"ספנסר", סרטו החדש של הבמאי פבלו לרין ("ג'קי"), מלווה את הנסיכה דיאנה במהלך סוף שבוע מלכותי אחד. חלקכם בוודאי תוהים לשם מה אנו זקוקים לעוד סרט על דיאנה, אחרים לעומת זאת יחשבו שכל המרבה לעסוק בנסיכה הטרגית הרי זה משובח. אז כך או כך, חשוב שתדעו – "ספנסר" אינו הסרט שאתם מצפים שיהיה.
1991, מצב נישואיהם המתוקשרים של צ'ארלס ודיאנה בכי רע, אך חצר המלוכה משדרת עסקים כרגיל ועורכת את חגיגות חג המולד באחוזה הכפרית של המלכה. הסרט מתמקד בדמותה של דיאנה המנסה לנווט את דרכה במהלך שלושה ימים אינטנסיביים ומלחיצים – בין הארוחות המפוארות, המסורות הנושנות, מסעות הציד ובני משפחת המלוכה.
"ספנסר" מתחיל בדיוק היכן שכל שאר הדרמות שראיתם על דיאנה מסתיימות. ללרין אין שום עניין בעוד מלודרמה מלכותית צהובה ונוטפת סקנדלים. תחת זאת, הוא מציע מבט חודר אל המקומות שאליהם גם עדשת הזום העוצמתית ביותר אינה יכולה להגיע – הנפש.
לצד התסריטאי שלו סטיבן נייט (יוצר הסדרה "פיקי בליינדרז") הם מובילים מהלך שהם מגדירים בכותרת הפתיחה כ"אגדה מתוך טרגדיה אמיתית". אגדה שבסיסה העובדות הידועות כמו הבדידות הנוראה והבולימיה שמהן סבלה דיאנה, אך מכאן היא נוטלת חופש מוצהר וצוללת למסע השערתי לגמרי אל תוך נימי נפשה המיוסרת של הנסיכה.
דוגמה טובה מגיעה כבר בתחילת הסרט – לאחר התגלית שמתנת החג שצ'רלס נתן לה היא אותה שרשרת פנינים שמונחת גם על צווארה של קמילה, יורדת דיאנה המוטרדת אל ארוחת ערב החג ואנו עדים להזיה עוכרת שלווה שעד הרגע האחרון לא ברור אם היא מציאות או דמיון. מול כל הסועדים היא תולשת את השרשרת החונקת מעל צווארה, ולאחר שזו מתפרקת לכל עבר וכמה מן הפנינים שוקעות לתוך צלחת המרק שלפניה, היא אוספת אותן אל פיה ומנפצת פנינה בין שיניה. לגמרי "הארד קור".
לרין רותם את כל אמצעי המבע כדי לקרב אותנו ככל שניתן אל חוויית הגיבורה – הצילום האקספרסיבי מבודד אותה מהסביבה ומחצין מצוקה ובלבול, המוזיקה המניפולטיבית מטרידה לעיתים עד כדי מריטת עצבים והשימוש הנבון בלוקיישן המדהים מדגיש את הפער שבין החיצוניות לפנימיות.
אך מעל כל אלו ניצב משחקה של קריסטן סטיוארט שנושאת את הסרט כולו על גבה במעין הצגת יחיד. סטיוארט מסתערת על ההזדמנות החד־פעמית הזאת ומציגה משחק טוטאלי ווירטואוזי שאמור להקפיץ אותה מדרגה בהוליווד. אתם תאמינו שהיא דיאנה. אלא שהקרבה הזו אל הדמות וההבנה את מצוקתה עד כדי אי־נוחות של ממש אינן בהכרח מתרגמות לחוויה רגשית עמוקה, ובחירת היוצרים להתרחק כמעט לגמרי מהצגת הבעיות עצמן וההתמקדות אך ורק בהשפעתן הפסיכולוגית על נפש הגיבורה, עשויה להותיר אתכם מעט מנוכרים.
לכן, תיאום ציפיות הוא חשוב – "ספנסר" הוא סרט דמות מרתק ולעיתים מערער ממש, אך הוא נטול כמעט לגמרי עלילה ודרמה. אם עניינכם הוא מערכות היחסים הנפיצות בחצר המלוכה, אולי עדיף שפשוט תריצו צפייה נוספת בעונה הרביעית המעולה של "הכתר".
ספנסר אנגליה 2021, במאי: פבלו לרין, 117 ד',
