ד"ר רנדל מינדי (לאונרדו דיקפריו) והדוקטורנטית שלו קייט דיביאסקי (ג'ניפר לורנס) נתקלים בתגלית מרעישה – כוכב שביט נמצא במסלול התרסקות ודאי עם כדור הארץ ובעוד קצת יותר מחצי שנה יביא לקץ העולם. הם יוצאים לספר לאנושות על תגליתם אלא שזו, כך מתברר, עסוקה מדי בהבלים הרגילים ולא ממש רוצה להקשיב. לאחר שטיפל במשבר הכלכלי של 2008 בסאטירה המבריקה "מכונת הכסף" ולאחר הניסיון המוצלח קצת פחות לחשוף את נכלוליות הפוליטיקה האמריקנית ב"סגן הנשיא", הבמאי אדם מקיי מעביר את הפוקוס אל משבר האקלים שמאיים על קיומנו. "אל תסתכלו למעלה" החדש בנטפליקס משעשע למדי ולא חף מהברקות, אך הוא בעיקר רחוק מלספק את הסחורה.
הדבר הראשון שחייב להיאמר הוא שהסרט הזה היה יכול להיות אפקטיבי בהרבה לו נעשה לפני כמה שנים – כשרק פעילי סביבה וקומץ פוליטיקאים זעקו והתריעו בדבר הסכנה לפלנטה ונתקלו בעיקר באפתיות ציבורית והנהגתית. כעת, אזעקת החירום שהסרט מציע נבלעת לגמרי בהמולת אסונות הטבע התכופים והסרט הזה הוא בבחינת "סנוז" שהופעל הרבה אחרי שכל בני הבית כבר יצאו לעבודה.
כדי לחפות על כך, יורה מקיי בכל הנשקים ובכל העוצמה. בחיי, כמה שהסרט הזה רועש ושוצף וקוצף ודוחף את האג'נדה שלו באגרסיביות כמעט בכל סצנה. פה ושם זה מוביל לרגעים משעשעים ואפקטיביים, במיוחד באופן שבו מומחש עד כמה הרשתות החברתיות מהירות התגובה מטלטלות את חיינו ומאפשרות להבלים המונעים בעיקר מחששות וחוסר ביטחון לכסות על העיקר.
אבל רוב הזמן, האינטנסיביות וההקצנה של כל סיטואציה ודמות הופכות את הסרט לצפוי מאוד ומחלישות את הסאטירה. כי סאטירה טובה צריכה לבצע היטב אחד מן השניים: להתגנב בשקט עם נרטיב שנון שמסווה את הפאנץ' שלו עד לרגע הנכון או לחשוף את הקלפים בהתחלה אך להצליח להקדים את הצופה לפחות בצעד אחד בהצגת אבסורד שהוא בשום אופן לא היה מסוגל לדמיין.
"אל תסתכלו" בוחר בדרך השנייה, והבעיה היא שכולנו כבר כל כך ציניים ומודעים שאין בסרט שום גילוי מרעיש או חדשני – כמו מפגש של הגיבורים עם נשיאת ארה"ב המגלה שהיא כמובן עסוקה רק בהישרדותה הפוליטית, הופעה בתוכנית בוקר אקטואלית כדי לספר לציבור על סוף העולם שהופכת שולית לידיעה על פרידתם של שני כוכבי פופ או אג'נדה הומנית של איל טכנולוגיה אילון־מאסקי שנחשפת כלא יותר מרדיפת בצע אופורטוניסטית. פיהוק.
בהמשך לכך, גם שחקנים נהדרים כמו מריל סטריפ וג'ונה היל (בתפקיד נשיאה דמוית טראמפ ובנה) נופלים קורבן לבנאליות המשמימה של דמויותיהם הקיצוניות כשרפליקה ועוד רפליקות שאמורות היו להצחיק סוחטות לא הרבה מחיוך מובך. מי שמצילים את המצב הם לורנס ובמיוחד דיקפריו, שדמויותיהם נהנות ממעט יותר מורכבות וניואנסים והם סוחבים את הסרט על כתפיהם בכבוד. "אל תסתכלו למעלה" עשוי נהדר מבחינה טכנית, נהנה מצמד שחקנים ראשיים מעולים ומצליח לעיתים גם להיות משעשע. זו נשמעת כמו ביקורת לא רעה, חבל רק שמדובר בסרט שמנסה להיות סאטירה נשכנית ומטלטלת.
אל תסתכלו למעלה ארה"ב 2021, במאי: אדם מקיי. 138 ד'
