כל אמן ותיק ומוצלח יודע שכאשר הוא משחרר חומרים חדשים, הוא לא עומד רק למבחן של יכולות מוזיקליות, אלא צריך גם להוכיח שהוא עדיין מחדש ומעניין. את המשוכה הכפולה הזו צולח טונה בהצלחה רבה באלבומו הרביעי, "המזרח הפרוע", שמציג גם הלימה מדויקת בין שם לתוכן.
אלבומו הקודם של טונה, שבו החליט לצלול למחוזות הטראפ והאוטו־טיון, התקבל בביקורות חלוקות. זה קרה אחרי שני אלבומיו הראשונים שמיקמו אותו על המפה בענק והצמיחו לו קהל מעריצים אדוק. על הרקע הזה, אלבומו הרביעי עורר סקרנות רבה – לאיזה כיוון יפנה הראפר עכשיו, והאם הוא יצליח לשמור על אותה רמה גבוהה של עניין.
טונה כבר מיצב את עצמו כאמן שלא חושש להגיד את מה שיושב עליו, בין אם אלו התמודדויות שלו עם עצמו ועם משברים שונים, קשיים בחיי הזוגיות (שבאים לביטוי לא מעט ב"מזרח הפרוע"), או נושאים ציבוריים יותר כמו הביקורת האישית שלו על החיסונים, התקשורת, נורמות חברתיות ועוד. כל אלו תפורים היטב בתוך שורות עמוסות פאנצ'ים, שמכילות לא מעט מסרים סמויים (אל תפספסו את "אפטרפארק").
לצד התבנית הזו, שמציגה את הראפר ככותב שירים שלא חושש לפתוח הכול, בולטת בחומרים החדשים שלו זווית נוספת שלא ניתן להכניסה לתבנית כלשהי: הכיוונים האמנותיים והמוזיקליים המפתיעים שהוא פונה אליהם.
כדי להבין את הנקודה הזו מספיק להעיף מבט ברשימת האורחים באלבום: אושיק לוי וטדי נגוסה, פאר טסי, דודו טסה ושלום חנוך. לכאורה אין כמעט שום קשר בין האמנים האלו – הם מגיעים מעולמות מוזיקליים שונים בתכלית, וכל אחד מהם גם נמצא בשלב שונה לגמרי של הקריירה שלו.
אבל לא רק רשימת האורחים מגוונת, גם הפן המוזיקלי לא הולך לכיוון ספציפי מדי. לצד רצועות כמו "היי בייב" שמזכירה את אלבומיו הראשונים ו"מזרח פרוע" שמרפרר יותר לאלבומו השלישי, הוא ממשיך לנוע לכיוון סגנונות נוספים כמו קאנטרי ב"כל הכוכבים" שפותח את האלבום, או אפרוביט ב"יודעת לסובב". יחד הם מייצרים אלבום מגוון מאוד מוזיקלית.
יש לציין שהניסויים והכיוונים המיוחדים שמצמיחים פה שירים מצוינים, לא היו עובדים ללא צמד המפיקים והמוזיקאים ניר דנן ויקיר בן־טוב, שמכתיבים את הקצב מאחורי המילים בצורה נהדרת. השניים, שהיו אחראים גם להפקת שלושת אלבומיו הקודמים של טונה, מצליחים לזרום בצורה טוטאלית עם הכיוונים שאליהם הוא מחליט ללכת, וממשיכים להצליח ולספק מאחורי המילים סאונד מדויק, מלודי וחם.
אחד האתגרים עבור אמנים יוצרים הוא להנכיח את קולם הייחודי בלי ללכת לאיבוד בתוך תכתיבי הסביבה. אפשר לאהוב או לא לאהוב את הצבעים שבהם טונה צובע את היצירה שלו, אבל דבר אחד בטוח: כנראה אין אמנים אמיתיים וכנים יותר ממנו. הוא שם על השולחן אמיתות מרות שלא תמיד נעים לשמוע, אך ברוב המקרים הן מצמיחות שירים נהדרים עם מסר ועניין.
בפתיחת השיר "גלגל ענק" מתוך אלבומו השני "טונהפארק", נשמעת הקלטת ווטסאפ ששלח המוזיקאי רביד פלוטניק לטונה, ובה הוא אומר: "אני אף פעם לא מבין את הבחירות שלך. מפגר וגאון, ומנצח את העולם, כל פעם בדרכך שלך". המשפט הזה הוא אולי התמצית של העשייה המוזיקלית של טונה.
לטונה לא ממש אכפת, כנראה, מי יאהב אותו ומה יגידו עליו, כי בסופו של דבר הוא ממשיך להזין את קהל המעריצים שהולך אחריו וממלא את הופעותיו. ומבחינתו מדובר בניצחון על העולם, כל פעם בדרכו שלו.
