בדיעבד, הרמז הראשון לבעייתיות בסדרה החדשה "האישה בבית ממול לבחורה שבחלון", טמון כבר בשם המגוחך, שנשמע אפילו גרוע יותר באנגלית – The Woman in the House Across the Street from the Girl in the Window. בינינו, איזה תוכן טוב יכול לצמוח מכותרת בת 14 מילים?
ובכל זאת, הצופה התמים, שניגש אל הסדרה מתוך היכרות עם יוצריה והערכה כלפיהם – השחקנית המוכשרת קריסטין בל והשחקן־קומיקאי וויל פארל – מצפה לפגוש מוצר מגובש, מקצועי ומהודק. אלא ששלושה פרקים מתחילת הסדרה הוא ימצא את עצמו שואל: מה לכל הרוחות אני רואה פה? זו דרמה פסיכולוגית? מותחן? קומדיה?
התשובה, שאגב מתבררת רק לאחר צפייה בפרק נוסף וחיפוש באינטרנט – היא שמדובר בפארודיה על סרטי מתח ואימה. והיא כמובן לא מביאה איתה שום הקלה, כיוון שאם אנחנו צופים בפארודיה בלי להבין שמדובר בפארודיה – הרי שזה רק עוד סרט מהז'אנר, אבל כזה שעשוי באופן רע במיוחד.
העלילה עצמה, כמו השם, בוודאי תישמע לכם מוכרת, כיוון שהיא מרפררת לסרטים בולטים מז'אנר המתח, מ"חלון אחורי" של היצ'קוק ועד "האישה בחלון" העכשווי. אנה היא אישה שעולמה חרב עליה. בתה היחידה מתה באופן טרגי ומגוחך באותה עת ובעלה עזב אותה. עכשיו היא סגורה בביתה, מפחדת לצאת החוצה כי היא סובלת מאמברופוביה (חרדה מגשם, כן, יש דבר כזה), ושותה כמויות אדירות של יין שהיא מערבבת בכדורי מרשם.
אלא שאז נכנס לתמונה ניל קולמן, אלמן יפה תואר שעובר להתגורר – כן, ניחשתם נכון – בבית שממול, עם בתו הקטנה והמתוקה. אנה מתעוררת לחיים – אבל מה שמתחיל כעניין רומנטי גולש במהרה לאזור אפל יותר, כאשר היא משוכנעת שמבעד לחלון ביתה היא הייתה עדה לרצח בביתו של ניל.
מטרת היוצרים הייתה כמובן להוליך את הצופה על קו מטושטש, שמצידו האחד אמינותה המפוקפקת של אנה האלכוהוליסטית והמעורערת, ומצד שני הידיעה שבסרט הזה כבר היינו, וברור שרצח באמת התרחש כאן. זו כנראה גם הסיבה היחידה שתגרום לנו לצפות בעוד פרק: הצורך האנושי הבסיסי להגיע אל הפתרון לתעלומה.
אלא שהדרך לפתרון לא בהכרח תהיה נעימה. כי כפי שאמרנו, מדובר במוצר לא מוגמר או אפוי. אלמנט המתח כל כך חלש, שאפילו רגעי האימה הקלאסיים של הז'אנר – כמו דמות שמופיעה משום מקום או הליכה איטית וחורקת של אחת הדמויות בעליית הגג – לא יגרמו למצמוץ, ובוודאי שלא יבהילו. ומנגד, הציפייה לזכות לפחות למנה הגונה של רגעים קומיים, כפי שמרמזת חתימת ידם של היוצרים, מתרסקת אל קרקע המציאות. היא אפילו לא מצליחה להעלות חיוך.
והחמור מכול? הסדרה פשוט לא מעניינת מספיק. בל בתפקיד אנה מצליחה להיות חיננית כדרכה (געגועים ל"ורוניקה מארס" הנפלאה), אבל היא מוקפת בעלילה סתמית ונדושה, ובעיקר בתחושה של החמצה. כאילו הגענו למסעדה בהמלצת חברים, ואנחנו מנסים בכוח ליהנות מהמנות סרות הטעם, תוך שאנחנו שואלים את עצמנו כל הזמן: מה אנחנו מפספסים? יכול להיות שזה באמת כל כך גרוע?
נותר רק לקוות ש"האישה בבית ממול" (בל, אגב, נלחמה בנטפליקס כדי להשאיר את השם הארוך), אחת מהפקות המקור הראשונות שהעלתה נטפליקס ב־2022, אינה מבשרת דבר בעניין השנה הטלוויזיונית שצפויה לנו. כי אם כן, אני אזדקק לכוס גדולה מאוד של יין.
האישה בבית ממול לבחורה שבחלון נטפליקס
