החידה היהודית העתיקה: "ספר היצירה"

ספר יצירה הוא חיבור צנום למדיי, שהקריאה בו מפעימה ומתסכלת בו־זמנית. מפעימה בשל העברית האניגמטית שלו, יפה ומהודקת, ובשל התמונה ההרמונית כל כך שהוא משרטט ומציג בפני הלומד; ומתסכלת מאותן סיבות בדיוק – אתה מבין את המילים אך אינך מבין מה הן אומרות; אתה רואה שלפניך מערכת שלמה וקוהרנטית, רק שאין לך כל קואורדינטות למקם אותה.

הספר תרם ליהדות מושגים שהפכו לנכסי צאן ברזל כמו עשר ספירות, רצוא ושוב, חלוקת האותיות לפי מקום מבטאן (בומ"ף, אחה"ע, גיכ"ק וכדומה), ברית המילה שכנגד ברית המעור ועוד רבים. למעשה קשה להעלות על הדעת מקרה נוסף שבו רעיונות רבים כל כך חייבים את קיומם למשפטים מעטים כל כך. הספר זכה לחותם הכשרות של רבי סעדיה גאון שטרח וכתב עליו פירוש, ומאוחר יותר מקובלים רבים כתבו עליו את תורת הקבלה שלהם. הראשון שבהם היה ר' יצחק סגי־נהור, והשאר היסטוריה.

ספר יצירה קיבל גושפנקה של חיבור קבלי, וקשה למצוא טקסט קבלי שאינו מתייחס אליו בצורה זו או אחרת. יחד עם זאת, הספר נותר עומד בחידתיותו. איננו יודעים מי חיבר אותו, מתי, מה התכוון בעצם לומר ואיזה עולם רוחני הוא מייצג. גם החוקרים תרמו את חלקם, וביבליוגרפיה עצומה מונחת כיום לפתחו של מי שרוצה לנסות את כוחו ולהבינו.

בספר החדש שלפנינו מבקש המחבר, חוקר המקרא והקבלה ד"ר שמר אריאלי, לשפוך אור על הבנת ספר יצירה והקשרו ההיסטורי. המחבר מניח לפנינו פצצה: לטענתו, החיבור היסודי של הקבלה נכתב בהשפעת אחד מספרי האופנישדות ההודיות, ה"מייטרי". המייטרי נכתב בין המאה החמישית לשלישית לפנה"ס בהודו, בהשפעת פילוסופיית הסאנקיה ופילוסופיית היוגה.

כיצד הגיע חיבור זה אל היהודים שחיברו את ספר יצירה? עלינו לזכור שכיבושי אלכסנדר מוקדון הגיעו להודו במאה הרביעית לפנה"ס וחזרו משם לא רק עם בשמים אלא גם עם רעיונות. לדעת המחבר, ספר המייטרי היה מוכר באחד המרכזים האינטלקטואלים החשובים באזורנו – העיר אלכסנדריה – במאה הראשונה לספירה. ליתר דיוק: בקרב כת התרפויטים, המרפאים, מרפאי הנפש, שהקדישו את זמנם להתבוננות רוחנית. לדבריו, פילון, מתוך שהיה חלק מן הכת בתחילת דרכו, הכיר את ספר יצירה וחלקים ממנו גם שולבו בהגותו.

אילן קוסמי הפוך

מה הן המקבילות בין הספרים, שהביאו את המחבר להניח שספר יצירה הושפע מן המייטרי? לפני שאמנה אותן חובה לציין כי המחבר חוזר ומדגיש שאין כאן "העתק הדבק". חוג מחברי ספר יצירה לא ייבאו רעיונות מן החוץ ללא כל חוש ביקורת, אלא הטמיעו רעיונות עמוקים מן החוץ כאשר מצאו להם סמך או שורש עמוק במסורות היהודיות שבידיהם. אין בקביעותיו "שלילת העצמאות העיונית של בעל ספר יצירה, שכן אוצר המונחים המקראיים מלמדים על ייחודיותו היהודית" (עמ' 69-70); אלא מדובר ב"עיבוד ואינטגרציה" של הרעיונות ההודיים עם אלו היהודיים. במובן זה, ייתכן שהספר ראוי יותר להיקרא "ספר יצירה: בין הינדואיזם למקרא".

המקבילות שמציע המחבר מאירות עיניים, לטעמי. ברמת תכלית החיבורים, שניהם מכוונים לדעתו לתכלית מדיטטיבית. זאת בדומה לקריאתו של פרופ' יהודה ליבס בספר זה, ובניגוד לקריאת אחרות של חוקרים בספר יצירה – כספר "מדע" הבא לתאר את מבנה היקום, או כספר מאגי שתכליתו לתאר כיצד לברוא גולם או לכל הפחות "עגל משולש" (כעולה מן הסיפור הידוע בגמרא). שני הספרים משרטטים את הטופוגרפיה של היקום כולו, כאשר נקודת היסוד שממנה נברא כל היש ממוקמת בשמש, ועל המודט להתבונן בכך כדי "להבעיר" את אור השמש, או יותר נכון את "רוח א־לוהים" שביסודה, בלב האדם פנימה. בהינדואיזם ידועה הפרקטיקה של התבוננות ב"מנדלה" המכוונת את המודט אט אט להתרכז פנימה אל הנקודה הפנימית של תודעתו. לדעת אריאלי, גם ספר יצירה מתאר למעשה מנדלה – שאבדה מידינו וזהו ניסיון השחזור הראשון שלה – שבה מתבונן המודט עד שהוא מתמזג עם בורא היקום.

המנדלה שמשרטט אריאלי עושה סדר רב בכל התיאורים המורכבים שבספר יצירה, ועוזרת להבין את מערכת המקבילות הסבוכה שהספר עורך בין איברי האדם, סוגי האותיות השונים (על פי אופי מבטאם), שבעת כוכבי הלכת והמזלות. לטענתו, מחברי ספר יצירה אימצו למעשה את פרקטיקת ההתבוננות במנדלה, אלא שיצקו אליה תוכן יהודי, שגם משיק בכמה נקודות עיקריות לזו ההודית.

העניין המשמעותי כאן הוא שלפי המחבר, בליבם של ה"גלגל" (בלשון ספר יצירה), המנדלה היהודית, עומדים שני המשולשים ההפוכים – אותה צורה מפורסמת שאנו מכנים "מגן דוד". כידוע, לצורה זו אין כל משמעות במקורותינו הקדומים, פרט לכך שהופיעה בקמעות אחדים, לצד צורות אחרות. אך כאן, במנדלת ספר יצירה צורה זו גדושה במשמעות: אלו זכר ונקבה המונחים זה על זה, כאשר צלעות כל אחד מן המשולשים מייצג גם את אותיות אמ"ש, ה"אמות" המרכזיות ביותר בספר יצירה.

וכאן מצויה אולי הנקודה המשותפת המאלפת ביותר – המנטרה של התרגול. כל מתרגל יוגה יודע כי בסיום התרגול יגיע ה"אום" הקדוש. על פי המייטרי, ה"אום" היא הברה המבטאת את ה"בהרמן", האילן הקוסמי ההפוך, ששלושת שורשיו, המקבילים לשלוש ההברות של ה"אום", נטועים בשמיים. לדעת אריאלי, מחברי ספר יצירה אימצו מן ההודים את הדימוי של האילן ההפוך (שהפך ליסודי ביותר בקבלה), וטענו שיש לו שלוש "אמות" יהודיות, שהן שלושת שורשי כל האותיות – אותיות אמ"ש. אותיות אלו מייצגות את שלושת היסודות: אוויר, מים, שמיים. המודט היהודי, המבטא את האמ"ש בשפתיו, מתאחד עם שלושת היסודות, ושוקע עם ה"שין השורקת", ששש, אל תוך תוככי האלוהות. הנה לפנינו מדיטציה יהודית.

אותיות ואבנים

מדי פעם מציע אריאלי כי ישנן מקבילות מילוליות ממש בין שני החיבורים. כך למשל, פירוש המילה סאנקאיה (הפילוסופיה שממנה ינק המייטרי) היא "ספירה", שכן היא ממספרת את כל מרכיבי ההאצלה האלוהית; כך גם בספר יצירה, הטובע את הביטוי החידתי "עשר ספירות בלימה" ומונה את עשרת היסודות של היקום: אותיות אמ"ש, המקבילות כאמור לשלושת היסודות; ולאחריהן שבע אותיות בג"ד כפר"ת ה"כפולות" (שכן הן יכולות להיות מבוטאות עם דגש ובלעדיו) המסמלות את ניגודי החיים – חיים־מוות, שלום־רע, חוכמה־איוולת וכיוצא בהם. סך הכול ספירת מלאי של עשרה יסודות, שעליהם מונח היקום כולו.

גם לביטוי היפה "כשלהבת הקשורה בגחלת" – המשמש את ספר יצירה על מנת לתאר את הקשר בין הספירות לבין "רוח א־לוהים חיים", הנקודה שממנה הפציעה המציאות בהבל פיו של הבורא – מוצא אריאלי מקבילה במייטרי. שם מתואר המודט כקשור אל ה"אטמן" (הנשמה) כשלהבת וגחלת. ספר יצירה מכנה את האותיות "אבנים", וכך גם המייטרי – הן האבנים שמהן נבנה היקום על פי שתי התורות, והן היצירה היוצאת מפיו של המודט תוך כדי המדיטציה, ובכך הוא ממשיך את פעולת הבורא, או לכל הפחות חוזר אליה.

המחבר מפגין בקיאות מרשימה בכתבים ההודיים, המסופוטמיים, המקראיים והקבליים. הקריאה בספר דורשת ריכוז ולימוד מאומץ. לצערי, בעניין זה עריכת הספר לא עשתה עימו חסד. טיעוניו – שהבאתי רק מקצתם – מרחיקי לכת ומרתקים. על הקורא להיות קשוב למילים ולמנגינה העולה משני החיבורים, ולבחון האומנם מערכת יחסים של משפיע ומושפע לפנינו, או שמא שני חיבורים בעל אופי דומה, שהתחברו בהקשר שונה עד למאוד זה מזה.

בחינה מקצועית ומלאה של ממצא מעניין זה שמציע אריאלי תוכל להיעשות כמובן על ידי מומחים גדולים, השולטים בשני הדיסציפלינות על בוריין, ומרתק יהיה לראות האם אכן ספר זה יתקבל על ידי עולם המחקר. עד שהדבר יקרה, החיבור שלפנינו מציע ללא ספק צוהר משמעותי לכל מי שרוצה לנסות להתחיל להבין את ספר יצירה; בין אם ישתכנע בדבר ההשפעה ההודית ובין אם לאו, ובין אם יקבל את פירושיו של אריאלי לספר יצירה או לא. כך או כך, מעולם היהודי וההודי לא נראו דומים כל כך.

ספר יצירה

בין הינדואיזם לקבלה

שמר אריאלי

כרמל, 2022, 297 עמ'