מהללים את ההעמקה שהייתה למיקי חיימוביץ' העיתונאית, בעוד התוכנית שאותה הגישה – "המערכת" – הייתה תוכנית תחקירים די שטחית. ובעיקר אנחנו שומעים דברים שלא נשמע באף ריאיון אחר – המרואיינים הרבה פחות מחושבים מהרגיל, ואפשר לשמוע אפילו את עמית סגל ושי באב"ד אומרים את שעל ליבם, במסננת מחוררת במיוחד.
מכורי פוליטיקה ותקשורת שלא ימצאו שעה בשבוע להאזין ל"הון שלטון" צריכים לעשות חשבון נפש ולמצוא זמן. אבל ישראל ישראלי? הוא כנראה הוא ישקיע את הזמן ב"אחד ביום" ובמוזיקה, כי למי יש זמן להקשיב במשך שעה לחברים של אחרים.
הון שלטון, נדב פרי
