בשנים האחרונות פורח בישראל דור חדש של כדורסלנים מצוינים שהובילו את נבחרת העתודה לזכייה בשתי אליפויות אירופה, מייצגים אותנו בכבוד ברחבי העולם ומעוררים הרבה ציפיות לקראת העתיד. אחד הבכירים שבהם הוא יוֹבֵל זוסמן (23), המתנשא לגובה של 2.02 מטר, שעזב בקיץ את מכבי תל־אביב וחתם על חוזה לשלוש שנים באלבה ברלין, קבוצת פאר גרמנית המשחקת גם היא ביורוליג. "לא הופתעתי כשאלבה פנתה אליי, כי ידעתי שזה מועדון שמאמין בשחקנים צעירים ורעבים שרוצים לנצח", אומר זוסמן.
המעבר של זוסמן התאפשר לאחר סאגה מורכבת בינו לבין הנהלת הצהובים, שביקשה להשאיר אותו בקבוצה – סאגה שהסתיימה לבסוף בפיצוי כספי שהעביר לה. "בניגוד למה שחושבים, לא עזבתי את מכבי כי הרגשתי לא מוערך, אלא כי רציתי למצוא קבוצה שתיתן לי תפקיד גדול ומשמעותי יותר. חיפשתי אתגר חדש שיוציא אותי מהמקום הנוח והמוכר", מסביר זוסמן את הרקע לעזיבה. "מכבי בסופו של דבר זה עסק, ומה שטוב להם לא בהכרח טוב לי, וככה זה עובד. זה מהלך שמטרתו לשפר את המשחק שלי ולהמשיך להתפתח. קל מאוד לזכור את הדברים הפחות טובים שקרו, אבל לי חשוב לזכור את הרגעים המאושרים ואת הדברים הגדולים שעברתי במכבי, עם זכייה באליפויות ודאבל, לצד רגעים קשים יותר של פציעות או הפסדים. הרבה ממי שאני היום זה בזכותם".
למרות הגישה החיובית של זוסמן, המפגש הראשון שלו מול הצהובים לפני כחודשיים בגרמניה הסתיים בטונים צורמים. למרות שהצטיין וקבוצתו ניצחה, הוא נכנס לעימות כשהגיב בתנועה לעבר הספסל של קבוצתו לשעבר לאחר אחת הקליעות ופתח בעימות פיזי עם ג'יימס נאנלי ממכבי. "אני לא מאמין בהפגנת רגשות על המגרש, אבל מכבי הייתה הבית שלי שנים ארוכות, הרבה דברים צפו בערב הזה, וכמה אירועים הוציאו אותי משלוותי, הרגשתי שקצת דוחפים אותי לקצה", מודה זוסמן, "הדבר היחיד שאני מצטער ועצוב לגביו הוא שחלק מהאוהדים של מכבי נפגעו כי לא הייתה לי שום כוונה כזו. יש במכבי אנשים שאני מאוד אוהב ובקשר רציף איתם. טראש טוק והתנהלות אגרסיבית אלו דברים שקורים במהלך משחק, וכמו תמיד, גם הפעם המטרה שלי הייתה לעזור לקבוצה שלי לנצח", השבוע חזר זוסמן עם אלבה לישראל, למשחק נגד מכבי תל־אביב שנערך אחרי סגירת הגיליון.
לא עזבתי את מכבי תל–אביב כי הרגשתי לא מוערך, אלא כי רציתי למצוא קבוצה שתיתן לי תפקיד גדול ומשמעותי יותר. חיפשתי אתגר חדש
יחד עם זוסמן הגיע לברלין תמיר בלאט, רכז נבחרת ישראל שהגיע מהפועל ירושלים. "תמיר ואני חברים טובים עוד מהתקופה שהכרנו בנבחרת הנוער, היינו שותפים לחדר אז וגם עכשיו", מספר זוסמן. "מקל עליי מאוד שאני פה עם עוד שחקן ישראלי, חבר קרוב שיש לי שפה משותפת איתו ואני יכול לפרוק את כל מה שיש לי על הלב. זה אדיר ששני ישראלים משחקים יחד כשחקנים זרים בקבוצה גרמנית".
איך ההתאקלמות שלך בגרמניה?
"לא פשוט לעבור למדינה אחרת ועוד בפעם הראשונה. בהתחלה אמא שלי הייתה איתי פה אז היה לי קל יותר, ולפעמים יש תקופות שאני מתגעגע יותר למשפחה, לחברים, לאוכל ולמזג האוויר, כי מאוד אפרורי כאן בגרמניה. זה חלק מההקרבה שלי למען הקריירה, זו החלטה שאני שלם איתה. גם הקורונה לא מקלה, אבל כבר התרגלתי לעיר ואני מנסה ליהנות ממנה. אומרים שברלין זה תל־אביב על ספידים".
סבתך לילה היא ניצולת שואה, איך היא הגיבה כששמעה שתשחק בגרמניה?
"לפני שחתמתי באתי לדבר איתה על זה ומצידה לא הייתה שום התנגדות. היא מבינה שאנחנו חיים בעולם אחר. מיוחד עבורי ללכת ברחוב ולראות את אבני הזהב שמנציחות את שמות היהודים שגרו פה ואת האנדרטה לזכר החללים. זו עיר שמכבדת את ההיסטוריה ומשמרת אותה".
נכון לכתיבת שורות אלה, מדורגת אלבה במקום השישי בליגה הגרמנית, וביורוליג היא במקום ה־16 מתוך 18. "אנחנו קבוצה צעירה בלי הרבה שמות נוצצים וכולנו מבינים שכדי להצליח צריך לעבוד קשה. אף אחד לא בא 'להציל את המולדת' וכולנו עובדים יחד", הוא מנתח. "סגנון המשחק שלנו יצירתי מאוד, הרבה יותר משהייתי רגיל בארץ". הסגנון מגיע מהמאמן הספרדי ישראל גונזלס. "הוא מאמן מעולה, אדם חכם מאוד, שקול, שקט ומיוחד, ששולט ברגשות שלו ולא יוצא בהצהרות", מחמיא זוסמן. "יש לו הרבה כדורסל. הוא נותן לשחקנים את היכולת להתבטא בלי לדבר יותר מדי ובלי לצעוק. יש לנו קשר טוב וכבר תקופה ארוכה שאנחנו מדברים על זה שנשחק שחמט יחד, אבל זה עדיין לא קרה".
אחרי שנים כשחקן בית, איך ההרגשה להיות שחקן זר במועדון?
"לפני המשחק הראשון מישהו מצוות הקבוצה שאל אותי אם אני מוכן להופעת בכורה באלבה, מה שגרם לי לרגע כזה של זום אאוט, וגרם לי סוג של זרות מוזרה. אבל האמת שאני לא מרגיש פה זר אלא מאוד בבית והשחקנים המקומיים קיבלו אותי בחום מהרגע הראשון. אני מאוד שמח כאן ומחייך הרבה יותר מאי פעם, על המגרש ומחוצה לו. העובדה שהגעתי לכאן בחוזה ארוך טווח הורידה מאוד את הלחץ, כי אני לא חייב לעשות ממוצעים אדירים, אלא לעבוד קשה ולתרום לקבוצה את מה שאני יכול".
אהבה מזריקה ראשונה
יובל זוסמן נולד וגדל בנתניה כאח קטן לשתי אחיות. אמו הייתה כדורסלנית בעברה, אביו אימן קבוצות צעירות והיום שניהם מורים לחינוך גופני. הוא נולד בסמוך לחגיגות היובל למדינת ישראל וכך זכה בשמו, וזו גם הסיבה שהוא משחק עם המספר 50. "הייתי ילד רזה ויחסית גבוה והאחיות תמיד קראו לי ילד רך, כי הייתי כזה ארוך ושברירי", צוחק זוסמן, "בגלל שההורים חזו שאהיה גבוה, היה חשוב להם שאעסוק מגיל צעיר בענפי ספורט שעוזרים לפיתוח הקואורדינציה. מגיל צעיר מאוד עסקתי בהתעמלות קרקע, ג'ודו וטניס בנוסף לכדורגל בשכונה. הספורט לימד אותי הרבה על ערכים ונתן לי תכונות חשובות בחיים". בגיל 6 דרך זוסמן לראשונה במגרש כדורסל, במסגרת חוג מקומי. "באימון הניסיון הראשון שלי קלעתי חמישה סלים רצופים – היה לי עם המשחק קליק שקשה לתאר אותו, מין חיבור שאין בו היגיון ומילים לא יסבירו, ובסיום האימון ביקשתי מאבא שלי שיכניס אותי לחוג באופן קבוע", הוא נזכר. "מאז פשוט לא הפסקתי לשחק – באימונים, עם חברים בשכונה ועם אבא בסופי שבוע. הוא היה תובעני מאוד ותמיד ביקש ממני לעבוד קשה ולעשות יותר. במקביל, בכל שנה צמחתי מאוד לגובה, ומהילד השברירי הלכתי והתחזקתי".
בגיל התיכון כבר הבין זוסמן שהמטרה שלו היא להפוך למקצוען. "באחד הימים באתי למשחק של אליצור נתניה ששיחקה עם הרבה שחקנים זרים, ואמרתי לעצמי שאני רוצה להיות יום אחד טוב מהם", הוא נזכר. "בתיכון הראשון שלי לא הייתה מגמת כדורסל, אז עברתי לתיכון עם מגמה כזו, ומשם עברתי לשנה וחצי לאקדמיה למצוינות, שהוקמה אז בווינגייט, ובמשך שנה וחצי גרתי בתנאי פנימייה, חוויה שהייתה מאוד תובענית עבורי. העובדה שהייתי טוב וגיליתי שיש לי כישרון עזרה לי להמשיך להתמיד ולבחור בזה כמקצוע לחיים". בגיל 17 קיבל זוסמן הצעה מאקדמיית הנוער של מכבי תל־אביב והחליט לעבור אליה. "זו הצעה שכל ילד שמתחיל לשחק כדורסל חולם עליה. התברכתי שזה קרה לי מוקדם מאוד בקריירה". ב־2016 הוביל זוסמן את קבוצת הנוער של מכבי לזכייה בדאבל וכן נבחר לחמישייה המצטיינת בטורניר מוקדמות היורוליג לנוער. במקביל שותף בשמונה משחקים של הקבוצה הבוגרת, אך זכה לדקות בודדות. "הבנתי מהר מאוד שאומנם הגשמתי חלום אבל שזה לא מספיק ושאני רוצה להשתפר ולהפוך לשחקן מוביל בקבוצה", הוא מספר, "ביקשתי לצאת לעונת השאלה ועברתי לרעננה בליגה הלאומית, שם הצגתי עונה טובה למדי בשביל צעיר בגיל שלי". כשחזר למכבי החל לקבל יותר קרדיט בצהוב ונבחר לתגלית העונה בליגה. "העונה הזו ביגרה אותי מאוד כאדם וכשחקן כדורסל. הייתי אז עדיין חלש יחסית גופנית, ולמדתי מה אני צריך לעשות כדי לעלות שלב", הוא נזכר, "מגיל צעיר הרצון שלי הוא לעשות את הכי טוב שאפשר, במטרה להגיע ליום שבו אפרוש בתחושת שלמות בנוגע לכל העבודה שהשקעתי. הרצון הזה הוביל להתאמן כמה שיותר, במקביל לעבודה יומיומית עם מאמן הכושר כדי לעלות במשקל ולהתחזק". בשנתיים הבאות הפך זוסמן לחלק בלתי נפרד מהרוטציה במכבי, ובשנה שלפני הקורונה רשם עונת שיא עם ממוצע דקות ונקודות גבוה, ועבודת שמירה נהדרת, שזיכתה אותו בתואר שחקן ההגנה של העונה. בעונה שעברה, גם בשל פציעה, חלה ירידה בנתונים הסטטיסטיים שלו.
מה דעתך על הטענה שאין מספיק ישראלים טובים שיכולים להוביל את מכבי ברמת היורוליג?
"נכון שבשנים האחרונות הישראלים הם לא הבסיס של מכבי ופחות משמעותיים מבחינת המערך, אבל לא מהבחינה של מה שהם יודעים לעשות. מכבי עושה את ההחלטות שלה. חשוב גם לזכור שרבים מהישראלים בליגה עברו במחלקת הנוער של מכבי וחלקם גם שיחקו בבוגרים. לפעמים רק העובדה שאתה מתאמן עם השחקנים הכי טובים ופחות משחק עוזרת לך להשתפר ולהתקדם".
איך אתה רואה את מצב הכדורסל הישראלי כיום?
"זה לא סוד שיש קבוצות בליגה שמעדיפות להתבסס על שחקנים זרים, וזו סיטואציה לא פשוטה עבור שחקן צעיר שעלה מהנוער. מצד שני, אני מאמין שלא משנה איפה תהיה, אם תקדיש את החיים שלך לזה, תוכל להשתפר מקצועית. המטרה גדולה יותר ממה שקורה ביומיום, וסך הכול אני חושב שהכדורסל שלנו משתפר ושעוד הרבה שחקנים ישראלים יתפתחו ויתקדמו".
לפני שחתמתי בגרמניה באתי לדבר עם סבתא שלי שהיא ניצולת שואה, ומצידה לא הייתה שום התנגדות. היא מבינה שאנחנו חיים בעולם אחר
צפויים ימים טובים
ביוני 2019 השתתף זוסמן בדראפט ה־NBA אך לא נבחר על ידי אחת הקבוצות. וגם לאחר ששיחק בליגת הקיץ לא הצליח להשיג חוזה בליגה הטובה בעולם. "בסופו של דבר העובדה שלא נבחרתי בסיבוב השני בדראפט היא לטובתי, כי עכשיו הזכויות שלי לא שייכות לשום קבוצה, ואם זה יתאפשר, אין משהו שיגביל אותי להגיע לקבוצה מסוימת. בגיל שלי זה עדיין ריאלי וקורץ, אבל לא משהו שאני מתעסק בו כרגע. אין לי גם סיבה לדבר על זה, כל מה שאני צריך הוא להמשיך לעבוד קשה ולהיות ראוי להזדמנות הזו".
מה דעתך על ההשתלבות של דני אבדיה בליגה?
"שאלו אותי הרבה אם אני מקנא בו, והאמת, אין בי שום קנאה ואני לא חושב שזו תכונה ראויה. הייתה לי הזכות לשחק עם דני וגם לחלוק איתו חדר, וראיתי מקרוב כמה קשה הוא עבד בשביל לקבל את ההזדמנות הזו. יש לו מוסר עבודה נהדר, תמיד הגיע ראשון לאימונים, עזב אחרון ורצה להשתפר כל הזמן. אני שמח בשבילו ומאחל לו שיצליח כמה שיותר, כי זו באמת ההצלחה של כולנו".
זוסמן הוא גם חלק בלתי נפרד מנבחרות ישראל, ולשיאו הגיע בקיץ 2018, אז הוביל את נבחרת העתודה לזכייה ראשונה והיסטורית באליפות אירופה וגם נבחר לשחקן המצטיין של האליפות. שנה לאחר מכן חזרה הנבחרת על ההישג בטורניר שנערך בארץ, מה שהשכיח קצת את הזכייה הראשונה. "אני תמיד מאמין שהמקורי הוא הכי טוב, ואם לא היינו זוכים באליפות הזו היא לא הייתה משוחקת בארץ שנה לאחר מכן", טוען זוסמן. "מבחינה אישית זו הייתה חוויה נהדרת, עם חברים שגדלתי איתם מגיל צעיר. לנבחרת הזו היה חיבור מיוחד". באותו הקיץ הוזמן לראשונה לנבחרת הבוגרת, ובקיץ הקרוב יערוך איתה הופעת בכורה באליפות אירופה. "יש לנו נבחרת טובה, מוכשרת ורעבה, עם הרבה שחקנים בגיל נכון ואחרי תהליך של חילופי דורות. אני מאמין שיש לנו סיכוי להגיע רחוק, שנגיע להישגים ושצפויים לנו ימים טובים יחד".
על מה אתה חולם?
"אני לא בנאדם של חלומות ומאמין שהרבה דברים בחיים קורים באופן ספונטני, ובענף שלנו צריך כל הזמן להשתפר ולהוכיח את עצמך מחדש. אני לא גם מאמין במילה 'כישלון', שרבים משתמשים בה, אלא במילה 'טעות', שממנה אתה לומד ומתפתח".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני יודע שיש דברים שלא בשליטתי, אבל במה שכן, אני מנסה להיות בנאדם טוב ושמח, עם רצון לתרום לחברה ולאנשים. אני בסך הכול שחקן כדורסל שקולע להנאתי כדור כתום לסל, וחי את החיים שדמיינתי שיהיו לי כשהייתי קטן. אני מרגיש מבורך שאני לבד במדינה אחרת ולמרות שיש גם רגעים פחות נעימים, הרגעים הטובים גדולים בהרבה. אנחנו חיים בעולם מאוד חומרי אבל יש דברים שחשובים יותר מעושר ותהילה, זו פריבילגיה גדולה לעשות את מה שאני עושה, אני מאמין שאושר זו החלטה, ואני בחמש".
