התאריך הוא ערב ראש השנה האזרחי, ועל מסך הערוץ הבינלאומי של רשת הטלוויזיה הבריטית BBC הופיע ג'ונתן ג'וזפס, המגיש הזמני של התוכנית הכלכלית, שהוקפץ באותו ערב במקום המגישה הקבועה שחלתה. הכול הלך חלק, עד שג'וזפס הפנה את ראשו כדי להסתכל על הקיר החכם, שבו מוצג מסך ועליו כתבת הרשת בניו־יורק, סמירה חוסיין, אז התגלתה הכיפה השחורה שעל ראשו, מהודקת בסיכת ראש קטנה, ובן־רגע הוא הפך למפורסם.
הרשת לא ידועה באהדתה לישראל ונמצאת בימים אלו במרכזה של מחלוקת גם עם הקהילה היהודית בבריטניה, כך שההופעה של ג'וזפס כשהוא חובש כיפה על מסכיה עוררה רעש, ואפילו הג'ואיש כרוניקל, העיתון היהודי הגדול בבריטניה, מיהר לפרסם: "מסך הטלוויזיה שלכם לא מקולקל: מגיש BBC חובש כיפה!"
אז למה כל כך מרגש לראות יהודי חובש כיפה על מסך ה־BBC? נתחיל מכך שככל הידוע מעולם לא היה יהודי שהגיש תוכנית ברשת עם סממנים יהודיים בולטים כלפי חוץ. בנוסף, הופעת הבכורה של ג'וזפס מגיעה בזמן שב־BBC מתמודדים עם סערה וביקורת קשה מהקהילה היהודית, בעיקר בעקבות דיווח מוטעה בנושא מתקפה אנטישמית על בני נוער שטיילו בחנוכה ברחוב אוקספורד בלונדון. מגיש BBC אמר שאחד מבני הנוער השמיע קריאות אל עבר התוקפים והתבטא בהן בצורה אנטי־מוסלמית, ובפועל מדובר בצעיר שקרא לעזרה בשפה העברית. בקהילה היהודית מנהלים מאבק ממושך נגד הרשת, כדי שזו תפרסם התנצלות ראויה. אלא שג'וזפס עצמו, שעובד ב־BBC מהרגע שסיים את לימודיו באוניברסיטה, אינו מבין למה חושבים שמקום עבודתו עוין את הקהילה היהודית, ולטענתו מדובר דווקא במקום שמאפשר לו לקיים את אורחות חייו כיהודי דתי ללא כל בעיה.
ב־16 השנים האחרונות משמש ג'וזפס, בן 38, כמפיק וכתב בנושאי עסקים וכלכלה בינלאומיים בערוץ הטלוויזיה BBC WORLD שמשודר בכל העולם – למעט בריטניה עצמה. הוא מסקר לאורך השנים נושאים שכלל אינם קשורים ליהדותו, וכאשר אני תוהה לגבי הכתבות היותר פופולריות שלו שזכו לחשיפה, הוא מזכיר דווקא כאלה הקשורות לעולם התעופה בעידן הקורונה. עם זאת, הוא משתדל ככל האפשר לפרסם תכנים על ישראל. "הייתי בארץ לפחות 60 פעמים אם לא יותר", הוא אומר בחיוך, ומספר שלצערו מאז הקורונה נמנע ממנו לבוא. "גם במסגרת העבודה ביקרתי כמה פעמים בארץ", הוא משתף. "הייתי מפיק בהלוויה של אריאל שרון וגם דיווחתי ממקלט כאשר פוניתי עם משפחתי בזמן שנורו טילים על ישראל. אני משתדל לתת במה לאנשי הייטק ישראלים שעומדים בראש חברות פורצות דרך, כמו דב מורן שהמציא את ה־USB או עומר בר־יוחאי שבונה מטוס חשמלי. "כמו כל יהודי, יש לי הרבה חברים בארץ".
"הדבר היחיד שעשיתי לפני השידור זה לדאוג שהכיפה מהודקת עם סיכה, כדי שהיא לא תיפול לי מהראש במהלך השידור. הרי זה יכול להיות ממש מפדח, והצופים לא יבינו מה קורה שם"
לא תמיד ג'וזפס חבש כיפה, ובוודאי שלא במקום עבודתו, ורק לפני שנים ספורות הוא החל ללכת איתה באופן קבוע. "הייתי חולה בדלקת ריאות במשך שלושה חודשים וחצי, ואף אושפזתי בעקבות כך במחלקה לטיפול נמרץ. כשאתה נמצא במקום כזה אתה מסתכל אחרת על חייך, ויש הרבה זמן לחשוב על נושאים מהותיים ועמוקים יותר. אחרי שהשתחררתי מבית החולים התחלתי ללכת עם כיפה, ואחרי שלושה חודשים וחצי שבהם לא עבדתי חזרתי למערכת שלנו עם כיפה לראשי".
מה היו התגובות?
"לא היו הרבה תגובות. היו כמה אנשים שאני עובד איתם ששאלו למה אני פתאום חובש כיפה. הסברתי להם שהייתי חולה מאוד ושהגעתי למסקנה שזה משהו שאני רוצה לעשות בשביל עצמי ברמה הדתית".
בצעדים קטנים
אז עם כל הכבוד לחברים בישראל, איך כתב מן השורה זוכה לחשיפה כזו, ומעורר סערה רבתי ברחבי בריטניה? "הגעתי לאולפן בערב ראש השנה האזרחי", מספר ג'וזפס בשיחת זום מביתו שבלונדון, "וכמובן שהיו פחות אנשים במערכת, מכיוון שרוב העובדים יוצאים לחופש בתקופה הזו. אני עצמי משתדל לעבוד כמה שיותר בחג המולד ובחגים הלא־יהודיים כי בזמן החגים היהודיים אני בחופש".
עוד באותו הבוקר שוחח בטלפון עם המגישה הקבועה של התוכנית ועבר איתה על הנושאים שעל סדר היום. "היא אמרה לי שהיא ממש לא מרגישה טוב, ושהיא תצליח אולי להגיש את התוכנית הראשונה מתוך שתיים שהקלטנו. אחרי התוכנית הראשונה היא אמרה לצוות באולפן, 'אני ממש לא מצליחה לעשות את זה. אולי כדאי שג'ונתן יגיש'", נזכר ג'וזפס. "למזלי תמיד יש לי חליפה בעבודה למקרה שאצטרך להגיש כתבה באחת התוכניות באולפן. דאגתי גם להתאפר מהר מאוד ולהסתרק. ניסיתי לעבור שוב על כל התוכנית ולחשוב בדיוק מה אשאל ואיך אגיש בצורה נכונה את התכנים שהכרתי – כי תמיד אני זה שכותב את התסריט הראשוני שהמגישים אומרים בסוף. אז אומנם הגשתי אינספור כתבות בשידור חי או בצורה מוקלטת, אבל פתאום להגיש תוכנית שלמה בשידור חי זה משהו שלא הכרתי". למזלו, זו הייתה תוכנית יחסית קצרה, 12 דקות סך הכול. "מתחילים בצעדים קטנים", הוא צוחק.
היית לחוץ?
"קצת. הרי למרות שקראתי כמה וכמה פעמים את אותו הטקסט שאני עצמי כתבתי, זה לא אותו הדבר לקרוא את זה מהטלפרומפטר. המחשבה הייתה שאני לא רוצה להרוס את ההזדמנות שיש לי ולעשות טעויות".
כמו שתמיד קורה במצבים כאלה, כמובן גם הופיעה בעיה טכנית, ואחת מהכותרות לא עלתה. ג'וזפס הצליח לשמור על קור רוח, ולחכות לפתיח של התוכנית כדי שיוכל להתחיל להגיש – למרות שהיה חסר אייטם. "בטלוויזיה יש תמיד אפקט דומינו, אתה נלחם נגד השעון כדי להספיק להכניס הכול וכדי שהכול יעבור בשלום, ואם משהו אחד נדפק זה יכול לעורר גל נוסף של טעויות שיתרחשו והקפדנו ממש שזה לא יקרה", הוא מסביר. "אתה צריך לסמוך על הבמאי שמדבר איתך באוזנייה". אלא שגם האוזנייה לא עבדה כמו שצריך, והוא הרגיש שהיא כמעט נופלת לו מהאוזן, "כשאתה מגיש קבוע יוצרים בשבילך אוזנייה ביציקה אישית עבור האוזן שלך. דאגתי להכניס את האוזנייה לאוזן רק כשעל המסך ראו פריים אחר", הוא ממשיך לתאר את הסיטואציה המורכבת והחדשה לו.
ברגע שהכתבת מניו־יורק הופיעה על המסך, וכאמור, ג'וזפס הפנה את ראשו, ראו לראשונה את הכיפה. "הדבר האחרון שחשבתי עליו הוא שמישהו יראה את הכיפה על הראש שלי", הוא נזכר, "הדבר היחיד שעשיתי לפני השידור זה לדאוג שהכיפה מהודקת עם סיכה, כדי שהיא לא תיפול לי מהראש במהלך השידור. הרי זה יכול להיות ממש מפדח, והצופים לא יבינו מה קורה שם". הוא מספר שהוא תמיד מגיע עם כמה סיכות נוספות בתיק, לכל מקרה שלא יבוא. "אני מקפיד על סיכות שחורות כי זה נראה טוב יותר. זה מצחיק, כי אני על המסך כבר עשור, אבל כשיושבים באולפן ויש רק מצלמה אחת לכיוונך – לא רואים את הכיפה, שהיא יחסית בצד האחורי של הראש".
"טוב שיראו את היהודים בצורה חיובית על המסך. שזה פשוט יהיה עוד בנאדם בטלוויזיה. רק זה יכול לנרמל את קיומם של יהודים דתיים בבריטניה"
ברכות בקידוש
ג'וזפס מספר שהוא עצמו גדל בבית "בריטי מסורתי טיפוסי" בצפון־מערב לונדון, שם מתגוררים מרבית יהודי בירת הממלכה המאוחדת. "שמרנו בבית כשרות והלכנו לבית הכנסת מדי שבת, אבל לא היינו דתיים לכל דבר כמו שאני ומשפחתי היום". הוא עצמו למד בבתי ספר יהודיים, שבהם בבית הספר עצמו מקפידים על ההלכה כאורתודוקסים, אך התלמידים מגיעים ממשפחות שונות – דתיות וכאלה שרחוקות מכך מאוד. הוא נשוי ואב לשלושה בגילי 5, 8, ו־10, ובאותו יום שישי, כאשר הגיש לראשונה תוכנית בשידור ישיר, היה בלחץ גדול לחזור הביתה למשפחתו כיוון שהשבת נכנסה זמן קצר לאחר מכן.
"למזלי, בשידור חי אתה יודע בדיוק באיזו שעה תסתיים התוכנית. זה היה בשעה 14:41, ידעתי שאין לי המון זמן להגיע הביתה לפני הדלקת נרות, ורציתי רק לסיים לשדר ולרוץ הביתה, אבל 'דרך ארץ קדמה לתורה'. הייתי צריך ללחוץ לכולם את היד, להיות אדיב כלפי הצוות שאני עובד איתו מדי שבוע – שרצה לפרגן לי על העבודה הטובה. היה חשוב לי להגיד להם תודה, וברגע שיכולתי רצתי לאוטו. היה לי מזל שזה היה ערב חג, בנוסף לגל הקורונה שהחל להתפשט אז בבריטניה, כך שלא הייתה תנועה רבה בכביש. ביום שישי רגיל לא הייתי מצליח להגיע הביתה בשעה כל כך מאוחרת".
ג'וזפס היה מרוצה מהשידור ומההגשה, אלא שלא היה לו זמן לשתף ציוץ או פוסט בעמודים האישיים שלו ברשתות החברתיות שכן השבת כבר נכנסה. "העליתי את הסרטון של התוכנית רק אחרי צאת השבת", הוא מסביר. "אז הנה, זו הפעם הראשונה שלי מגיש תוכנית חדשות בשידור חי ב־BBC" צייץ בטוויטר. בפייסבוק האישי שלו הוא אף התייחס לכך שזו הפעם הראשונה שמגיש בטלוויזיה של ה־BBC חובש כיפה בשידור, "למיטב ידיעתי לא היו עוד מגישים ששידרו בטלוויזיה עם כיפה", הוא אומר, "התייחסתי לזה בקטנה כשכתבתי על המשדר. לא חשבתי לעשות מזה עניין, כי מבחינתי העיקר היה שנתנו לי את הבמה לשדר בפרונט. קיבלתי המון תגובות, כתבו עליי בג'ואיש כרוניקל, העיתון היהודי הגדול בבריטניה, וראיינו אותי גם בארה"ב בעקבות התוכנית והסיפור עם הכיפה".
עם זאת, לא כל התגובות היו חיוביות: "לא נעים לי להיות זה שאומר את זה, אבל אני חושב שה־BBC מנצל אותו לרעה", כתב גולש אחד. "איזה תזמון מצחיק", כתבה גולשת אחרת כשהיא מכוונת לביקורת שיש כיום בקהילה היהודית כלפי ה־BBC. גולשת נוספת מהקהילה היהודית עקצה: "איזה שטויות. האם אנחנו אמורים לחשוב שהם לא אנטישמים פתאום? אני לא סובלת את ה־BBC".
"רוב התגובות שקיבלתי באופן אישי היו חיוביות מאוד", טוען ג'וזפס, "אנשים כתבו בפייסבוק של הג'ואיש כרוניקל תגובות נבזיות, אבל לא קראתי אותן. זה לא ישרת אותי בשום צורה לקרוא את זה. מצד שני, אנשים ניגשו אליי בקידוש בבית הכנסת ובירכו אותי על השידור. חברה של אמא שלי התקשרה אליה כדי לברך אותה. היו גם כמה אנשים שפנו אליי, שלא הכרתי, וביקשו להודות לי שאני מייצג את היהדות בצורה חיובית על המסך".
באותו השבוע פורסם כי הרב י"י רובישנטיין – עיתונאי יהודי־בריטי שהיה מגיש תוכניות רדיו ומופיע מעת לעת כפרשן לנושאים יהודיים במשך שלושה עשורים – התפטר מהגשה ב־BBC, בשל התקריות האחרונות. "אף יהודי שיש לו גאווה לא יכול לעבוד שם", אמר רובינשטיין כשהתפטר. ג'וזפס לא מרגיש בנוח כשאני שואל אותו על כך. "ראשית, זה לא המקום שלי להגיב על ההתפטרות שלו", הוא אומר, "ושנית, הוא לא מתפרנס מעבודה ב־BBC, כך שעם כל הכבוד, קל לו לבוא ולדבר ככה". הוא עצמו מבקש להציג זווית חיובית יותר על החיים היהודיים בממלכה. "אני חושב שרוב הבריטים לא מבינים שיש הבדלים גדולים בין סוגי היהודים הקיימים. מבחינתם גם כל היהודים שחובשים כיפה הם אותו הדבר, ובפועל זה לא נכון. אולי באמריקה מבחינים בניואנסים השונים שיש לסוגי היהודים, אבל כאן בבריטניה זה ממש לא כך. לכן, ודווקא מהסיבה הזו חשוב לי להופיע על המסך עם כיפה, כדי שבריטים ידעו שיש יהודים דתיים שחיים בממלכה. בעיניי, אם נרצה לחיות כיהודים בלי בעיות, הכי טוב שיראו את היהודים בצורה חיובית על המסך. שזה פשוט יהיה עוד בנאדם שהם רואים בטלוויזיה. רק זה יכול לנרמל את קיומם של יהודים או יהודים דתיים בבריטניה".
אתה חושב שתקבל בהמשך את תפקיד המגיש באופן קבוע?
"אני בקשר עם הבוסים שלי כדי לעשות את זה בצורה קבועה יותר. יש כיוונים אך זה עוד לא הבשיל כפי שהייתי רוצה. יש כעת הרבה שינויים ארגוניים פנימיים בתוך הארגון. הייתי במקום הנכון בזמן הנכון, ואני שמח על כך. יש המון אדרנלין בהגשה בשידור חי, עם הידיעה הזו שאנשים בעולם מקשיבים למה שאתה אומר. אתה מחדש להם משהו או אולי חושף אותם למידע שיכול לסייע להם".
