נסיכת הקרח: "כשמתחילים לגלוש שוכחים מהכול"

הערב בשבע וחצי שעון בייג'ינג, סין, ייפתחו משחקי החורף האולימפיים ה־24 במספר, תחת מגבלות קורונה מחמירות ובהשתתפות אלפי ספורטאים מרחבי העולם. ישראל שולחת נציגים בפעם השמינית ברציפות למשחקי החורף, והפעם ייצגו אותה שישה ספורטאים בלבד. שניים מהם, נועה וברני סזולוש (בהונגרית: Szőllős), הם אחים אזרחי ישראל ממוצא הונגרי שעברו לייצג את ישראל ב־2017 וירשמו הופעת בכורה אולימפית בתחרויות הסקי האלפיני. נועה, שרק אתמול חגגה יום הולדת 19, רשמה בחורף שעבר הישג מרשים, כשהפכה לישראלית הראשונה אי פעם שזוכה במדליה באולימפיאדת החורף לנוער. היא זכתה במדליית הכסף בתחרות המשולבת (הייתה רחוקה רק 95 מאיות ממדליית זהב) והוסיפה עוד אחת מארד במקצה ה"סופר G", הנקרא גם הסלאלום הענק (ראו מילון מונחים) ונחשב למקצה החזק ביותר שלה.

"ההצלחה באולימפיאדת הנוער הייתה הפתעה גדולה ומשמחת מאוד, זה לא משהו שציפיתי לו או תכננתי שיקרה, בטח שלא פעמיים", אומרת נועה. "אחי הגדול בנג'מין התחרה במסגרת הזו בעבר וסיים שביעי בסלאלום, אז המטרה הגדולה הייתה להשיג תוצאה טובה משלו. רק כשעמדתי על הפודיום התחלתי לעכל שזה באמת קרה ושזכיתי במדליה. התרגשתי והרגשתי כבוד גדול להיות שם, וזו הייתה חוויה מאוד מלהיבה בשבילי". נועה נולדה למשפחה של גולשים ונמצאת על השלג מאז שהייתה תינוקת. "התחלתי לגלוש בגיל שנתיים, עוד לפני שאני זוכרת את עצמי, מעולם לא הייתה אפשרות שלא אעסוק בזה, ואני לא יכולה אפילו לדמיין את עצמי עושה משהו אחר", היא מספרת בחיוך. "בתור ילדה עסקתי בספורט כל הזמן. בחורף גלשתי ובקיץ עסקתי באקרובטיקה, בטניס ובסוגי ספורט נוספים, שעזרו לי לפתח בסיס נכון ליציבה ולאיזון, שעוזרים מאוד היום. מאז ומעולם הגלישה הייתה הדבר המרכזי עבורי, כאשר כל העיסוקים האחרים היו בגדר תחביב, אני מאוד אוהבת קור ואת האתגר שבגלישה".

אביה של נועה, פטר, גם הוא גולש ותיק, שייצג את ישראל כבר בשנות ה־90 ולאחר מכן היה מאמן נבחרת ישראל קרוב ל־15 שנה. "נועה צריכה להודות לאחים שלה, כי בנות בדרך כלל מתאמנות מגיל צעיר רק עם בנות אחרות, אבל במקרה שלה היא התאמנה איתם במשך שנים, וזה עזר לה מאוד להתקדם", מסביר פטר. "בגלל שגברים חזקים יותר גופנית, באופן טבעי הם מהירים ממנה, אבל התוצאות שלה בתחרויות הרבה יותר טובות". גם נועה עצמה מסכימה שהתחרות מול האחים ברני ובנג'מין עזרה לה להתקדם. "הם גדולים ממני בחמש ובשבע שנים, וכבר בבית הספר היסודי התאמנתי איתם בקבוצה עם ילדים הרבה יותר בוגרים", היא נזכרת, "בגילי 10 עד 13 לא היה הבדל גדול ביני ובין הבנים בכל מה שנוגע למהירות הגלישה, אבל אז הם התחזקו גופנית, גלשו מהר ממני וגרמו לי להרגיש תסכול, שהפך למוטיבציה גדולה להשתפר, כי גם הייתי חברה שלהם ולא רציתי לתת להם לנצח אותי. בתור ילדים רבנו המון וממש לא הסתדרתי איתם, אבל היום אנחנו בקשר מצוין והם עזרו לי הרבה מאוד לאורך השנים. התחרות הבלתי נגמרת הזו באימונים – מעבר לעובדה שהיא עזרה לי להתפתח, גם עוזרת לי היום להיות מאוד רגועה בתחרויות עצמן, כי אני פשוט רגילה לאווירה הזו".

נועה סזולוש: "התחלתי לגלוש בגיל שנתיים, עוד לפני שאני זוכרת את עצמי. מעולם לא הייתה אפשרות שלא אעסוק בזה, ואני לא יכולה אפילו לדמיין את עצמי עושה משהו אחר"

בסיס האם של משפחת סזולוש הוא בבודפשט, הונגריה, שם פטר גם מנהל חברה משפחתית, שהקים סבו. "בגילים הצעירים אימנתי את הילדים, אבל ברגע שהם גדלו והחלו להתחרות בקטגוריות שונות, הפסקתי עם האימון היומיומי והם עברו לעבוד תחת אנשי מקצוע אחרים", מסביר פטר. "נועה גרה רוב השנה בבית המשפחה שלנו במוראו, אוסטריה, ומתאמנת שם עם מאמן אישי, בעוד הבנים עובדים בעיקר באיטליה, עם גולשים אחרים, במחנה אימון בינלאומי. אני מנהל אותם, דואג למה שהם צריכים ומנסה להיות בכל מקום שהם צריכים אותי, למרות שלפעמים זה בלתי אפשרי". למעגל התחרויות נכנסה נועה כבר בגיל צעיר מאוד. "בענף שלנו אפשר להתחרות כבר מגיל 5, ולאורך השנים היו לי תוצאות יפות, אבל הדבר האמיתי מתחיל רק בגיל 16", היא מסבירה, "לאורך השנים חייתי בחורף באוסטריה וחזרתי בקיץ להונגריה, כשאני משלבת שני בתי ספר שונים, אבל מאז שעברתי לתיכון, שבו אני משלימה כרגע את השנה האחרונה, אני לומדת רק באוסטריה וחיה בה רוב הזמן. העונה שלנו נמשכת מסוף אוקטובר עד תחילת אפריל ובתקופה הזו אני גולשת בכל בוקר, בנוסף לאימוני כושר, מתיחות ותרגילי קואורדינציה. בקיץ אני מגיעה בכל יום לחדר כושר, גולשת באתרים שבהם מייצרים שלג ומפתחת אלמנטים שונים, כדי להגיע מוכנה לעונה הבאה. למזלי המאמן שלי מכיר כל מי שאי פעם קנה מחליקי גלישה, אז בכל פעם אנחנו מצטרפים לאימונים של קבוצה אחרת, ולאחרונה גלשתי עם נבחרות גרמניה, צ'כיה ואוסטריה".

מעבר כחול–לבן

הדומיננטיות של נועה על השלג התבטאה בזכייה שלה בשבע אליפויות הונגריה בגילים השונים ובייצוג המדינה בתחרויות בינלאומיות, אבל לפני כארבע שנים החליטה המשפחה לעבור לייצג את ישראל, מהלך שעשה פטר, כאמור, כבר לפני שנים רבות. "כבן למשפחה יהודית שסבלה מאובדן של רבים שנרצחו באושוויץ, היה חשוב לי לייצג את ישראל, וכך החלטתי ב־1992 לעשות עלייה, בגיל 22, ולהתחיל להתחרות עבור ישראל", משתף פטר, שייצג את ישראל באליפות העולם שנה מאוחר יותר ב־1993, "מעולם לא גרתי בישראל לתקופה ארוכה, אבל כן ביליתי שבועות במכון וינגייט וגלשתי בחרמון, למרות שזה לא בדיוק המקום האידיאלי. בכל הנוגע לילדים לא רציתי להחליט עבורם בגיל צעיר והיה לי חשוב שיגדלו קצת ויקבלו את ההחלטה בעצמם, כי זו סיטואציה לא פשוטה לעזוב את הנבחרת במדינה שגדלת בה. בנג'מין, הבכור, תמיד רצה לייצג את ישראל, כי הוא היה איתי כשאימנתי את הנבחרת, וכבר מגיל 3 הוא גולש עם ילדים ישראלים". ההחלטה הסופית לייצג את ישראל הגיעה בעקבות סדרת מריבות בלתי פוסקות בין פטר לבין איגוד הסקי ההונגרי. "מהרגע הראשון שלושת האחים היו הגולשים הטובים ביותר במדינה לגילם ובהפרש גדול, ועדיין באיגוד ההונגרי מעולם לא תמכו בנו, ולא אהבו את העובדה שעברנו להתאמן באוסטריה, למרות שזה נעשה אך ורק מסיבות מקצועיות. לפני האולימפיאדה הקודמת, כשהבנתי שאין סיכוי שזה יתקדם למקומות טובים, החלטנו יחד על המעבר", הוא מסביר. עבור נועה המעבר לייצג את ישראל מרגיש כמהלך טבעי. "זה משהו שתמיד היה בשיחות בבית עוד כשהיינו ילדים ותמיד הייתה אפשרות שיום אחד זה יקרה", היא אומרת, "פרט לעובדה שעשינו עלייה וקיבלנו אזרחות, מבחינת האימונים לא השתנה עבורי הרבה מאז המעבר, אבל כן קיבלנו הרבה יותר חופש לעשייה שעוזר לנו, ואני גאה מאוד לייצג את ישראל".

את הונגרייה, שחיה רוב השנה באוסטריה ומייצגת את ישראל. זה גרם לך בלבול זהויות?

"אני חיה באוסטריה כי אין לי שום אפשרות להתאמן ולהתחרות בצורה טובה בהונגריה, וזה לא צפוי להשתנות בקרוב, אבל אף פעם לא הרגשתי שהיא הבית שלי, ויש לי קשר הרבה יותר חזק להונגריה וישראל. ביקרתי אצלכם בפעם הראשונה לפני שמונה שנים, כאשר כל המשפחה נסעה לחתונה של אחד המחליקים שאבא שלי אימן בנבחרת. ישראל שונה מאוד מכל מה שאני מכירה ואני אומנם פחות אוהבת חום, אבל אנחנו מכירים הרבה אנשים בארץ, אז זה תמיד נחמד לבקר ואף פעם לא מרגיש זר או מוזר להיות שם".

בתחילת השבוע הודיע הוועד האולימפי כי נועה סזולוש והמחליק יבגני קרסנופולסקי יישאו יחד את דגל ישראל בטקס הפתיחה של האולימפיאדה.

איך הרגשת כשהודיעו לך שאת נושאת הדגל?

״הבחירה בי הגיעה כהפתעה גמורה, אבל אני שמחה מאוד לייצג את ישראל בצורה הזו, אני כבר מצפה לפגוש את כולם ולהשתתף בטקס הפתיחה. אני בטוחה זו תהיה חוויה בלתי נשכחת״.

פטר סזולוש: "מרגש אותי מאוד שהילדים שלי ייצגו את ישראל באולימפיאדה. ב־1994, הפעם הראשונה שישראל השתתפה במשחקים, הייתי קרוב מאוד להעפיל וזה לא קרה, ואני שמח שהם יגשימו את החלום"

עד כמה השם נועה היה יוצא דופן בסביבה שגדלת בה?

"באוסטריה זה בעיקר שם של גברים, אז שאלו אותי על זה הרבה, והפעם הראשונה שפגשתי נועה בת הייתה כשנסעתי להתאמן בקנדה. היום אני מכירה גם כמה גולשות מהולנד בשם הזה, אז התרגלתי כבר שיש עוד נועה סביבי, אחרי שכל הילדות הייתי היחידה".

בשל העובדה שכרגע אין פדרציית סקי פעילה בישראל, הקשר של משפחת סזולוש לספורט הישראלי נעשה באמצעות הוועד האולימפי. "במשך השנים הייתי בקשר מצוין עם פדרציית הסקי בישראל, אבל בגלל בעיות תקציב ומריבות חוזרות ונשנות בתוך הארגון, היא נסגרה לפני כמה שנים", מסביר פטר, "בשל העובדה הזו, האחים מקבלים כרגע תמיכה כלכלית מפדרציית הסקי הבינלאומי, בנוסף למלגות חודשיות שמקבלים נועה וברני מהוועד הישראלי, שאיתו יש לנו קשר טוב, בזכות התוצאות שלהם בשנים האחרונות. גלישת סקי היא עיסוק מאוד יקר ומורכב, אז שאר התקציב שלנו מגיע מהעסק המשפחתי".

בחורף שעבר רשם ברני בן ה־24 הישג שיא לגולש ישראלי, כאשר סיים במקום ה־13 במקצה המשולב, באליפות העולם שהתקיימה באיטליה, ובנג'מין בן ה־26 סיים במקום ה־24. נועה עצמה, בתחרות הראשונה בסדר הגודל הזה, סיימה במקום ה־32 בסלאלום הענק. בתחילת השבוע יצאו לסין נועה וברני יחד עם פטר, לאחר שבנג'מין הפסיד בפוטו פיניש את הכרטיס הנוסף לאיתמר בירן, שייצג את ישראל גם באולימפיאדה ב־2018. "מרגש אותי מאוד שהילדים שלי ייצגו את ישראל באולימפיאדה. ב־1994, הפעם הראשונה שישראל השתתפה במשחקים, הייתי קרוב מאוד להעפיל וזה לא קרה, ואני שמח שהם יגשימו את החלום", משתף פטר. "ברני צפוי להשתתף בכל חמשת המקצים השונים שיתקיימו באליפות, הראשון ביניהם כבר ביום ראשון הקרוב, ונועה תיקח חלק בשלושה, ותתחיל להתחרות יום אחריו". לאולימפיאדה הראשונה בקריירה שלה מגיעה נועה עם ציפיות צנועות למדי. "אני עדיין מאוד צעירה ובלי הרבה ניסיון בתחרויות בסדר גודל כזה, אז המטרה שלי היא לסיים בין 30 הראשונות בסלאלום הענק, ובשניים האחרים קשה לי כרגע לחזות מה צפוי לקרות, אבל כמובן שאעשה את הכי טוב שאני יכולה", היא קובעת, "אני מתרגשת מאוד לקראת התחרות, מצפה כבר שנתחיל וסקרנית לראות ולדעת איך יתפתחו הדברים. בניגוד לשנתיים שלפני כן, את העונה האחרונה הקדשנו בעיקר לאימונים, כאשר יצאתי רק לתחרויות משמעותיות יותר, ואני מרגישה מוכנה".

השלג הנעלם

ענף הסקי האלפיני מתמודד בשנים האחרונות עם משבר האקלים, שמשפיע עליו באופן ישיר. "שינויי האקלים משפיעים מאוד על הענף שלנו ויש דאגה אמיתית לגבי העתיד שלו", מודה פטר, "נועה, למשל, הייתה אמורה להתחרות לפני כמה שבועות בגביע העולם במאריבור, סלובניה, אבל בגלל מחסור בשלג העבירו את התחרות למקום אחר. זו בעיה גדולה ויש פחות מקומות כיום להתאמן ולהתחרות. לפני 20 שנה לא הייתה לנו בעיה למצוא מקומות אימון אפילו בקיץ, אבל עכשיו במדינות כמו אוסטריה משקיעים הון תועפות בקניית מכונות שמייצרות שלג, ובמקביל אנחנו נאלצים לטוס לבלגיה או הולנד לחללים סגורים שהוקמו שם כדי לגלוש. לפני חודש התקיימה תחרות ראשונה בסגנון כזה בדובאי, זה ממש משוגע".

נועה, את גולשת במהירויות אדירות, איך את מתמודדת עם הפחד?

"פחד הוא חלק מהכיף אבל עדיין יש גם הרבה רגעים פחות נעימים במהלך הדרך, בעיקר בחלקים מהמסלול שבהם גולשים על קרח, מה שיכול להיות מלחיץ מאוד בסיטואציות מסוימות. האתגר הזה חדש יחסית עבורי, אז אני עדיין מתרגלת אליו ולומדת ליהנות גם ממנו. יש גם בקרים שהטמפרטורה צונחת למינוס 25 מעלות, והרכב אפילו לא מצליח להניע, עד שבא לי לחזור לבית החמים, אבל כשאני מתחילה לגלוש אני שוכחת מהכול".

כמו שאר העולם, גם הגולשים נאלצים להתמודד בשנתיים האחרונות עם משבר הקורונה. "כאשר המשבר פרץ במרץ 2020 זה היה בסוף העונה שלנו, אז בהתחלה חשבנו שלא תהיה בעיה לענף, אבל כבר באותו הקיץ הבנו שזה לא הולך להסתיים כל כך מהר ועד שהגיעו החיסונים, נבדקנו כל הזמן, בשעה שרוב המלונות היו סגורים, מה שהקשה עלינו להתחרות", מתארת נועה. "בנוסף, החשש שהכול עומד להיפסק בכל רגע הוביל אותנו להתאמן ואז להתחרות יותר מדי במשך תקופה ארוכה, ולשמחתי זה נרגע בעונה הנוכחית. ממה שאני מבינה, בסין, פרט לאימונים ותחרויות נהיה בבידוד, ואני רק מקווה שהדברים לא יחמירו ושהכול יהיה בסדר".

על מה את חולמת?

"שבשנים הקרובות אצליח להפוך להיות חלק מהצמרת העולמית הגבוהה בענף שלי ושאצליח לסיים בעשירייה הראשונה באליפות העולם. האולימפיאדה הבאה, ב־2026, עדיין רחוקה מאוד, אבל אני מקווה שאמשיך להתאמן כמו שצריך בשנים הקרובות ושההתקדמות המקצועית שלי תימשך. קשה לי להציב מדליה כמטרה ריאלית כרגע, אבל אני בטוחה שאהיה הרבה יותר קרובה לשם מאשר באולימפיאדה הנוכחית".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה את?

"כרגע אני בשלוש, כי אני מביטה מחוץ לחלון שלי והכול מושלג, אפור ולא כל כך יפה, אבל אני בתקווה שמחר יהיה יום גלישה טוב ואחזור להיות שוב בחמש. מרגשת אותי מאוד העובדה שאני יוצאת לאולימפיאדה יחד עם אחי ברני, ושיהיה בתחרויות מישהו שאני מכירה, שאוכל לעודד אותו והוא יעודד אותי. אני מקווה שאזכה להיות עם האחים שלי בעוד הרבה אירועים גדולים".