הדירה: דירת שלושה חדרים פלוס ממ"ד, מוארת, עם שתי מרפסות שהן החיים, בשכונת בקעה, ירושלים.
היכרות: נאוה וענבר למדו יחד במסלולים מקבילים במכללת אמונה, הקרובה כל כך לדירה, ככה שבמהלך התואר נאוה יכלה לקום חמש דקות לפני שהמרצה התחיל להקריא שמות. נאוה גרה בדירה הזאת כבר חמש שנים, וענבר הצטרפה לחדר השני, שיש בו סגולה ודאית לחתונה, טיול ארוך בחו״ל, עבודה חדשה, חשק פתאומי לעבור למושב ועוד, אבל לפחות הוא מגנט לאנשים טובים ומיוחדים.
שכנים: קודם כול יש את השכן שהוא סגולה ליום טוב, שאותו ניתן לפגוש בכל יום במעלית בשעה 8:30 בדיוק. חוץ ממנו אנחנו מוקפות במשפחות עם ילדים, ואם לא ילדים, אז כלבים. כשנאוה עברה לדירה הזאת, שתי חברות טובות שלה גרו בבניין ליד והן בילו הרבה יחד, כמו ב"חברים". אגב, אם היינו דמויות בחברים אז נאוה הייתה פיבי, וענבר מוניקה. בכל זאת, בן אדם שמאוהב בכביסות.
"שכן שהוא סגולה ליום טוב, ואותו ניתן לפגוש בכל יום במעלית בשעה 8:30"
ניקיון: נאוה חיה בתוך הכאוס האמנותי שלה, ובשביל להרגיש בית היא צריכה לפזר בו את החפצים שלה כמו כלב שמסמן טריטוריה. הבעיה מתחילה כשההרגל הזה יוצא מגבולות החדר שלה, שם ענבר נכנסת לתמונה, כי ניקיון וכביסות הם האהבות הגדולות שלה בחיים.
מרכז קליטה: שבתות מלאות שפות, תרבויות ומבטאים, עם חברים של נאוה מכל העולם, מהתקופה כסטודנטית שבה עבדה במסגרות של עולים חדשים, שרובם באופן מפתיע גרים בשכנות אלינו בבקעה, אבל מקבלים גם חברים ישראלים שקופצים להגיד שלום.
שיחות סלון: שתינו מעצבות גרפיות, אז הרבה מהשיחות עוסקות בפונטים, סקיצות, לקוחות מרושעים, ולא מזניחות נושאים חשובים כמו דייטים.
חפץ מיוחד: הצמחים של נאוה הם כמו ילדים בשבילה, בקורונה היא הפכה להיות דודה שרופהההה. אפרופו שרופה, החפץ המיוחד של ענבר הוא הרדיאטור, ששמו רדיק.
