כמו את מרבית הדברים בחיי, גם את עמרי קרן גיליתי דרך כישורי המעקב הקלוקלים שלי. הדלקתי את הרדיו באוטו כשמנגינה נעימה ונוגעת בקעה ממנו ודעכה לאיטה. לא הספקתי לשאזם או לשמוע את השדרנית דריה רוזן מציגה את שמו, בקולה שתמיד תהיתי איך הוא גבוה ונמוך בו־זמנית, ונותרתי תוהה וחושבת בלי הרף על השיר המסתורי. למזלי מספר ימים אחר כך גלגלצ התחילו להשמיע את "Love in mind" אחת לשבע דקות, ומצאתי את עצמי נחשפת לזן מוזיקה חדש שטרם הכרתי בארץ.
מאז אותו בוקר על איילון צפון, הספיק קרן להוציא מספר סינגלים ולהוכיח שוב ושוב כי העובדה הכי פחות מעניינת עליו היא שהוא הנכד של שלום חנוך ובנו של השחקן והבמאי דרור קרן.
מעבר למוזיקה הלא פחות מיפהפייה שלו, עמרי קרן מייצר עבורנו הנגשה חשובה ומפתיעה. לצד הפופ (ההורס) של קירל, וה"פס טיקי טיקי טאס" שלה, הידלדלה והתאדתה מהעולם בשנים האחרונות אסכולה שלמה של מוזיקה צעירה. כזו שאיננה פופית, קלילה או אפילו חתרנית, כזו שהקהל הצעיר דווקא רוצה לשמוע – אבל במשך שנים לא קיבל מענה.
בלי להתיימר להיות מרים בנימיני, ניתן לומר כי המוזיקה של קרן, בן ה־22, עתידה להיות מסומנת ככזו "של פעם", או לחלופין "מתכתבת עם עשורים קודמים". זאת בניסיון לייחס את העומקים כולם לזמני העבר, בעוד שלמעשה מדובר ביצירה צעירה, כנה ואיכותית שנותנת דרור לקול שנדמה כי חסר לאחרונה. אם יורשה לי להמיר את המיקרו לסופר אקסטרה מאקרו – בלי להתכוון, קרן עושה עבורנו את העבודה המתסכלת שתכליתה לבשר לבני דור הבייבי בום (בתוספת נציגים מדור ה־X) שבני דור ה־Z הם אנשים לגיטימיים. כן־כן, ממש כמוהם, אנשים אמיתיים עם רגשות אמיתיים שאינם מצופים תמיד בסיומת מתקתקה. שחווים את החיים האמיתיים שמבעד למסך וגם את המורכבות שקיימת בו.
המוזיקה של קרן היא הנוקאאוט הטבעי ביותר שהדור הצעיר יכול לייצר עבור אלו שלעיתים נדמה כי גאוותם היא לספר לנו כמה רדודים וחסרי תכלית גדלנו להיות.
לפני שבועיים הוציא קרן את האלבום הראשון והמלא שלו. מסוג האלבומים ששומעים כשאת בפרידה, בחו"ל, ביום סהרורי, בבישולים לשבת. הוא לא גנרי אך מתאים לסוגים שונים של רגעים בזכות המוזיקה המרגיעה והנוגעת מחד, אך גם מהורהרת, מעניינת ואינטליגנטית.
קרן צולל במילותיו לרגעים אקלקטיים בחיים, ומלווה אותן במנגינה שמייצרת תוגה חמימה. אם להיות כנה, "תוגה חמימה" הוא מונח ששאלתי ממבקר שקטל בעזרתו את המוזיקה של קרן. כשקראתי את הביקורת חשבתי לעצמי שהוא צודק, תוגה חמימה היא בהחלט תחושה שעולה מהיצירה הזו. וגם, האם יש דבר שאנחנו זקוקים לו בשנתיים האחרונות יותר ממוזיקה שתייצר עבורנו מפלט של תוגה חמימה?
