זו אומנם רק השערה, אך קשה שלא לדמיין את הבמאי קנת' בראנה צופה ב"רומא" עטור הפרסים של אלפונסו קוארון ומהרהר בליבו: "גם אני רוצה אחד כזה". ארבע שנים אחר כך גם הוא מציג לנו דרמה משפחתית המצולמת בשחור־לבן, ששמה הוא כשם מקום התרחשות העלילה ובה חוזר הבמאי לתאר את מחוזות ילדותו על רקע תקופה של סערה פוליטית.
גיבור "בלפסט" הוא בן דמותו של בראנה, באדי בן התשע, הצעיר במשפחת פועלים פרוטסטנטית קשת יום. הסרט נפתח בהתפרעות שבמהלכה קבוצת צעירים פרוטסטנטיים תוקפת בתי אזרחים קתוליים ברחוב של באדי בבלפסט. אביו של באדי מסרב לקחת צד בתקרית ובכך שם עצמו מטרה לזעמו של אחד הפושעים המקומיים. עם הזמן, המציאות הפוליטית וקשיי הפרנסה מחייבים את המשפחה לשקול ברצינות אפשרות של עזיבת ביתם באירלנד.
מאז בכורתו לפני מספר חודשים, החל הסרט לטפח באזז אוסקרים ערני למדי. אלא ש"בלפסט", יש להודות, אינו מציע קולנוע מקורי או מורכב במיוחד ומי שיצפה ליצירה אמנותית ועתירת ניואנסים כמו "רומא" עשוי להתאכזב. לעומת זאת, אם ברחתם לאולם מן הקור שבחוץ כדי להתחמם, "בלפסט" האופטימי, המשעשע והסנטימנטלי בהחלט יעשה לכם טוב על הלב.
זהו סרט אישי מאוד עבור בראנה שאהבתו את דמויותיו ניכרת בכל סצנה. כבמאי הוא מבקש לקרב ולשתף אותנו בחוויותיו וזיכרונותיו נוטפי הנוסטלגיה על אודות הוריו המגוננים, סבו וסבתו המרגשים (קירן היינדס וג'ודי דנץ שגונבים את ההצגה), תלאות האהבה הראשונה, שלל משובות ילדות ואיך לא – מקומו המרכזי של הקולנוע בעיצוב חוויות ילדותו. התוצאה אומנם גנרית למדי אך בסך הכול חביבה ומוצלחת. אגב, על אף ששמה מעטר את הכותרת, העיר בלפסט נחשפת כאן אך בקושי דרך קומץ אתרים בשכונתו של באדי. בכך, מבהיר בראנה את הרעיון שעבור ילד, אלו דווקא החוויות הקטנות ביותר שמהוות עולם ומלואו.
ואפרופו בראנה, שבאמתחתו כמה מהעיבודים הקולנועיים המוצלחים לשייקספיר, עיבוד חדש ומרהיב במיוחד ל"טרגדיה של מקבת'" עלה לאחרונה לאקרנים. מי שאחראי עליו הוא ג'ואל כהן, כן, ההוא מהאחים, בעבודת הבימוי הראשונה שבה רק אחד מהם מעורב. למי שזקוק לרענון – גיבור העלילה הוא מקבת', גנרל בצבא המלך הסקוטי דנקן, אשר בעת שובו כמנצח מן הקרב מתגלות אליו שלוש מכשפות ומנבאות לו שיהפוך למלך.
בהשפעת אשתו משתכנע מקבת' לרצוח את דנקן ולהפליל את שומריו, אך התאווה לשלטון והחשש מבגידה מובילים מהר מאוד לאובדן שליטה שסופו טרגי. מקבת' כבר זכה לגרסאות קולנועיות לא מעטות ועל כן מתבקש לתהות: מדוע לעזאזל שוב? ובכן, האמת היא שלא לגמרי ברור ובמיוחד כשמדובר בעיבוד נאמן למדי למחזה (עם כמה שינויים מינוריים שיעניינו בעיקר סטודנטים לתיאטרון בריטי) הכולל שימוש בטקסט המקורי. וכאן חייבים להודות – עבור קהל אקראי בן ימינו (והאמת, גם עבור שוחרי קולנוע איכותי), הדיאלוגים של שייקספיר הם מכשול רציני – בלתי מובנים ואנטי דרמטיים. בגרסתו למקבת' מ־2015, הציע הבמאי ג'סטין קורזל עיבוד ויזואלי משולהב ומדמם שהצליח לספק לקהל המודרני ערך מוסף דרמטי.
הפעם לעומת זאת, הצופים ככל הנראה יתקשו מאוד לשמור על ערנות. ומה בכל זאת? העיצוב והצילום האקספרסיביים, שנראים כאילו יצאו היישר מקטלוג האקספרסיוניזם הגרמני של שנות העשרים, ראויים לכל התשבחות – עוכרי שלווה ומרהיבים ביופיים. לא מן הנמנע שהם היו חזונו של כהן והסיבה המרכזית להפקה הזו. גם מקבת' שחור ומבוגר טרם ראינו, ואת דנזל וושינגטון ופרנסס מקדורמנד תמיד נחמד לפגוש. אז למי בכל זאת מיועדת החוויה? לשוחרי שייקספיר שפשוט מוכרחים לראות כל עיבוד חדש על פיו, ולחובבי צילום קולנועי שבוודאי יוכלו ליהנות מהסרט הזה באותה מידה גם בגרסתו האילמת.
בלפסט אנגליה 2021, במאי: קנת' בראנה, 98 ד'
הטרגדיה של מקבת ארה"ב 2021, במאי: ג'ואל כהן, 105 ד'
